פסק-דין בתיק ע"פ 5006-04-13

השופט י. גריל, ס. נשיאה [אב"ד] והשופטת ב. בר-זיו:

1.         בפנינו ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כבוד סגן הנשיא, השופט א. גופמן) מיום 13.2.13 בת.פ. 1292/08, לפיה נדחתה בקשת המערער לפיצויים על פי סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק").

2.         בתאריך 11.3.08 הוגש נגד המערער כתב אישום, אשר ייחס לו עבירות של איומים ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 10.3.08 בחוף הרחצה בקיסריה, בעת בדיקה שגרתית שערכו שלושה מתנדבים במשטרה, תקף המערער את אחד המתנדבים, בכך שסטר לו בפניו, בצד שמאל וכתוצאה מהחבטה נפלו משקפיו של המתנדב.

באותו מעמד, איים המערער על שלושת המתנדבים ואמר להם " אתם שרמוטות, אני אזיין אתכם, עכשיו אני מזיין בלשים בבית המשפט וגם אתכם אני אזיין...".

3.         במהלך הדיון בבקשת מעצר הימים בתאריך 10.3.08 (קודם להגשת כתב האישום) נשאל החוקר האם היה עם המערער אדם נוסף. החוקר אישר כי היה אדם נוסף, אך לדבריו לא ניתן היה לחקור אותו באותו מועד מאחר והמערער התפרע בניידת ותקף את השוטרים שם והיה צורך להזמין ניידת נוספת. החוקר נשאל האם האדם הנוסף כבר זומן לחקירה והשיב כי הדבר לא נעשה מאחר והארוע קרה מספר שעות לפני הדיון והוא נמצא בבית המשפט משעות הבוקר.

ב"כ המערער טען במהלך הדיון כי המערער נפצע על ידי השוטרים שביקשו לעכבו וכי ניתן היה לחקור את העד לארוע באותו מעמד ולשחרר את המערער.

בית המשפט הורה על מעצרו של המערער עד יום 11.3.08 - מועד בו הוגש כתב האישום.

4.         עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את המערער עד תום ההליכים. בדיון בבקשה באותו מועד ביקש הסנגור לדחות את הדיון לצורך צילום חומר החקירה ולימודו והסכים למעצרו של המערער עד דיון בבקשה.

5.         הבקשה למעצר עד תום ההליכים נידונה ביום 13.3.08 ובמהלך הדיון הודה הסנגור בקיומן של ראיות לכאורה אך ביקש לשחרר את המערער בחלופת מעצר. הסנגור אישר כי למערער הרשעות קודמות, ותלוי נגדו מאסר על תנאי,  אך מאידך טען כי לטענת המערער המדובר היה באיזו התלהטות וחוסר הבנה וכי המערער הוא שנפצע בידי השוטרים ואף הגיש תלונה למח"ש.

6.         בהחלטה מיום 13.3.08 הורה בית המשפט על שחרורו של המערער למעצר בית מלא בתנאי שיופקד סך 3,000 ש"ח ויחתמו ערבויות.

7.         בתאריך 14.3.08, לאחר שהפקדון לא הופקד, התקיים דיון נוסף, במהלכו הודיע הסנגור כי לאחרונה החל המערער לעבוד אצל בני משפחת שפריר בשיפוץ ביתם בקיסריה וכי הם מוכנים לערוב על יציאתו של המערער ממקום מעצר הבית לביתם לצורך העבודה. בית המשפט הורה על הפחתת ההפקדה לסך של 400 ש"ח , אך לא הקל בתנאי מעצר הבית המלא.

8.         המערער הגיש בקשה להקלת תנאי מעצר הבית ובהחלטה מיום 29.4.08 נעתר בית המשפט לבקשה והורה כי מעצר הבית שנקבע בהחלטה מיום 13.3.08 יהיה מעצר בית חלקי בין השעות 2000 עד 0600.

9.         בתאריך 2.7.08 התקיימה ישיבת הקראה (לאחר שמועדי הקראה קודמים נדחו לבקשת הסנגורית). המערער כפר בעובדות כתב האישום וטען כי יש לו טענה של הגנה מן הצדק , בעטיה יש למחוק את כתב האישום, ולפיה:

"באירוע הזה היה אדם אובייקטיבי שהוא תייר, הדעה נותנת שהיה צריך לקחת אותו ולגבות ממנו עדות. המשטרה לא טרחה לגבות ממנו עדות. הנאשם היה עצור. אחרי 3-4 ימים שוטר ניסה לאתר אותו אצל המשפחה המארחת , ונאמר לו שעבר להתגורר בבית משפחה אחרת ולאחר מכן, יסע לחו"ל. בגלל המחדלים של המשטרה נמנעה הגנת הנאשם. אגיש בקשה מסודרת ע"פ סעיף 74".

10.        בהמשך הגישה הסנגורית הודעה על  טענת " הגנה מן הצדק" וכן ביקשה לעיין במרשם הפלילי של המתנדבים בלבד. בימ"ש קמא נעתר לבקשה האחרונה בלבד ודחה את הבקשה לסעד מן הצדק.

11.        בטיעוני הסנגורית לאחר שמיעת הראיות נטען גם לאכיפה בררנית- כאשר התיק במח"ש נגד המתנדבים נסגר מטעמים הנוגעים לבחינת הענין הציבורי, שעה שהמערער נפגע פגיעות פיזיות, בעוד שלמתנדבים לא נגרם כל נזק.

12.        לאחר שמיעת הראיות זוכה המערער מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

13.        בהכרעת הדין מיום 4.7.12 קבע בימ"ש קמא כי " ככלל עדויות השוטרים אמינות עליי ומתיישבות האחת עם השניה באשר להשתלשלות העניינים" מאידך, לגבי המערער קבע כי "אני קובע שעדות הנאשם ככלל בלתי מהימנה וגרסתו אינה נתמכת בראיות שהוצגו".