השופט ח' מלצר:
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד בבאר-שבע (בהרכב: כב' הנשיא י' פלפל, כב' סגן הנשיא (כמעמדו אז) נ' הנדלוכב' השופטת ר' יפה-כ"ץ). בגדרי הכרעת הדין הורשע המערער בביצוע שתי עבירות של מעשה סדום, שתי עבירות של אינוס, עבירת איומים ועבירת הדחה בחקירה, שהוא ביצע כלפי המתלוננת, שהיתה בת זוגתו בזמנים הרלבנטיים. בצד זה זוכה המערער מחמת הספק מביצוע עבירה אחת של אונס, אך בנוסף הוא הורשע, בדעת רוב (כב' השופטת יפה-כ"ץ,בהסכמת כב' סגן הנשיא (כמעמדו אז), השופט הנדל), בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, ובעבירה של תקיפה (כנגד דעתו החולקת של כב' הנשיא פלפל, שראה לזכותו מעבירות אלה).
בעקבות הרשעותיו אלה נידון המערער לעונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל, ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר (כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור את העבירות שבהן הורשע, או כל עבירת אלימות). כמו כן נקבע כי המערער ישלם למתלוננת פיצויים בסך 25,000 ש"ח.
הערעור שבפנינו מכוון הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.
להלן יפורטו הנתונים הנדרשים להכרעה.
עובדות כתב האישום ותיאור ההליך בבית המשפט המחוזי הנכבד
2. בתאריך 27.07.1999 הוגש כנגד המערער כתב אישום לבית המשפט המחוזי הנכבד בבאר-שבע. על פי הנטען בחלק הכללי של כתב האישום, המערער וגב' א' (לעיל ולהלן: המתלוננת) הכירו זה את זו במהלך שנת 1997, והתפתח ביניהם קשר נמשך של חברות רומנטית (להלן: תקופת החברות). במהלך תקופת החברות (שנמשכה כשנתיים), התגוררו השניים יחד בדירה באילת, וקיימו ביניהם יחסי מין. בחלק הכללי נאמר עוד כי במהלך תקופת החברות, במספר רב של הזדמנויות, נהג המערער להכות, לחבול ולפצוע את המתלוננת, וכן לאיים עליה שבמידה ותתלונן, או תמסור פרטים לאחרים על נסיבות המקרים המתוארים בכתב האישום - הוא יהרוג אותה.
לאחר החלק הכללי, פורטו בכתב האישום שישה אישומים שונים, אשר תוכנם יובא בקצרה להלן:
בגדרי האישום הראשון נטען כי במועד כלשהו במהלך תקופת החברות - הם שהו בבית הוריו של המערער. על פי הנטען, המערער דרש מהמתלוננת באותו מעמד להתלוות אליו לטיול עם הוריו, ומשהמתלוננת לא נענתה לדרישתו, חתך אותה המערער באמצעות סכין יפנית בכתף הימנית וגרם לפציעתה. בנוסף נטען כי במועד כלשהו באותה תקופה גם תקף המערער את המתלוננת בכך שמשך וסיבב את ידה בחוזקה, ובעשותו כן גרם לה לחבלה חמורה בכתפה. עוד נטען במסגרת האישום הראשון כי בתאריך 12.06.1999 שהו המערער והמתלוננת ביחד בבית-מלון באילת (במהלך המשפט התברר כי המועד הרלבנטי הנטען התרחש למעשה בתאריך 12.06.199
8 ולא בתאריך 12.6.199
9); לסוגיה זו אדרש בהמשך הדברים). באותו מועד, כך נאמר, היכה המערער את המתלוננת בכך שסטר על פניה, טלטל אותה, דחף וזרק אותה על המיטה, והשליך מברשת שיער על רגלה השמאלית, וגרם לה לחבלה חמורה. בכל המקרים הנ"ל, כך על פי הנטען בכתב האישום, לא איפשר המערער למתלוננת לקבל טיפול רפואי וכמו כן הוא מנע ממנה להתלונן עליו בתחנת המשטרה, או לספר על מעשיו לאחרים, על ידי כך שאיים עליה, כאמור לעיל. נוכח הנטען באישום הראשון הואשם המערער בחבלה ופציעה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בתקיפה (עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין), באיומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין), ובהדחה בחקירה (עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין).
בגדרי האישום השני נטען כי במהלך חודש אפריל 1999, בעת שהמערער והמתלוננת שהו בדירתם באילת, דרש המערער מן המתלוננת לקיים עימו יחסי מין אוראליים. המתלוננת סירבה לכך, ובתגובה הפשיט המערער את המתלוננת בכוח מבגדיה, ובעל אותה באמצעות החדרת איבר מינו לאיבר מינה, בניגוד לרצונה ולמרות בקשותיה וניסיונותיה להתנגד למעשיו. נוכח הנטען באישום השני הואשם המערער באונס (עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין).
בגדרי האישום השלישי נטען כי כשבוע לאחר המתואר בגדרי האישום השני, חזר על עצמו מעשה האינוס הנ"ל, בנסיבות דומות, וכך אף קרה שבוע לאחר מכן, באירוע שהוא מושא האישום הרביעי.
בגדרי האישום החמישי נטען כי כחמישה ימים לאחר המתואר בגדרי האישום הרביעי, ובעת שהמערער והמתלוננת שהו בדירתם באילת, דרש המערער מן המתלוננת לקיים עימו יחסי מין אוראליים, חרף התנגדותה ובניגוד לרצונה. על פי הנטען, המערער תפס את ראשה של המתלוננת ודחף אותו בכוח לכיוון איבר מינו, והחדיר את איבר מינו לתוך פיה עד אשר הגיע לסיפוקו המיני. נוכח הנטען באישום החמישי הואשם המערער בביצוע מעשה סדום (עבירה לפי סעיפים 347(ב) ו-345(א)(1) לחוק העונשין).
בגדרי האישום השישי נטען כי כשבוע לאחר המתואר בגדרי האישום החמישי, ובעת שהמערער והמתלוננת שהו בדירתם באילת, דרש המערער מן המתלוננת להגיע אליו לשירותים, בזמן שהוא עצמו ישב על אסלת השירותים. על פי הנטען, המערער משך את המתלוננת בידה, הוריד אותה על ברכיה, תפס בראשה והחדיר בכוח את איבר מינו לתוך פיה עד אשר הגיע לסיפוקו המיני, וכל זאת בניגוד לרצונה של המתלוננת, ולמרות התנגדותה. נוכח הנטען באישום השישי הואשם המערער בביצוע מעשה סדום (עבירה לפי סעיפים 347(ב) ו-345(א)(1) לחוק העונשין).
3. בתגובתו לכתב האישום כפר המערער בכל האישומים כנגדו. בנוגע לאירועים המיניים המפורטים באישומים השני, השלישי, הרביעי, החמישי והשישי לכתב האישום טען המערער כי אירועים אלה אכן התרחשו, אך לגירסתו כל מעשים המתוארים שם נעשו בהסכמתה של המתלוננת. בנוסף, כפר המערער בהתקיימותם של כל האירועים הנטענים בגדרי האישום הראשון לכתב האישום.
4. נוכח כפירתו של המערער כנ"ל - נקבע התיק להוכחות.
הליך שמיעת העדויות בבית המשפט המחוזי נמשך מספר שנים, בין השאר נוכח העובדה שבמהלך המשפט נפצע המערער קשות במקום עבודתו, וכתוצאה מכך הוא נזקק להליך של אשפוז, החלמה ושיקום שנמשך כשנה. במהלך המשפט העידו מטעם התביעה: המתלוננת, מי שגבו את תלונתה והודעותיה במשטרה, ו-ח', אחותה של המתלוננת. מטעם ההגנה העידו: המערער, מ', שכנתם של המערער והמתלוננת, וכן אביו, אימו ואחותו של המערער. כמו כן הוגשו לבית המשפט הודעותיה של המתלוננת במשטרה, ותיעוד של העימות שנערך בין המערער לבין המתלוננת.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד
5. בתאריך 17.12.2008 הכריע בית המשפט המחוזי הנכבד את דינו של המערער.
בפתח הדברים, נדרש בית המשפט המחוזי הנכבד לסוגיית תיקון התאריך, שצויין בגדרי האישום הראשון. העניין התמקד ביום שהופיע שם: כתב האישום נקב כאמור בתאריך: 12.06.1999. בסיכומיה בפני בית המשפט המחוזי הנכבד טענה המשיבה לראשונה שהאירוע האלים המתואר באישום הראשון, ואשר נטען כי התרחש בתאריך 12.06.199
9 - קרה למעשה שנה קודם לכן, דהיינו בתאריך 12.06.199
8. טעות זו נבעה, כך הסבירה המשיבה, מן התאריך שציינה המתלוננת בהודעתה הראשונה במשטרה מתאריך 21.09.1999 (אשר סומנה "נ/1"), שם טענה המתלוננת כי היא זוכרת במדויק את התאריך מאחר שמדובר ביום הולדתה. ברם מועד זה לא התיישב עם גירסת המתלוננת, לפיה המערער היה עדיין בשירות צבאי בעת ביצוע המעשים האמורים, מושא האישום הראשון, שכן אין מחלוקת שהמערער השתחרר משירותו הצבאי בחודש אוקטובר 1998. על כן התביעה ביקשה כי המועד שנזכר בהקשר זה בכתב האישום ישונה בהתאם, כך שיתייחס לתאריך 12.06.1998, שהוא יום הולדתה של המתלוננת בשנה זו. המערער מצידו התנגד לשינוי התאריך האמור.