השופטת מ' נאור:
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ב' אזולאי) שהרשיע את המערער על פי הודאתו ובהתאם לכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חברות בארגון טרוריסטי, עבירת פעילות בארגון טרוריסטי, עבירת ניסיון לרצח ועבירת מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת.
רקע עובדתי ודיוני
1. כתב האישום המתוקן, אשר בעובדותיו הודה המערער, מייחס לו עבירת חברות בארגון טרוריסטי לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור, התשי"ח-1948 (להלן: הפקודה למניעת טרור), עבירת פעילות בארגון טרוריסטי לפי סעיף 2 לפקודה למניעת טרור, עבירת ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ועבירת מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945.
2. על פי עובדות האישום הראשון, במועד בלתי ידוע, במהלך שנת 2006, פנה פעיל ארגון החזית העממית הדמוקרטית (להלן: ארגון החזית העממית או הארגון) אל המערער והציע לו להצטרף לזרוע הצבאית של הארגון. בהמשך לאמור, נפגש המערער במשרד הפרסום של ארגון החזית העממית עם עימאד אחמד, המכונה "אבו רג'ב" (להלן: אבו רג'ב), אשר שימש כאחראי הזרוע הצבאית של החזית העממית בחאן יונס וברפיח. אבו רג'ב ביקש מהמערער כי יגייס פעילים לפעילות צבאית בחזית העממית. המערער נענה לבקשתו, גייס מספר פעילים ועמד בראשם. בהמשך, ולפי בקשת אבו רג'ב, ערכו המערער והפעילים שהוא גייס, במשך יומיים, תצפיות על תנועת כוחות צה"ל באזור כיסופים ובאזור גדר הגבול עם רצועת עזה. התצפיות נערכו על ידי המערער וחבריו במטרה להניח מטען חבלה במשקל 25 ק"ג, אותו קיבלו מאבו רג'ב. מטרתם הייתה להפעיל את המטען בעת כניסת כוחות צה"ל למקום ולגרום למותם של חיילי צה"ל. בהמשך לאמור, בשעות הערב, נשאו המערער ועוד שניים מהאנשים שהוא גייס את המטען והניחו אותו במרחק של 500 מטר מהגדר עם רצועת עזה וזאת על מנת להפעילו נגד חיילי צה"ל. כעבור שבוע הם התבקשו להחזיר את המטען וכלי הנשק שהיו ברשותם.
3. לפי המתואר באישום השני, במועד שאינו ידוע, במהלך פברואר 2008, פנה אל המערער זיאד אבו חליב, פעיל ארגון החמאס צבאי, שהיה אחראי על יחידת הטילים בחמאס וביקש מהמערער כי ימסור לו מידע על תנועת כוחות צה"ל באזור. המערער הסכים לבקשה ומסר לו כי הוא אינו רואה תנועה של כוחות צה"ל באזור.
4. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן. בית המשפט קיבל את ההסדר והרשיע את המערער על סמך הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. הצדדים לא הגיעו להסדר בעניין העונש.
5. במסגרת הטיעונים לעונש, ביקשה המשיבה להחמיר עם המערער, הואיל והוא פעל עבור שני ארגוני טרור. המשיבה הוסיפה כי מטרת גיוסו הייתה לצורך הצטרפות למערך הלוחם, ולא למטרות פעילות התנדבותית או פוליטית. המשיבה הוסיפה כי המערער גייס פעילים למטרת פעילות צבאית מוגדרת והוא אף ביצע מעשה של הטמנת מטען חבלה, באזור הקרוב מאוד לגדר הגבול, שבו יש סבירות גבוהה שכוחות צה"ל יעברו במקום. מנגד טען בא כוח המערער כי אין למצות עימו את הדין ויש לאפשר לו לשוב בהקדם לביתו. המערער, יליד 1971, גויס לארגון החזית העממית בתקופה שבה ארגון זה היה חוקי בעזה ובגדה המערבית. עוד הוסיף בא כוח המערער כי הוא הודה בהנחת המטען בצד העזתי של הגבול ולא בצד הישראלי. הוא ביקש גם להתחשב בעובדה כי המערער הינו אב לחמישה ילדים וכי ביתו נהרס בשנת 2009 לאחר שכוחות צה"ל גרפו את כל האזור בו התגורר, לא באופן מכוון לביתו.
6. בגזר דינו שקל בית המשפט לחומרה את העבירות החמורות שבהן הורשע המערער. בית המשפט הוסיף כי חומרת העבירות גוברת נוכח המאבק שמנהלת מדינת ישראל נגד ארגוני הטרור, אשר שמו להם למטרה לפגוע במדינה ובאזרחיה. הצטרפותו של המערער לשני ארגוני טרור, כך נקבע, מלמדת על תמיכתו בפעילות הפוגעת במדינת ישראל ועל הלך רוחו לסייע בדרכים שונות להוצאה לפועל של פיגועים נגד כוחות צה"ל. עוד הוסיף בית המשפט כי מעשיו של המערער לא התמצו במסירת ידיעות לאויב. המערער הלך והעמיק את תפקידיו, אשר הלכו ועטו אופי יותר ויותר טרוריסטי. המערער גייס פעילים נוספים לארגון והוא פיקד באופן ישיר על פעולת הטמנת מטען החבלה. בית המשפט קבע כי לאור חלקו המרכזי בפעילות ארגוני הטרור ובשל חומרת העבירות, יש להטיל עליו ענישה ממשית וכואבת, שיהא בה כדי להעביר מסר עונשי חד וברור לכל העוברים עבירות בטחוניות. עוד קבע בית המשפט כי במציאות הבטחונית הקשה שנוצרה, בה מצויה מדינת ישראל, מצווים בתי המשפט לנהוג ביד קשה כלפי אלה המאפשרים את המשך פעילות ארגוני הטרור. בית המשפט ציין לחיוב את הודאתו של המערער בכתב האישום המתוקן, את הבעת החרטה וכן את העובדה שהוא אב לחמישה ילדים ושביתו, על פי הנטען, נהרס.
7. לאחר שקילת מכלול השיקולים גזר בית המשפט על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 12 שנים ומאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה מן העבירות שבהן הורשע או עבירה שהיא פשע נגד בטחון המדינה.
הערעור
8. המערער מערער על חומרת העונש שהוטל עליו. לדבריו, העונש שהוטל עליו חורג מרף הענישה המקובל רק ועל מעשים חמורים בהרבה ממה שעשה המערער הוטל עונש של 12 שנות מאסר. כך לדוגמא, הביא המערער מקרה של מתנחל יהודי, אזרח מדינת ישראל, אשר הטמין מטען נגד בית ספר לבנות במזרח ירושלים וביצע מעשים חמורים בהרבה ממעשיו של המערער, ואשר נגזר עליו 12 שנות מאסר. עוד הוסיף המערער כי מעשיו אינם מצדיקים הטלת עונש כה חמור. המערער ציין כי בית המשפט היה צריך להבחין בין פעילות שבה יש כוונת פגיעה בתוך מדינת ישראל, למול פעילות שבה יש כוונת פגיעה נגד חיילים מזוינים, שזו הפעילות שאותה ביצע המערער. המערער ציין בנוסף כי גזר הדין הינו כוללני ואינו מסתמך על הנתונים הממשיים הנוגעים למערער. כך לדוגמא, נכתב בגזר הדין כי מעשיו של המערער "הלכו ועטו אופי יותר טרוריסטי...", כאשר מכתב האישום עולה כי מעשיו החמורים יותר נעשו בשנת 2006, בעוד אח"כ ובהמשך השנים הוא לא ביצע דבר מלבד להודיע לנציגי ארגון החמאס כי הוא אינו צופה בתנועת כוחות צה"ל. עוד נטען כי קביעת בית המשפט לפיה "המערער פיקד באופן ישיר על הפעולה (בעניין הטמנת מטען החבלה - מ' נ')", משוללת כל ביסוס וכי כתב האישום אינו מייחס למערער כל תפקיד פיקודי. המערער הוסיף כי גם הקביעה לפיה "במעשיו הייתה לו כוונה לפגוע בכוחות הבטחון ולחתור תחת קיומה של מדינת ישראל", שגויה ולא עולה מתוך המעשים המתוארים בכתב האישום. המערער ציין כי במקרה שנדון בפני אותו הרכב (תפ"ח (מחוזי ב"ש) 1050/08 מדינת ישראל נ' יוסף או חטאב (לא פורסם, 24.3.2010)), הורשע הנאשם, אשר ניהל משפט מלא אשר כלל הוכחות, בתיק חמור בהרבה ונגזרו עליו רק 10 שנות מאסר בפועל, ועל כן יש מקום להפחית בעונשו. לסיום טען המערער כי בית המשפט התעלם מהחרטה הכנה שהביע המערער אשר הינו אב לחמישה ילדים ומעוניין לשוב לביתו ולגדל את ילדיו.
9. המשיבה תמכה יתדותיה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. בדיון הסכימה המשיבה כי העונש שהוטל על המערער הוא ברף הגבוה של הענישה, ואולם לדבריה, העונש הינו במתחם הסבירות. במהלך הדיון ביקשנו מהצדדים כי יגישו פסיקה שתדגים האם העונש שהוטל על המערער תואם את הסטנדרטים המקובלים במקרים מסוג זה.
10. בהמשך הגישו שני הצדדים פסקי דין שונים. המשיבה הגישה פסקי דין מהם עלה כי במקרים שבהם הוטמנו מטעני חבלה המכוונים לפגוע בכוחות צה"ל, אף אם לא נגרם כל נזק בפועל מהטמנת המטענים, הוטלו בין עשר לשלוש עשרה שנות מאסר בפועל (ראו והשוו: ע"פ 1220/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 31.1.2010); ע"פ 5640/10 חילס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.6.2010); ע"פ 9349/07 חאמד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.6.2008); ע"פ 7403/07 נג'אר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.3.2008)). מנגד, באת כוח המערער הגישה פסיקה שבה הוטלו עונשים קלים יותר (השוו: ע"פ 3015/09 מדינת ישראל נ' קדיח (טרם פורסם, 20.7.2010), ע"פ 5778/08 אבו סינמה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.3.2010)).
דיון והכרעה
11. עיינתי בפסיקה שהצדדים הגישו לאחר הדיון. מעשיו של המערער חמורים. הוא היה חבר בשני ארגוני טרור שונים. גייס פעילים ופעל להנחת מטען חבלה נגד כוחות צה"ל. גם האישום השני שבו הורשע המערער מלמד על נכונות מצידו להמשיך בפעילות תומכת טרור. עוצמת הסיכון הנשקפת מהמערער, כפי שבאה לידי ביטוי במעשיו, מחייבת ענישה אשר הולמת את חומרת העבירה. יחד עם זאת, העונש שהוטל על המערער נמצא ברף העליון של הענישה. לכך הסכימה למעשה גם באת כוח המשיבה בדיון לפנינו. אכן, מעשיו של המערער חמורים ופוטנציאל הפגיעה בחיי אדם והסכנה הגלומה בהם הינו רב. אולם, נוכח העובדה כי ככל הידוע לא שב המערער על פעילות מסוג זה והוא אף לא דיווח בפועל על תנועת כוחות, למרות שהתבקש לכך, לאחר עיון בפסקי הדין שהוגשו, מצאנו כי יש מקום להקל במקצת את עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער. אנו מעמידים את עונשו של המערער על עשר שנות מאסר בפועל. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.
ש ו פ ט ת
השופט א' רובינשטיין:
אני מסכים.