השופט י' דנציגר:
ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא, השופט ת' כתילי) בת"פ 16/10 מיום 15.4.2010 במסגרתו הורשע המערער בעבירות הבאות: שוד בנסיבות מחמירות (שתי עבירות) לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע (שתי עבירות) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; הסתייעות ברכב לביצוע פשע (שתי עבירות) לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין; ונהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה. הערעור מופנה גם כנגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי מיום 12.5.2010 בגדרו נגזרו על המערער שמונה שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו; עשרים חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום סיום תקופת המאסר, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור בפרק זמן זה ויורשע בביצועה של כל עבירה מהעבירות בהן הורשע במסגרת תיק זה; פסילת רישיון למשך שנתיים מיום סיום תקופת המאסר; וקנס של 10,000 ש"ח.
העובדות לפי כתב האישום
1. לפי האישום הראשון, קשר המערער קשר עם אחר לשדוד מתדלק בתחנת דלק באזור נצרת (להלן: התחנה הראשונה) ולשם כך הצטיידו השניים באקדח ובסכין. השניים הגיעו לתחנה הראשונה ברכב מסוג אאודי כשהם רעולי פנים, כאשר האחר נוהג ברכב והמערער יושב לצדו. כאשר הגיעו לתחנה הראשונה, ירד המערער מהרכב והורה למתדלק (להלן: המתלונן הראשון) באיומי סכין להוציא את הכסף מקופת החנות שבתחנה ובמקביל כיוון האחר לעבר המתלונן הראשון אקדח. נוכח האיומים מסר המתלונן הראשון סך של 1,341 ש"ח לידי המערער וזה גנב את הכסף, חזר עימו לרכב ועזב את התחנה עם האחר. בגין מעשים אלו הואשם המערער בביצוע העבירות הבאות: שוד בנסיבות מחמירות; עבירות בנשק; החזקת סכין; הסתייעות ברכב לביצוע פשע; ובקשירת קשר לביצוע פשע.
2. לפי האישום השני, כשבוע לאחר האירוע מושא האישום הראשון קשר המערער קשר עם אחר לשדוד תחנת דלק הסמוכה לכפר איכסאל (להלן: התחנה השנייה) ולשם כך הצטיידו במברג אותו נשא המערער. השניים הגיעו לתחנה השנייה ברכב מסוג אאודי, תוך שהמערער נוהג ברכב חרף העובדה שלא היה לו רישיון נהיגה והוא היה אף פסול מלנהוג ברכב. משהגיעו השניים לתחנה השנייה, ביקש המערער מהמתדלק במקום (להלן: המתלונן השני) כי יתדלק את הרכב, ובזמן התדלוק ביקש המערער מהמתלונן השני כי ייגש עמו לחנות התחנה כיוון שהוא מעוניין לקנות שתיה. כאשר הגיעו לחנות, הצמיד המערער את המברג אל עורפו של המתלונן השני ואמר לו "זה שוד, תוציא את כל הכסף מהקופה" והודיע לו כי לחברו יש אקדח וכי הוא יירה בו אם יעשה משהו. נוכח האיומים מצדו של המערער מסר המתלונן השני לידי המערער סך של 1,800 ש"ח, תוך שהמערער המשיך להצמיד את המברג לעורפו של המתלונן השני בזמן ריקון הקופה. לאחר שגנב את הכסף חזר המערער לרכב, הורה למתלונן השני להוציא את ידית התדלוק ממיכל הדלק ונסע מהמקום עם האחר מבלי לשלם את סכום התדלוק בסך 285 ש"ח. בגין מעשים אלו הואשם המערער בביצוע העבירות הבאות: שוד בנסיבות מחמירות; קשירת קשר לביצוע פשע; קבלת דבר במרמה; הסתייעות ברכב לביצוע פשע; ובנהיגה בזמן פסילה.
ההליכים לפני בית המשפט המחוזי
3. גרסת המערער: בחקירתו במשטרה הכחיש המערער את מעורבותו באירועים מושא כתב האישום, וטען כי אינו נוהג, אינו בעל רכב ואינו מחזיק ברישיון נהיגה. משנשאל על רכב האאודי שנתפס בידי המשטרה בסמוך לביתו (להלן: הרכב), טען המערער כי הרכב היה שייך לאחותו ולמעשה עמד בלא שנעשה בו שימוש עד שנתפס בידי המשטרה. כן טען המערער כי אינו זוכר מה היו מעשיו במועדים בהם התרחשו מקרי השוד, והכחיש כי ביקר אי פעם בתחנה השנייה. לאחר מכן, כאשר הוצגו לפניו תצלומי אבטחה מהתחנה השנייה הכחיש כי הוא המצולם בהם. בעדותו בבית המשפט כפר המערער במיוחס לו בכתב האישום. עם זאת, בבית המשפט טען המערער כי השתמש ברכב אך לא נהג בו והודה כי אינו מחזיק ברישיון נהיגה. כן טען המערער כי הוא סובל מבעיות נפשיות בגינן הוא נוטל כדורים אשר גורמים לו לשכחה.
4. עדות המתלונן הראשון: המתלונן הראשון סיפר לשוטרים שהגיעו לזירת האירוע כי במהלך השוד זיהה את קולו של השודד, אך ידע לנקוב בכינויו - "זיד מרדאווי" - רק בעקבות שיחה עם חברו לעבודה אחמד סוליאמן (להלן: אחמד) שהגיע למקום לאחר השוד והזכיר את כינויו של המערער. המתלונן הראשון זיהה בחקירתו במשטרה את המערער בתמונה שהוצגה לו. בעדותו בבית המשפט ציין המתלונן הראשון כי זיהה על פני השודד צלקת וכן זיהה את רכב האאודי השייך לבן דודו של המערער כרכב ששימש את השודד.
5. עדות אחמד: אחמד סיפר בחקירתו במשטרה כי כאשר הגיע לתחנה הראשונה בליל השוד, צפה יחד עם השוטרים בתמונות ממצלמות האבטחה וזיהה מיד כי הרכב ששימש לשוד הגיע לתחנה הראשונה יומיים קודם לכן, וכי מי שנהג בו היה המערער אותו זיהה כ"זיד מרדאווי". בעדותו בבית המשפט טען כי אינו זוכר שזיהה את הרכב, ובעקבות כך הוכרז עד עוין. בית המשפט ציין כי כבר בעת חקירתו במשטרה אמר אחמד כי הוא אינו רוצה "להתערב בסיפור ולא רוצה בעיות עם אף אחד".
6. עדות המתלונן השני: המתלונן השני זיהה בבית המשפט את המערער כמי שביצע את השוד, אולם במסדר זיהוי תמונות שבוצע במשטרה לא הצליח להצביע על המערער כמבצע השוד.
7. עדויות נוספות: השוטר עבד דראושה (להלן: דראושה), רכז מודיעין במשטרת נצרת, סיפר בעדותו בבית המשפט כי תמונת השודד בתחנה השנייה שנלקחה ממצלמות האבטחה שהוצבו במקום הופצה בקרב חוקרי המשטרה באזור הצפון באמצעות הדואר האלקטרוני בניסיון לזהותו. דראושה זיהה את השודד המופיע בתמונה כמערער אותו הוא מכיר מעבודתו בנצרת. כן ציין דראושה כי המערער ידוע כ"זיד מרדאווי". בית המשפט ציין כי רכב האאודי הלבן ששימש את השודדים בשני האירועים דומה דמיון בולט לרכב האאודי אשר נתפס בסמוך לביתו של המערער, על אף שלא ניתן להבחין במספר הרישוי של המכונית המתועדת בסרטי האבטחה. וליד איסמעיל, בן דודו של המערער, שהרכב רשום על שמו, סיפר בהקשר זה בחקירתו במשטרה כי הוא יודע שהמערער נהג להשתמש ברכב ללא רשות. כן ציין בית המשפט כי כפכפיו של המערער כפי שצולמו על רגליו בתחנת המשטרה דומים מאוד בצורתם לכפכפיו של מבצע מעשי השוד הן בתחנה הראשונה והן בתחנה השנייה, וכך גם תספורתו ומבנה גופו של השודד בשני האירועים זהים לאלו של המערער.
8. הכרעת הדין: בית המשפט המחוזי קבע כי אין מחלוקת על עצם התרחשות העבירות המתוארות בכתב האישום, וכי השאלה העומדת להכרעה היא האם קיימות די ראיות כדי להוכיח מעל לכל ספק סביר כי המערער הוא שביצע את העבירות האמורות. בהתייחס לאישום השני, קבע בית המשפט כי אין לייחס חשיבות רבה לעובדה שהמתדלק השני זיהה בבית המשפט את המערער כמי ששדד את תחנת הדלק בה עבד, אך עם זאת ציין בית המשפט כי דראושה זיהה גם הוא את המערער. בית המשפט בחן בעצמו את התמונות ממצלמת האבטחה וקבע כי השודד בתחנה השנייה הוא המערער. בית המשפט ציין כי לכך מצטרף זיהוי הרכב שהשתתף בשוד והוא בעל מאפיינים דומים רבים לרכב שנתפס בסמוך לביתו של המערער, על אף שלא ניתן לזהות את מספר הרישוי של הרכב במצלמות האבטחה שהוצבו בתחנה הראשונה ובתחנה השנייה. בית המשפט קבע בהקשר זה כממצא עובדתי כי הרכב ששימש את השודדים באירועים מושא כתב האישום הוא הרכב שנתפס בסמוך לביתו של המערער, תוך שציין כי לרכב ששימש את השודדים בשני האירועים סימן היכר מיוחד שהוא סרט מחזיר אור המודבק לאורך כל הפגוש האחורי.
9. בנוגע לאישום הראשון, קבע בית המשפט המחוזי כי לשודד בתחנה זו מאפיינים דומים רבים לשודד בתחנה השנייה, וכך גם מאפייני הרכב ששימש את השודדים בשני האירועים. בית המשפט קבע כי המתלונן הראשון זיהה אמנם את המערער כמבצע השוד רק לאחר ששוחח עם אחמד, ולכן אין לראות בעדותו כזיהוי ישיר של המערער כמבצע העבירה אלא רק כעדות נסיבתית המצטרפת לשאר הראיות בתיק. עם זאת, קבע בית המשפט כי עדותו של המתלונן הראשון היא מהימנה, וכי הייתה לו הזדמנות להתרשם מפניו וממבנה גופו של האדם ששדד אותו. נוכח כל זאת קבע בית המשפט כי קיימות ראיות חד משמעיות הקושרות את המערער לשוד השני. באשר לשוד הראשון נקבע כי יש די ראיות נסיבתיות הקושרות אותו לאירוע. בית המשפט קבע כי גם אם ייתכן תרחיש תיאורטי בו אין קשר בין שני מקרי השוד, אין הדבר מעלה ספק סביר באשמתו של המערער, כיוון שספק זה נדרש לעמוד במבחני השכל הישר וניסיון החיים. בית המשפט קבע עוד כי בענייננו ה"תיאוריה החלופית" - לפיה אין כל קשר בין השוד בתחנה הראשונה לבין השוד בתחנה השנייה, הגם שמאפייניהם של שני מעשי השוד זהים ולמרות שהם בוצעו על ידי "מבצעים" דומים המחזיקים באותו כלי רכב - אינה עומדת במבחנים האמורים. בית המשפט הוסיף וציין כי המערער לא הציג גרסה מתקבלת על הדעת ולא הצליח לעורר ספק סביר בכך שביצע את המיוחס לו. עם זאת קבע בית המשפט כי לא הוכח כי ה"אקדח" ששימש באירוע מושא האישום הראשון אכן היה נשק ולכן זיכה את המערער מהעבירות בנשק לפי סעיף 144(א) ו-(ב) לחוק העונשין שיוחסו לו לפי אישום זה. נוכח כל זאת הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות המנויות לעיל.
גזר הדין
10. בית המשפט המחוזי קבע כי העבירות בהן הורשע המערער הן מהחמורות בקודקס הפלילי וכי עבירת השוד בכלל ושוד בתחנות הדלק בפרט הפכה ל"מכת מדינה" ותוצאותיה הן הרות אסון. בית המשפט ציין גם את עברו הפלילי העשיר של המערער ש"בחר לעצמו את דרך הפשע כדרך חיים". לצד זאת ציין בית המשפט לקולא את חרטת המערער שהובעה לאחר שניהל הליך הוכחות והורשע. בית המשפט קבע עוד כי "הגיעה העת לצאת במסר חד וברור לציבור כולו, שעבירות הרכוש למיניהן, לרבות התפרצויות ושוד, אינן משתלמות ומבצעיהן ישאו בעונשים כבדים ומכאיבים, לשם יראו ויראו". נוכח כל זאת גזר בית המשפט על המערער את העונש המצוין לעיל.
נימוקי הערעור
11. המערער - באמצעות בא כוחו, עו"ד אלעד רט - משיג על הרשעתו באישום הראשון בלבד, ועל העונש שהושת עליו. המערער טוען כי לא הונחה תשתית ראייתית שיש בה כדי להביא לזיהויו כמי שביצע את השוד הראשון שכן כל הראיות נגדו הן נסיבתיות בלבד. המערער טוען בהקשר זה כי הסיבה היחידה בגינה הרשיע אותו בית המשפט המחוזי במיוחס לו באישום הראשון היא הרשעתו באישום השני וכי אין כל ראיה לכך שאת שני האירועים ביצע אותו אדם, קרי המערער. המערער מוסיף וטוען כי אין לייחס כל משקל לזיהויו בידי המתלונן הראשון כיוון שהמתלונן הראשון זיהה את המערער כמי שביצע את השוד רק בעקבות הצעתו של אחמד, וזיהוי זה לאו זיהוי הוא. המערער מציין כי בכל אחד מהאירועים השתתפו שני מבצעים, כי המשיבה לא הצליחה לאתר את המשתתף הנוסף וכי קיים שוני מהותי בין התנהלות המערער בשוד שהתרחש בתחנה השנייה לבין התנהלות השודד בשוד שהתרחש בתחנה הראשונה ומכאן שסביר יותר שדווקא ה"אחר" שהשתתף בשוד מושא האישום השני הציע לאדם נוסף להצטרף אליו באירוע מושא האישום הראשון ואדם נוסף זה הוא שביצע את המיוחס למערער באישום הראשון. במסגרת זאת, מצביע המערער על כך שבשוד בתחנה הראשונה כיסה השודד את פניו, בעוד המערער לא כיסה את פניו בשוד בתחנה השנייה; על כך שבשוד בתחנה הראשונה נטען כי המערער ישב ליד הנהג ברכב, בעוד בשוד בתחנה השנייה נהג המערער ברכב; ועל כך שבשוד שהתרחש בתחנה הראשונה החזיק המבצע סכין, ובשוד שהתרחש בתחנה השנייה החזיק המערער מברג. כן טוען המערער כי אפילו אם אותו רכב שימש את השודדים בשני האירועים, הגיוני יותר כי דווקא ה"אחר" ולא המערער הוא זה שהשתתף בשני האירועים. המערער מוסיף וטוען בהקשר זה כי טעה בית המשפט באופן בו יישם את מבחן הספק הסביר וכאשר השתמש בעובדה כי המערער לא הציג גרסה קוהרנטית כדי להשלים את החסר בראיות התביעה. המערער מדגיש גם כי אין לזקוף לחובתו את העובדה כי ניהל הוכחות ולא הסגיר את מי שביצע עמו את השוד השני.
12. לעניין העונש טוען המערער כי הוא אכן "לא טלית שכולה תכלת" אך כי תקופת המאסר שהושתה עליו חורגת באופן דרמטי ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות וכי בית המשפט המחוזי הצהיר על כך מפורשות. המערער מציין כי אפילו אם נדרשת החמרה ברמת הענישה, החמרה כזו צריכה להיות מדורגת וזהירה וכי מקרה זה, בו לא נעשה שימוש בנשק חם והסכומים שנשדדו הם נמוכים ביותר, אינו המקרה המתאים להעלאה דרמטית ברמת הענישה. המערער טוען כי לא היה מדובר בסיטואציה חמורה של שוד וכי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא נתן משקל לנסיבותיו האישיות הקשות. נוכח כל זאת מבקש המערער כי בית משפט זה יזכה אותו מן העבירות בהן הואשם באישום הראשון וכן יקל משמעותית בעונש המאסר שנגזר עליו וכן בקנס שהושת עליו.
תגובת המשיבה