השופט י' דנציגר:
לפנינו ארבעה ערעורים על גזר דין מיום 8.7.2013 שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ד' סלע) בת"פ 54087-07-12. המערער בע"פ 5544/13 (להלן: הנאשם 3) והמערער בע"פ 5713/13 (להלן: הנאשם 4) הורשעו על פי הודאתם בעבירות של אי מניעת פשע לפי סעיף 262 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). המערער בע"פ 5827/13 (להלן: הנאשם 1) הורשע על פי הודאתו בעבירת של ייצור נשק לפי סעיפים 144(ב2) רישא ו-144(ג)(3) לחוק; בעבירות של נשיאת נשק לפי סעיפים 144(ב) ו-144(ג)(3) לחוק; בעבירות של ניסיון להיזק בחומר נפיץ לפי סעיפים 454 סיפא ו-25 לחוק; ובעבירה של אי מניעת פשע לפי סעיף 262 לחוק. המערער בע"פ 6049/13 (להלן: הנאשם 2) הורשע על פי הודאתו בסיוע לנשיאת נשק לפי סעיפים 144(ב) ו-31 לחוק; בסיוע לניסיון להיזק בחומר נפיץ לפי סעיפים 454 סיפא, 25 ו-31 לחוק; ובעבירות של אי מניעת פשע לפי סעיף 262 לחוק. על הנאשם 1 הושתו 54 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו וכן 18 חודשי מאסר על והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו. על הנאשם 2 הושתו 33 חודשי מאסר על והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו. על הנאשם 3 הושתו 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו וכן 18 חודשי מאסר על והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו. על הנאשם 4 הושתו 5 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; 18 חודשי מאסר על והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו וכן צו פיקוח של שירות המבחן למשך 18 חודשים מיום שחרורו.
העובדות לפי כתב האישום המתוקן
1. הנאשמים ושלושה נוספים, עודיי מאסרוה, מוחמד שיבלי ומחמוד שיבלי (להלן בהתאמה: עודיי, מוחמד ו-מחמוד, וביחד: האחרים) התגוררו בכפר קרע והכירו איש את רעהו. נאשמים 2 ו-3 הינם אחים וכך גם מחמוד ומוחמד.
אישום ראשון; בתקופה שבין אמצע מרץ לבין מאי 2012 הכינו הנאשם 1, עודיי ומחמוד לפחות שמונה מטעני חבלה בחצר ביתם של מחמוד ומוחמד. הכנת המטענים בוצעה בנוכחותם של מחמוד ושל הנאשמים 4-2.
אישום שני; ביום 13.4.2012 בסמוך לשעה 23:49, שהו הנאשמים, מוחמד ומחמוד בביתם של נאשמים 2 ו-3. בשלב מסוים הגיע למקום עודיי ובידו מטען חבלה מאולתר, כשהוא מספר להם כי בכוונתו להתקשר למשטרה ולמסור בכזב כי המטען נזרק לעברו וזאת במטרה להרתיע אנשים עימם הוא מסוכסך. עודיי נכנס לרכב שהיה בשימושו ונסע לכיוון סניף הדואר בכפר כאשר מוחמד ומחמוד הגיעו בעקבותיו. עודיי הניח את המטען תחת רכבו ודיווח למשטרה בכזב כי המטען הושלך לעברו מרכב נוסע. למקום הגיעו כוחות משטרה וחבלן אשר פוצץ את המטען.
אישום שלישי (ביחס לנאשמים 3-1); ביום 30.4.2012 ערכה המשטרה חיפוש בביתו של עודיי אשר במהלכו נמצא מטען חבלה מאולתר. עודיי חשד שהנאשם 4 הניח את המטען בביתו והחליט לנקום בו על כך. עודיי נעצר בעקבות החיפוש ושוחרר למעצר בית למשך חמישה ימים, כאשר במהלכם, ביום 2.5.2012, סמוך לשעה 21:00, הגיע לביתם של הנאשמים 2 ו-3 כשהנאשמים 3-1 נמצאים בו והפר את מעצר הבית בו היה נתון. עודיי אחז במטען חבלה מאולתר וביקש מהנאשם 1 להשליך אותו לעבר ביתו של הנאשם 4. הנאשם 1 הסכים ולכן נטל ממטבח ביתם של הנאשמים 2 ו-3 כפפות, לקח את המטען בידיו, וכאשר הגיע בסמוך לבית הנאשם 4 הצית את פתיל המטען והשליכו לעבר הבית שם שהו מספר בני משפחה. המטען לא התפוצץ.
אישום רביעי (ביחס לנאשם 1); עובר ליום 9.5.2012 אירע עימות בין עודיי לבין בת שכניו, ילידת 1993, ועל רקע זה החליט הראשון לנקום בה ובמשפחתה ולהשליך מטען חבלה לעבר ביתם. ביום 9.5.2012 סמוך לשעה 22:15, נפגש עודיי יחד עם הנאשם 1 ומוחמד בביתו של האחרון והביא עימו שני מטעני חבלה מאולתרים. עודיי ביקש מהנאשם 1 להשליך את המטען לעבר בית שכניו והנאשם 1 הסכים. בעקבות כך, ביקש הנאשם 1 ממוחמד שיביא לו מביתו חולצה ארוכה עם כובע מסוג קפוצ'ון וכובע נוסף כדי למנוע את זיהויו במהלך ביצוע המעשה, ולאחר שקיבל את פרטי הלבוש כפי שביקש לבש את החולצה ואת הכובע ויצא לעבר בית השכנים. כשהגיע בסמוך לבית הצית את פתיל המטען והשליכו לעבר בית השכנים בו שהו באותה עת מספר בני משפחה, כאשר המטען התפוצץ והנאשם 1 נמלט מהמקום בריצה.
אישום חמישי (ביחס לנאשם 2); ביום 29.5.2012 בסמוך לשעה 23:00 הגיע עודיי לבית הנאשם 2 כשבידיו מטען חבלה מאולתר. עודיי הציע לנאשם 2 להשליך את המטען לעבר ביתו של קאדי המתגורר בכפר וביקש ממנו לשמש תצפיתן ולהתריע מפני הגעת אנשים למקום. הנאשם 2 הסכים ובהתאם לכך הלכו השניים לבית הקאדי. עודיי הצית את פתיל המטען והשליכו לעבר בית הקאדי, כאשר הנשם 2 תצפת בקרבת מקום. באותה עת שהו בבית הקאדי, אשתו וילדיו כשהם ישנים. המטען לא התפוצץ ועודיי התקשר למשטרה ומסר בכזב שאדם אחר הניח אותו בבית הקאדי.
בשל כל אלו הואשמו הנאשמים בעבירות שברישא.
עיקרי גזר דינו של בית המשפט המחוזי
2. כאמור, הנאשמים 4-2 הורשעו בעבירות שברישא במסגרת הסדרי טיעון שנערכו עימם והנאשם 1, שהיה קטין בעת ביצוע העבירות, הודה כי ביצע את המיוחס לו. הוסכם כי בעניינם של כל הנאשמים ייערכו תסקירים מטעם שירות המבחן מבלי שאלו יחייבו מי מהצדדים. עודיי הורשע במסגרת הסדר טיעון בהליך נפרד ובגזר דין מיום 20.3.2013 הושתו עליו, בין היתר, שבע שנים וארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל.
3. בית המשפט המחוזי עמד על עברם של הנאשמים, כאשר לנאשם 1 אין הרשעות קודמות, לנאשם 2 הרשעה קודמת בעבירה של סיוע לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לנאשם 3 הרשעה קודמת בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ולנאשם 4 שתי הרשעות קודמות בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, חבלה או פציעה כשהעבריין מזויין, איומים והחזקת סכין, כמו גם בעבירה של סיוע לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.
4. בעניינו של הנאשם 1, קבע שירות המבחן לנוער כי גורמי סיכון רבים בעניינו נובעים מהתא המשפחתי הבעייתי בו גדל. שירות המבחן ציין כי קיים סיכוי טוב לשיקומו של נאשם 1 בעתיד בשל הודאתו, חרטתו וגילוי מוטיבציה מצידו להשתפר, אך בשל היעדרה של תכנית טיפולית מתאימה ולנוכח הקביעה כי הנאשם 1 זקוק לטיפול, נמנע שירות המבחן לנוער מלבוא בהמלצה בעניינו. בעניינו של הנאשם 2, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית לאחר הגשת שני תסקירים. בתסקיר ראשון נקבע כי הנאשם 2 מנסה למזער את חלקו בביצוע העבירות ולא הפנים את חומרתן והשלכותיהן האפשריות תוך שהוא שולל נזקקות לטיפול. בתסקיר משלים בעניינו, חזר שירות המבחן על עמדתו ולכן נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית. בעניינו של הנאשם 3, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית אך המליץ להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. זאת, כיוון שהתרשם כי מדובר באדם צעיר בעל עולם ערכים נורמטיבי ופוטנציאל לניהול אורח חיים תקין. בעניינו של הנאשם 4, המליץ שירות המבחן על הטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות וכן על העמדתו בצו מבחן. שירות המבחן התרשם כי הנאשם 4 גדל בתא משפחתי קשה אך כי לנוכח הודאתו, הבנתו את הבעייתיות שבמעשיו והסכמתו לקבל טיפול הרי שהעונש המומלץ יכול לתרום לשיקומו.
5. בית המשפט המחוזי דן תחילה בשאלת הרשעתו של הנאשם 1. בית המשפט הדגיש כי על אף שהנאשם 1 היה קטין בעת ביצוע המעשים, הרי שקטינותו אינה מהווה חסינות מפני הרשעה. בית המשפט עמד על כך שהנאשם 1 היה על סף הבגירות בתחילת ביצוע המעשים, בהיותו בן 17 שנים ותשעה חודשים, ולכן קבע כי יש להרשיע את הנאשם 1 על בסיס הודאתו במיוחס לו.
6. במסגרת הדיון בעניין העונש, עמד בית המשפט המחוזי על עקרון ההלימה בענישה בהתאם לסעיף 40ב לחוק והדגיש את השיקולים המרכזיים לבחינת מתחם ענישה הולם - הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בית המשפט ציין כי עקרון ההלימה פורש בפסיקת בית משפט זה כמבטא את עקרון הגמול בענישה. בית המשפט הדגיש את חומרתם הרבה של מעשיהם של הנאשמים ואת פוטנציאל הסיכון הגדול שהיה גלום בהם. בית המשפט עמד על כך שמדובר על ייצור של מטעני חבלה רבים שיכולים לגרום למותם של חפים מפשע ועל ניסיונות לעשות בהם שימוש על מנת לפגוע באחרים או להפחידם. בית המשפט הוסיף כי הגם שחלק מהנאשמים לא לקחו חלק ישיר בייצור המטענים או בהשלכתם לעבר בתים, הרי שהנאשמים היו נוכחים בעת ביצוע המעשים השונים והיו מודעים לקיומם מבלי שנקטו כל פעולה כדי למנוע אותם. בית המשפט הוסיף כי הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות המיוחסים לנאשמים הם שמירת חיי אדם, בריאות גופם, שלומם, ביטחונם ורכושם, כאשר ערכים אלו זכו למעמד מיוחד על ידי המחוקק. עוד הדגיש בית המשפט את הסיכון הרב במעשים כאשר מטעני חבלה מושלכים לעבר בתי מגורים שעה ששוהים בהם בני אדם וציין כי לא ניתן לזקוף לזכותם של הנאשמים את העובדה שלא נגרמו אבידות בנפש.
7. בית המשפט המחוזי הדגיש את מדיניות בית משפט זה לפיה יש להחמיר בעונשו של מי שביצע עבירות בנשק, והפנה לפסיקת בית משפט זה לפיה החמרה זו מיושמת הלכה למעשה. בית המשפט ציין כי הפסיקה אליה הפנה ניתנה לפני כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק ולכן היא משמעותית גם בעניינו של הנאשם 1 שהיה קטין בשעת ביצוע המעשים ולכן תיקון זה אינו חל עליו. באשר לעבירה של אי מניעת פשע, דחה בית המשפט את טענת הנאשמים לפיה יש להתייחס לכל אחד מהם בהתאם לחלקו ולראותם כמסכת עובדתית אחת, וקבע כי מדובר בסדרה מתוכננת של מעשים חמורים שנמשכו על פני פרק זמן ממושך, כאשר יש להטיל על הנאשמים עונש נפרד לכל אחת מהפרשיות המפורטות בכתב האישום. בית המשפט הדגיש כי חלקו של הנאשם 1 בפרשה הוא הגדול ביותר מבין הנאשמים; כי נאשם 2 לקח חלק קטן יותר אך משמעותי גם הוא כאשר יצא לאבטח את עודיי כשהאחרון זרק את המטען, ולכן מדובר בסיוע ברף הגבוה ביותר שלו; כי חלקו של נאשם 3 קטן יותר והתמצה באי מניעת שמונה מעשי פשע, וכך גם חלקו של נאשם 4 שאף הפך לקורבן למעשים בסופו של דבר.
8. בית המשפט המחוזי קבע מתחמי ענישה לכל אחת מהעבירות המיוחסות לנאשמים, למעט הנאשם 1 עליו לא חל תיקון 113 לחוק. בעניינו של הנאשם 2, קבע בית המשפט מתחם ענישה ביחס לסיוע לנשיאת נשק והובלתו בצירוף סיוע לניסיון להיזק בחומר נפיץ הנע בין שנה וחצי לבין ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל. באשר לעבירת אי מניעת הפשע, ובשים לב לכך שמדובר במספר רב של עבירות, קבע בית המשפט מתחם ענישה הנע בין מאסר לריצוי בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל בגין כל אחת מהעבירות, כאשר בנסיבות העניין יש להשית חלק מהעונשים בחופף. בית המשפט ציין כי יש לזקוף לזכותם של הנאשמים את הודאותיהם בטרם החלה שמיעת הראיות וכן את החרטה שהביעו על מעשיהם. בעניינו של הנאשם 1, שקל בית המשפט לקולא את עברו הנקי ואת העובדה שהיה קטין, הגם שעל סף הבגירות, בעת ביצוע המעשים. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי מדובר באדם חסר אחריות שיצר סיכון רב לציבור בצוותא עם אחרים ולכן לא ניתן להימנע מלהשית עליו עונש מאסר בפועל. בעניינו של הנאשם 2, הדגיש בית המשפט כי לטובתו נשקל אמנם מכתבו של הקאדי שציין כי הוא סולח לו על מעשיו אך כי יש לשקול לחובתו את התרשמות שירות המבחן לפיה הוא מנסה למזער את אחריותו למעשיו וכן את העובדה שלחובתו שתי הרשעות קודמות. בעניינו של הנאשם 3 הדגיש בית המשפט את הרשעתו הקודמת ואת העובדה שנדון למאסר על תנאי בגינה, אך הדגיש כי חלקו קטן יותר מחלקיהם של הנאשמים 1 ו-2. בית המשפט קבע כי על אף המלצת שירות המבחן יש להשית על הנאשם 3 עונש מאסר בפועל. בעניינו של הנאשם 4, על אף שתי הרשעות קודמות לחובתו, שקל בית המשפט לזכותו את העובדה שהפך קורבן למעשי חבריו בשלב מסוים. בית המשפט שקל גם את המלצת שירות המבחן להשית על הנאשם 4 עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. יחד עם זאת, לאחר קבלת חוות דעת סותרות מהממונה על עבודות השירות, החליט בית המשפט להשית על הנאשם 4 עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. בשים לב לכל האמור לעיל, השית בית המשפט על הנאשמים את העונשים שברישא.
תסקירים עדכניים