ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר) ב-ת.פ. 3641/05. המערער הורשע בבית משפט קמא בביצוע העבירות הבאות: עבירה אחת של השמטת הכנסות לפי סעיף 220(1), לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: "
הפקודה"), שלוש עבירות של ניהול פנקסי חשבונות כוזבים לפי סעיף 220(4) לפקודה ושלוש עבירות של מרמה, עורמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה. בנוסף, הורשע המערער בשלוש עבירות של מסירת דו"חות כוזבים למע"מ לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "
החוק"), בשלוש עבירות של ניהול פנקסי חשבונות כוזבים לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק, בשלוש עבירות של אי הוצאת חשבוניות מס לפי סעיף 117(א)(13) לחוק ובשלוש עבירות של מרמה ותחבולה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק. על המערער הוטלו העונשים הבאים: מאסר למשך 12 חודשים לריצוי בפועל, מאסר על תנאי של 8 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירה לפי הפקודה או החוק, קנס של 50,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו.
נגד המערער הוגש כתב אישום שכלל חלק כללי ושלושה אישומים. בחלק הכללי של כתב האישום נאמר, כי בשנים 1999-2001 עסק המערער בשיווק ביצים ועופות לשחיטה (להלן: "
העסק"). בשנים האמורות הפיק המערער הכנסות מהעסק אשר היוו הכנסה וביצוע עסקאות על פי הפקודה והחוק בהתאמה. המערער היה חייב בניהול פנקסי חשבונות לגבי הכנסותיו מן העסק, בדיווח לרשויות מס הכנסה ומע"מ ובתשלום מס הכנסה ומע"מ בגין ההכנסות האמורות. כדי להקטין את ההכנסות מן העסק המדווחות לרשויות המס, ניהל המערער, באופן שיטתי, פנקסי חשבונות כוזבים באופן הבא: ניהל רישום פנימי, חסוי מעיני אחרים, ששיקף באורח אמיתי את הסכומים האמיתיים של ההכנסות מן העסק ואת הפעילות העסקית האמיתית של העסק. לצד הרישום הפנימי ניהל המערער מערכת ספרים כוזבת המיועדת לעיני רשויות המס ובה הקטין את ההכנסות מן העסק ואת נפח הפעילות העסקית ורשם הכנסות הנמוכות מההכנסות שהיו בפועל. בנוסף, הגיש המערער דו"חות כוזבים למע"מ בכך שלא רשם בהם את כל ההכנסות מהעסק. באמצעות מעשי המרמה התחמק המערער ממס הכנסה ומע"מ בסך של לפחות 1,308,671 ש"ח בשנים הללו.
באישומים עצמם פורטו הסכומים שהמערער השמיט מהדו"חות השונים שהגיש למס הכנסה ולמע"מ בשנים 1999-2001 ואשר הגיעו לסך כולל העולה על 2 מיליון ש"ח.
ביום 13.12.09 הרשיע בית משפט קמא את המערער בעבירות שפורטו לעיל. ביום 26.5.10 ניתן גזר הדין בעניינו של המערער, כמפורט לעיל.
המערער הגיש ערעור הן על ההרשעה והן על העונש. ביום 7.3.11 חזר בו המערער מהערעור על ההרשעה. ביום 7.4.11 טען בא כוחו של המערער, כי המערער הגיע להסכמים עם פקידי השומה במס הכנסה ומע"מ, שלפיהם ישלם סך כולל של מיליון ש"ח לצורך הסרת המחדלים שפורטו בכתב האישום. ביום 13.4.11 הודיע ב"כ המשיבה, כי המערער עמד בהסכמים האמורים וביום 10.4.11 שילם את הסכום המוסכם.
במסגרת הטיעונים לעונש שהושת על המערער, טען בא כוחו המלומד, עו"ד יאיר גולן, כי המערער עסק במשך שנים רבות בשיווק ביצים ותקופה מסוימת גם בשיווק עופות לפיטום. כל חייו היה אזרח נורמטיבי ונחשב סוחר אמין ומבוסס, אב לשישה ילדים אשר הקפיד תמיד על מילוי חובותיו ולצורך כך אף העסיק משרד רו"ח. בשנת 2001 התרסק עולמו, כאשר חבר ילדות שלו הפילו בתרגיל עוקץ בתקופה הקשה ביותר בחייו, כאשר אחיו של המערער נהרג באותה עת בתאונת דרכים והותיר אחריו ארבעה יתומים, אשר המערער דאג להם. חבר הילדות האמור ניצל את מצבו הקשה של המערער, הפיץ שיקים של המערער בסכומים של מיליוני שקלים וגרם לחורבן גמור של עולמו האישי, הכלכלי, התדמיתי והרגשי של המערער. העסק שקיים את המערער בכבוד תקופה של למעלה מ-20 שנה נהרס כליל והמערער סובך בחובות עתק לשוק האפור. כל כספו נלקח ממנו וכן נלקחו ממנו דירתו ומכוניתו, והוא נותר חסר כל עם חובות עצומים בהוצאה לפועל ובמצב נפשי נוראי. תקופה קצרה לאחר מכן נפטר אח נוסף של המערער. בעקבות זאת, חדל המערער לעבוד, מצבו הנפשי התדרדר וחייו נהרסו. במהלך הזמן שלאחר מכן החל המערער לשקם את עצמו ומני אז עובד הוא כשכיר בחברה, משתכר משכורת חודשית נמוכה ממנה הוא מקיים את משפחתו, ילדיו וילדי אחיו. כך הוא מצבו משנת 2001 ועד היום. בשנת 2002 זומן לחקירות מתישות במשטרה בחשדות שבגינם לא הועמד לדין. בשנת 2003 נקרא לחקירה בגין העלמות מס בשנים 1999-2001, מושא כתב האישום. כתב האישום הוגש בשנת 2005, היינו כעבור 5-6 שנים לאחר ביצוע העבירות על ידי המערער. כיום, למעלה מ-10 שנים מעת ביצוע העבירות, כך נטען, אין זה מוסרי לשלוח את המערער למאסר בפועל וזאת לאחר שהסיר את המחדל האזרחי. לדברי ב"כ המערער, מסרים של הרתעה ושל גמול כוחם מתקהה בחלוף השנים במהלכן לא עבר המערער עבירה נוספת. נסיבה נוספת לקולא, לדעת הסנגור המלומד, היא הסכום ששילם המערער לשלטונות המס להסרת המחדל, אשר אינו בא מכספו. בנסיבות העניין, התבקש בית המשפט לגזור על המערער מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות.
ב"כ המערער הגיש אסופות של פסיקה לגבי העונשים שנגזרו על נאשמים שונים בהסכמה ושלא בהסכמה ואשר כללו מאסר שרוצה בעבודות שירות.
ב"כ המשיבה, עו"ד יורם הירשברג, הסכים כי הסרת המחדל בדרך של התשלום האמור היא נסיבה לקולא. עם זאת, לשיטתו, יש להתחשב בכך במידה הנכונה. לדבריו, העיתוי הנכון להסרת המחדל היה עד למועד הגשת כתב האישום ולכל המאוחר במהלך הדיון בערכאה המבררת. עוד נאמר, כי העונש שנגזר למערער הוא עונש מתון וניתן אף לומר כי הינו עונש מקל. לשיטתו, עונש של שנת מאסר למי שהעלים 2 מיליון ש"ח, ונמנע מלשלם לרשויות המס כמיליון ש"ח, איננו חריג בחומרתו ואין מקום לגזור על המערער עבודות שירות. ב"כ המשיבה הפנה לפסקי דין בהם נגזרו עונשים חמורים יותר אף במקרים קלים מאלו שבעניינו של המערער. ב"כ המשיבה ציין, כי בית משפט קמא הביא במסגרת שיקוליו את הנסיבות האישיות שפורטו על ידי ב"כ המערער ועל כן נמנע מלהטיל עונש חמור יותר. לדברי ב"כ המשיבה, תרגיל העוקץ שאליו התייחס המערער אינו קשור להעלמות המס ובוצע לאחר הגשת כתב אישום, ויש להניח כי בית משפט קמא הביאו במכלול שיקוליו במידה הנכונה. עוד הוסיף, כי חקירת עבירות מס לאחר כשנה-שנתיים מעת ביצוען אין בה משום שיהוי רב יחסית. אשר לאופן ניהול התיק בבית משפט קמא - הפנה ב"כ המשיבה להתנהלות הבעייתית מצידו של המערער, בכך שתחילה הייתה בקשה מקדמית לשימוע שנמשך למעלה משנה וכן היו בקשות דחייה מצידו של המערער בסדר גודל חריג. גם פרשת הגשת סיכומי ההגנה ארכה קרוב לשנה והוגשו בקשות אשר ניסו להביא למניעת הגשת הסיכומים. לדברי ב"כ המשיבה, בית משפט קמא שקל גם את חלוף הזמן ואף מטעם זה אין להקל בגזר דינו של המערער אשר אינו חמור במיוחד.
בתי המשפט, על ערכאותיהם השונות, עמדו כבר על כך, כי עבירות המס הכלכליות הינן חמורות ופוגעות קשה במשק הישראלי ובערך השוויון של עמידה בנטל המס (רע"פ 10699/07
קובן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.1.08). ברע"פ 512/04
מוחמד אבו עבייד ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.4.04) עמד בית המשפט העליון, מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה, על הפגיעה הקשה של העבירות הכלכליות בחברה בכללה:
"בית משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמירקם החברתי, ופגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האימון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס - פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור."
כתוצאה מפגיעה קשה זו נקבע גם, כי יש להחמיר בעונשם של עברייני מס למיניהם ולגזור עונשים מחמירים אשר יבטאו את התייחסותה של החברה להתנהגות שלילית זו, תוך תקווה כי הדבר יביא להרתעתם של אותם אנשים ושל אחרים מפני ביצוע עבירות כאלה בעתיד. כמו כן, נקבע, כי יש להעדיף את שיקולי ההרתעה על פני נסיבותיו האישיות של העבריין (רע"פ 254/06
קעדאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.6.06)). זאת, אף אם מדובר בנאשם ללא עבר פלילי ובמי שתפקודו הינו נורמטיבי בדרך כלל.
כך, למשל, בע"פ 6474/03, 6476/03
מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3), 721, 727 (2004), אמר בית המשפט מפי כב' השופט ס' ג'ובראן ובהסכמת שני חבריו למותב, כב' השופטים א' מצא וא' גרוניס, כדברים האלה:
"כאשר עסקינן בעברייני מס, עבירות כלכליות, עבירות מרמה וכדומה, שבהן העבריין מקווה להפיק רווח כספי רב, חשוב להטיל לצד הקנס גם עונש של מאסר בפועל למען ידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר. אם חשב לתומו שהסיכוי להפיק טובת הנאה כספית ניכרת מצדיק נטילת סיכון, שהרי גם אם יועמד לדין ויוטל עליו קנס, הוא צפוי גם לכך כי תישלל חירותו וגם יפסיד את הרווח המדומה, פרי הבאושים של המעשה העברייני. על כן ראוי ונכון היה להטיל על המערערים עונש מאסר בפועל משמעותי וכן קנס כפי שאכן עשה בית המשפט המחוזי."
מן הכלל אל הפרט. במסגרת גזר דינו שקל בית משפט קמא אל נכון את מכלול השיקולים שיש לשוקלם לעת מתן גזר הדין בעבירות מושא כתב האישום וההרשעה, וביניהם: ריבוי העבירות וחומרתן; העונש הקבוע בפקודה ובחוק לצידן של עבירות אלה; ההעלמה השיטתית וההתחמקות מתשלום מס אמת; סכומי המס הגדולים שלא שולמו על ידי המערער; אי הסרת המחדלים עד להגשת כתב האישום ואף עד למתן גזר הדין. כמו כן התחשב בית משפט קמא בנסיבותיו האישיות של המערער ואף הפנה לפסיקה מתאימה בנושא זה. לאור זאת, העונש שנגזר למערער איננו חמור כלל ועיקר וזאת אף בהתחשב בנסיבות האישיות שאותן שב ופירט בא כוחו לפנינו.
ב"כ המערער הלין על התמשכות ההליכים בעניינו של המערער והפנה לשורה של פסקי דין שבהם חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות ועד למתן גזר הדין היווה שיקול בעת גזירת העונש. דא עקא, לא מצאנו בטיעון זה משום נימוק להקלה בעונשו של המערער. בית משפט קמא בחן בהכרעת דינו (סעיפים 7-15) את השתלשלות ההליכים המשפטיים בעניינו של המערער, בבית משפט קמא ומחוצה לו, ולא למותר לציין, כי חלק נכבד מפרק הזמן שחלף ממועד הגשת כתב האישום בחודש אוגוסט 2005 ועד למועד מתן הכרעת הדין (13.12.09) נעוץ בהתנהלותו של המערער ובדרך בה בחר לנהל את הגנתו. כל שניתן לומר לעניין זה הוא כי נוכח התנהלות זו אין לו לבוא בטרוניה אלא לעצמו בלבד. נוסיף, כי גם חלוף פרק זמן של כשנתיים מהמועד האחרון בו בוצעו העבירות על ידי המערער ושנתיים נוספות ממועד חקירתו ועד להגשת כתב האישום בשנת 2005, איננו פרק זמן בלתי סביר בעבירות מס בהתחשב בקושי הרב המוטל על רשויות המדינה בניסיון לגלות עבירות אלה ובצורך לאסוף ראיות ולגבש את העובדות לכדי כתב אישום לצורך הגשתו לבית המשפט.
כאמור, לעת שמיעת הערעור הגיע המערער להסדר עם רשויות המס ושילם סך של מיליון ש"ח לצורך הסרת המחדלים. לטעמנו, היה עליו לנקוט בדרך זו עוד טרם הגשת כתב האישום וסיום ההליך בבית משפט קמא, וזאת על מנת שבית משפט קמא יוכל לשקול לקולא מעשה זה. עם זאת, לאור התרשמותנו מהמאמץ הרב שהשקיע המערער בניסיון להגיע להסדר עם רשויות המס (ולא נעלם מעינינו כי הדבר נבע, כנראה, מעונש המאסר בפועל שנגזר עליו) ועל מנת לעודד עבריינים, אף אם הורשעו בדין, להסיר המחדל בדרך של פירעון החוב לרשויות המס, מצאנו לנכון להקל במידת מה בעונש המאסר לריצוי בפועל שנגזר למערער. עיינו בפסיקה הענפה שהוגשה על ידי ב"כ המערער, ואכן נמצאנו למדים כי במקרים שונים נגזרו על עברייני מס תקופות מאסר אשר נקבע כי ירוצו בעבודות שירות, כפי שמבוקש כי נגזור על המערער דנן. דא עקא, כל מקרה נדון לגופו ולא ניתן בהכרח ללמוד ממקרה אחד למשנהו, כיוון שהדבר תלוי בסוג העבירות, במספרן, בשיעור הסכום המועלם מהקופה הציבורית, בשאלה האם הוסר המחדל ומתי, בנסיבות אישיות של הנאשם, בשאלה האם הגיעו הצדדים להסדר טיעון אם לאו, בשאלה האם בחר הנאשם לנהל הוכחות, שאז לא עומדת לזכותו הודאתו כנסיבה לקולא, ובנימוקים נוספים.
בעניינו של המערער לא מצאנו לנכון לקבל את בקשתו להעמיד את העונש על תקופת מאסר אשר תרוצה בעבודות שירות. הסכום שהועלם על ידו במשך כשלוש שנים הינו רב, המדובר במספר רב של עבירות, אשר בצדן עונש שקצב המחוקק שנע בין חמש לשבע שנות מאסר. המערער עסק בניהול מערכת רישום כפולה כאמצעי להעלמה שיטתית ולהתחמקות מתשלום מס אמת. המערער לא קיבל אחריות על מעשיו ולפיכך לא ניתן לזקוף לזכותו הודיה כנסיבה לקולא. גם מעשה העוקץ שאליו התייחס ב"כ המערער נעשה, כך נראה, לאחר ביצוע העבירות על ידי המערער. נסיבותיו האישיות הנוספות של המערער הובאו כבר במכלול השיקולים על ידי בית משפט קמא ולא נראה לנו כי בעטיין יש מקום להקלה נוספת בעונשו של המערער.
סיכומו של דבר, החלטנו להעמיד את תקופת המאסר לריצוי בפועל שבגזר הדין על תשעה חודשים חלף התקופה שנקבעה על ידי בית משפט קמא. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו על כנם.
המערער יתייצב לריצוי עונשו
ביום 17.7.11
בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים, אלא אם כן ועדת המיון תקבע מקום אחר.