1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ), על פיו הורשע המערער בביצוע עבודות בניה ללא היתר ובאי ביצוע התראה, ונגזרו עליו קנס בסך 50,000 ש"ח, צו להריסת הבניה שבוצעה שלא כדין ומתן התחייבות להימנע מעבירה (ת"פ 68/10).
2. המערער הועמד לדין בגין ביצוע עבודות בניה ללא היתר בבית מגוריו בבית"ר עילית, ובגין אי ביצוע התראה, עבירות לפי ס' 34 ו-38 לחוק תכנון ערים, כפרים ובניינים מס' 79 משנת 1966, וס' 26 לחוק הפלילי הירדני. על פי הנטען בכתב האישום, ביצע המערער, ללא קבלת היתר כדין, עבודות בניה לסגירת חניית ביתו, ועשה שימוש במקום לצורך הפעלת עסק לממכר פירות וירקות בניגוד לתב"ע. עוד הוסיף שטח בנוי לדירתו בקומת המרתף ובקומת הגג. עוד נטען כי המערער לא נענה להתראה לביצוע אשר הוצאה לו, ואף צו מינהלי להפסקת עבודה שנמסר לו, הופר.
3. המערער, בתשובתו לאישום, הודה בעבירות המיוחסות לו, למעט הפרת הצו המינהלי, וטען כי עצר את העבודות מיד עם קבלת הצו. נוכח תשובתו, ויתר המשיב על האישום בו כפר המערער, והמערער הורשע, על יסוד הודאתו, בכל יתר העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש, הטיל בית משפט קמא על המערער קנס בסך 50,000 ש"ח או 3 חודשי מאסר תמורתו, צו להריסת/התאמת הבניה שבוצעה שלא כדין, לביצוע תוך 3 חודשים וצו איסור שימוש במבנה שיש להרוס, וחתימה על התחייבות להימנע מעבירה לתקופה של שנה ע"ס 50,000 ש"ח. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי הקנס שהוטל ישולם ב-20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים.
4. המערער השיג בערעורו הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. ב"כ המערער טען כי מפאת העדר ייצוג בערכאה קמא, לא העלה המערער טענות לאכיפה בררנית, ובכך נפגעה זכותו הדיונית למצות טענותיו טרם הכרעת הדין. עוד טען כי מטעם זה אף לא שטח המערער, או לא שטח כראוי, את טענותיו לעניין העונש, ולא פירט את כלל נסיבותיו האישיות המצדיקות הקלה בעונשו.
5. בעת הדיון בערעור שהתקיים בפנינו, ויתר המערער על טענותיו בכל המתייחס להכרעת הדין וביקש לראות את ערעורו כערעור על חומרת העונש שהוטל עליו (בע' 6 לפרוטוקול). בענין זה טען ב"כ המערער כי המערער הוא אב לתשעה ילדים, אשר אינו עובד מזה שלוש שנים ורק לאחרונה החל לעבוד בשמירה, כי אשתו אינה עובדת מזה תשעה חודשים, וכי לבני הזוג חובות כבדים. עוד טען כי נגד המערער מתנהלים הליכי הוצל"פ בגין חובות בסך של כ-150,000 ש"ח, כי העסק שניהל היה עסק מפסיד, וכי הוא נדרש כיום לצרף פרוטה לפרוטה על מנת לכלכל את משפחתו. נוכח מצבו זה, ובהעדר כל יכולת לשלם את הקנס שהוטל עליו, טען, עתיד המערער למצוא עצמו מאחורי סורג ובריח לתקופה של שלושה חודשים. המערער עצמו הציע כי תחת הקנס שהוטל עליו, אותו אין ביכולתו לשלם, יוטל עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות לתקופה של חודש ימים.
6. בעת הדיון בערעור הצהיר ב"כ המערער כי המערער מתחייב לפרק את המבנה שהוקם בחניית ביתו במהירות האפשרית. בהמשך להצהרה זו, ובטרם מתן פסק הדין, התבקש ב"כ המערער להודיע לבית המשפט האם פורק המבנה האמור. ב"כ המערער הודיע לבית המשפט כי המערער השלים את הריסת המבנה. המשיב, לאחר שבדק את המקום, הודיע לבית המשפט כי המערער לא השלים את הריסת המבנה וכי הותיר חלק ממסגרת האלומיניום. עוד הודיע כי בבדיקתו מצא כי המערער מפעיל במרתף ביתו עסק חדש. המשיב ציין כי יש בדברים אלה כדי להעיד כי המערער רחוק מלהפנים את המסר כי יש לכבד את החוק. בתגובתו להודעת המשיב, הודיע ב"כ המערער כי המערער הרס בכוחות עצמו את רוב רובו של המבנה, כי אותה מסגרת אלומיניום שנותרה ניתנת להסרה רק באמצעות איש מקצוע, וכי בעקבות הודעתו של המשיב החל במאמצים לאחר איש מקצוע שיסיר גם חלק זה. באשר לעסק החדש, הוסיף, כי מדובר בנתון שאינו ממין העניין, וכי אין להתייחס אליו כל עוד לא הוגש כתב אישום בעניינו אשר בורר בדרך המקובלת. אתמול הוסיף ב"כ המערער והודיע כי המערער השלים את הריסת המבנה שהוקם בחנייה.
7. לאחר ששקלנו את טענות המערער, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. המערער הורשע בביצוע עבודות בניה ללא היתר כדין, בין היתר ע"י סגירת חניית ביתו לצורך הפעלת עסק מסחרי רחב ידיים לממכר פירות וירקות. על היקפן של העבודות והיקף השימוש המסחרי שנעשה בשטח החנייה ניתן ללמוד היטב מתמונות המקום שהוצגו ע"י המשיב. על מדיניות הענישה הראויה בעבירות מעין אלה, עמד בהרחבה כב' השופט י' נועם, בע"פ (י-ם) בן דוד נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 6.9.09), כמפורט להלן:
"העבירות על חוקי התכנון והבנייה היו לנגע של ממש שפשה במקומותינו, ולדאבון הלב, רבים הם אלו שלא נרתעים מלבצע עבודות בניה ללא היתר בנייה, ואף בניגוד לתוכניות המתאר. על רקע שכיחות התופעה, נפסק, פעם אחר פעם, כי זו הייתה למכת מדינה של ממש...כאמור, עבירות אלו חותרות, ראשית לכל, תחת המרקם התכנוני הנאות. נפוצותן של העבירות, אגב עשיית דין עצמי, אף פוגעת בהשלטת החוק ומכרסמת באמון הציבור בכל הנוגע לאכיפת דיני התכנון והבנייה על ידי רשויות התכנון והפיקוח..
...
כבר נפסק, לא אחת, כי יש להילחם בנגע פסול זה באמצעות ענישה מחמירה, מוחשית ומרתיעה, לרבות השתת מאסרים בפועל והטלת קנסות כבדים..."
גם בית המשפט העליון קבע לא אחת כי לאור התרחבות תופעת הבניה הלא חוקית, מחויבים בתי המשפט להיאבק בתופעה פסולה זו. עוד קבע כי נוכח המניע הכלכלי העומד ביסוד עבירות אלה, יש להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאי כלכלית ע"י השתת קנסות כבדים, שלצידם עונש מאסר מרתיע:
"על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאליים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבניה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו (רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 17.5.06).
וכן:
"המוטיבציה לביצוע עבירות אלו הינה כלכלית, ומשכך הדרך הראויה להילחם בתופעה ולהרתיע באופן אפקטיבי את העוברים עבירות אלו בפועל ובכוח, הינה על ידי השתה של קנסות כבדים אשר יש בהם כדי לאיין את הרווח הטמון להם מהתנהגותם האסורה ולהבטיח תשלום קנסות אלו על ידי קביעת עונש מאסר מרתיע חלף הקנס" (רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה-חבל מודיעין, ניתנה ביום 9.6.09).
8. נוכח מדיניות הענישה כפי שתוארה לעיל, ובשים לב לעובדה שהעבירות בוצעו, בין היתר, לצורך הפעלת עסק מסחרי שרווח בצדו, הננו סבורים כי חרף נסיבותיו האישיות של המערער, העונש שהוטל על ידי בית משפט קמא הוא עונש ראוי בנסיבות העניין ואין הוא חורג מרף הענישה המקובל בעבירות מעין אלה. נוכח המטרה ההרתעתית של הענישה בעבירות מסוג זה, אף לא ניתן להסתפק בעונש שהוצע ע"י המערער. יצוין עוד כי בית משפט קמא אף התחשב במצבו הכלכלי של המערער ופרס את הקנס שהוטל עליו ל-20 תשלומים. יוסף כי לא נעלמה מעיננו העובדה כי תוספת הבניה בחנית הבית נהרסה, וזאת במהלך שמיעת הערעור לפנינו. אלא שבכך אין כדי לשנות ממסקנתנו. כך הדבר, לא רק בשל העובדה כי הדבר בא בשלב מאוחר ביותר, לאחר הכרעת הערכאה הראשונה, אלא גם בשל כך שיתר תוספות הבניה בגינן הורשע המערער נותרו על כנן. יחד עם זאת, מצאנו להקל עם המערער בענין תקופת פריסתו של הקנס, והננו מורים כי הקנס שהוטל ישולם ב-50 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון ישולם ביום 1.6.11 והתשלומים הבאים בכל 1 לחודש, עד לתשלומו המלא. לא ישולם תשלום במועדו, תעמוד היתרה כולה לפירעון מיידי. בכפוף לכך, הערעור נדחה.
מזכירות בית המשפט תעביר העתק פסק הדין לב"כ הצדדים באמצעות הפקס' (עם וידוא טלפוני), וכן בדואר.
ניתן היום, כ"ט בניסן תשע"א, 3 במאי 2011, בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
|
גילה כנפי שטייניץ, שופטת
|
|
יגאל מרזל, שופט
|
|
|