השופטת א' חיות:
זהו ערעור על חומרת העונשים שגזר בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט א' קולה) על המערער בעקבות הרשעתו על-פי הודאתו בעבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, היזק בזדון, הדחה בעדות והלבנת הון. בגין עבירות אלה נגזרו על המערער 40 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי, קנס כספי בסך 60,000 ש"ח או 7 חודשי מאסר תמורתו ופיצוי למתלוננים בסך כולל של 118,000 ש"ח.
1. נגד המערער, אחיו (להלן: מאהר) וידיד שלו (להלן: רביע) הוגש כתב אישום (להלן: כתב האישום) המתאר בנוסחו המתוקן מספר מקרים שבהם סחטו השלושה באיומים בעלי עסקים באזור הר הקפיצה בנצרת על-ידי שדרשו מהם "דמי חסות". כתב האישום מייחס למערער פעולות סחיטה כנגד בעלי תפקידים בפרויקט הקמת גן התעשייה הטכנולוגי בנצרת (להלן: האישום הראשון) ובמלון גולדן קראון (להלן: המלון) בנצרת (להלן: האישום השני).
האישום הראשון מתאר מעשי סחיטה רבים אשר נמשכו לאורך כחצי שנה. בתמצית ייאמר כי המערער פנה לנציגי הקבלן המבצע של פרויקט גן התעשייה הטכנולוגי (להלן: הקבלן) ודרש מהם להעסיקו כשומר באתר הבניה (להלן: האתר). משדרישתו סורבה ומשנשכרה חברת אבטחה לשמור על הפרויקט, הגיע המערער לאתר הבניה, איים על נציגי הקבלן ועל קבלני משנה, גרם נזקים לרכוש ודרש מעובדי חברת האבטחה לעזוב את המקום. נוכח איומים ולחצים אלה החליטו מנהלי הקבלן להיענות לדרישותיו הכספיות של המערער ושילמו לו משכורת כ"שומר" האתר (בסך של כ-12,000 ש"ח בחודש), אף שבפועל לא הקפיד על איוש עמדת השמירה במקום בשעות קבועות. מרגע זה ואילך, מוסיף כתב האישום ומפרט, נהג המערער לנעול ולפתוח כרצונו את שערי הכניסה לאתר, להכניס את מקורביו לתחומיו ולהורות הוראות שונות לקבלנים ולעובדים באתר על-פי שיקול דעתו. כמו כן, גבה המערער במהלך תקופה זו דמי חסות נוספים מאחד מקבלני המשנה שעבדו באתר, ולקראת סיום העבודות דרש מהקבלן תשלום של 800 ש"ח עבור הוצאתו של כל קונטיינר מהאתר ואיים כי אחרת לא יאפשר את הוצאתם. עוד מתאר כתב האישום מקרים רבים שבהם גרמו המערער או מי מטעמו, נזק לרכוש באתר, ובמקרה אחד היה המערער אחראי לשבירת קירות זכוכית בשווי מוערך של 126,949 ש"ח, בתגובה לניסיון של הקבלן להגביל את פעילותו. לבסוף, איימו המערער ורביע גם על שוטרים מוסווים שהתחזו לעובדי חברת אבטחה חדשה שנשכרה לשמור על האתר. בשל מעשים אלה הואשם המערער באישום הראשון בעבירות של סחיטה באיומים והיזק בזדון. כמו כן, נוכח העובדה שהמערער קיבל לידיו את "משכורתו" במזומן וללא תיעוד על מנת להסתיר או להסוות את מקורה, הוא הואשם גם בעבירה של הלבנת הון.
האישום השני מתאר את "דמי החסות" שגבה מאהר, אחי המערער, מהמלון במשך מספר שנים, החל משנת 2006. מאהר נרשם כעובד המלון וקיבל תלושי שכר סדירים אף שכלל לא הגיע למלון ולא ביצע בו עבודה כלשהי. בחודש ספטמבר 2011 או בסמוך לכך, פנה גם המערער לאחד מעובדי המלון, דרש ממנו באיומים כי ישלם לו סכום חודשי קבוע כפי שמשולם לאחיו, ואף היכה אותו. משנודע הדבר לבעל המלון, אשר חשש מהמערער וממשפחתו, הוא החליט לשלם למערער דמי חסות בגובה 3,000 ש"ח בחודש. סכום זו הועבר למערער בשיק שנכתב לפקודת אחד מאחיו ונפרע על-ידי המערער במזומן אצל חלפן כספים. בשל מעשים אלה הואשם המערער בעבירות של סחיטה בכוח, סחיטה באיומים והלבנת הון.
2. כשלושה חודשים לאחר הגשת כתב האישום, הוגש נגד המערער ומאהר כתב אישום נוסף שלפיו ביום 3.9.2012, בעת שהשניים היו עצורים בגין העבירות הנ"ל, הם פגשו בבית המעצר את אחיו של קצין הביטחון של המלון וביקשו ממנו למסור לאחיו כי עליו להתבייש במעשיו וכי לא ישכחו את מה שעשה להם. כשלושה ימים לאחר מכן חזרו המערער ומאהר על אזהרותיהם ושאלו את אחי קצין הביטחון האם אחיו אינו "מפחד על ילדיו". בגין מעשים אלה הואשם המערער בכתב האישום הנוסף בעבירה של הדחה בעדות, והדיון בכתב אישום זה אוחד עם הדיון בכתב האישום הראשון המתואר לעיל.
3. המערער ויתר הנאשמים כפרו בתחילה באשמה, אך במסגרת הליך גישור שהתקיים לאחר שתי ישיבות הוכחות שנוהלו בבית המשפט הגיעו להסדר טיעון עם המשיבה לפיו יודו בעובדותיהם של כתבי האישום (לאחר תיקונים מוסכמים שהוכנסו בכתב האישום הראשון), והתביעה תעתור להטלת עונש של 5-6 שנות מאסר לכל אחד מהנאשמים. לפיכך הופסק הליך ההוכחות ושלושת הנאשמים הורשעו, על-פי הודאתם, במיוחס להם בכתבי האישום כאמור.
בגזר הדין קבע בית המשפט המחוזי כי הפסיקה מתייחסת בחומרה לעבירת הסחיטה באיומים, וכי פעמים רבות מוטל בגינה מאסר בפועל לתקופה ארוכה. עוד קבע בית המשפט כי אופן ביצוע העבירה במקרה שלפנינו מקיים מספר נסיבות מחמירות המשפיעות על מתחם העונש ההולם, ובכללן העובדה שהמעשים בוצעו לאחר תכנון מוקדם, שהעבירות בוצעו למען בצע כסף ושהנזק שצפוי היה להיגרם - אלמלא היו המתלוננים משתפים פעולה - הוא רב. לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם העונש ההולם עבור כל אחד מהאישומים עומד על 36-12 חודשי מאסר בפועל, ובצירופם יחד עם עבירת הדחת העד העמיד בית המשפט את מתחם העונש ההולם לכל אחד מהנאשמים על 60-20 חודשי מאסר בפועל. אשר לנסיבותיו האישיות של המערער, ציין בית המשפט כי עברו הפלילי נקי וכי חסך בהודאתו זמן שיפוטי יקר, אך הוסיף מנגד כי לא השיב למתלוננים את הכספים שסחט וכי נראה שהוא אינו מבין את חומרת התנהגותו. לבסוף ציין בית המשפט כי מצא לנכון להחמיר בענישת הנאשמים לנוכח התמשכות מעשי הסחיטה לאורך תקופה ארוכה והצורך בהרתעת הרבים מפני התופעה הנפוצה של סחיטת "דמי חסות". בשקלול כל האמור לעיל גזר בית המשפט המחוזי על המערער 40 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי, קנס כספי בסך 60,000 ש"ח ופיצוי למתלוננים בסך כולל של 118,000 ש"ח. עוד הורה בית המשפט על חילוט שני כלי רכב שבבעלות המערער וכן על חילוט סכום במזומן בסך 1,420 ש"ח שנתפס על גופו, ודחה את הדיון בשאלת חילוטו של רכב שלישי (להלן: הרכב השלישי) שאחד מאחי המערער טען לזכויות בו.
להשלמת התמונה יצוין כי על מאהר נגזרו 34 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 50,000 ש"ח ופיצוי כספי למתלוננים בסך 5,000 ש"ח. על רביע, שביקש לצרף ולהודות גם בכתבי אישום אחרים שהיו תלויים ועומדים נגדו בעבירות של החזקת סכין, תקיפת עובד ציבור והיזק במזיד, נגזרו 40 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי, קנס כספי בסך 50,000 ש"ח ופיצוי כספי למתלוננים בסך 11,500 ש"ח.
4. המערער טוען כי ההחמרה בעונשו ביחס לעונשם של רביע ומאהר אינה פרופורציונאלית, ובפרט נוכח העובדה שעונשו של רביע כולל את הרשעתו בכתבי אישום נוספים ונוכח ההבדל בין עברו הפלילי הנקי ועברם הפלילי המכביד. לטענת המערער הוא הופלה לרעה גם ברכיב המאסר בפועל וגם ברכיב העונש הכלכלי שבו נענש הן בקנס, הן בפיצוי למתלוננים והן בחילוט שסכומם המצטבר גבוה בהרבה מזה שהוטל על הנאשמים האחרים. בנוסף סוקר המערער עונשים שהוטלו בעבר על עבירות דומות ולשיטתו עולה מסקירה זו כי גזר דינו חורג לחומרא ממתחם הענישה הראוי. המערער מוסיף וטוען כי לא היה מקום ליתן משקל לכך שלא השיב למתלוננים את הכספים שסחט מהם, כיוון שלא הייתה בידו האפשרות לעשות כן בעת שהיה במעצר עד תום ההליכים. לבסוף טוען המערער כי ביצע את העבירות בעקבות טרגדיה משפחתית שאירעה לו לפני מספר שנים וכי הוא מצר על התנהגותו ומבקש לשוב לאורח חיים נורמטיבי.
5. המשיבה מצידה טוענת כי העונש שהוטל על המערער הולם את התנהלותו המחושבת והשיטתית שנועדה להפחיד את המתלוננים עד שנאלצו להעניק לו את מבוקשו, ולשיטתה אף מדובר בעונש מתון יחסית. חומרה יתירה מוצאת המשיבה בכך שהתנהגות המערער לא פגעה רק במתלוננים אלא הפריעה להקמת גן התעשייה הטכנולוגי ובכך פגעה בכלל הציבור, והיא מוסיפה וטוענת כי יש ליתן משקל לכך שבמסגרת האישום השני פעל המערער גם באלימות וכי עבירת הדחת העד מצטרפת לדפוס פעולתו האלים והמאיים. אשר להשוואה בין המערער ובין יתר הנאשמים, טוענת המשיבה כי חומרת מעשיו עולה על זו של יתר הנאשמים, במיוחד בכל הנוגע למסכת הסחיטה המתמשכת המתוארת באישום הראשון, וכי על כל פנים ההבדלים ברכיב המאסר הם מזעריים. אמנם, טוענת המשיבה, היא סבורה כי היה מקום להטיל עונש חמור יותר על רביע בגין העבירות המיוחסות לו בכתבי האישום הנוספים שבהם הודה, אך אין היא סבורה כי ההקלה המסוימת בעונשו מצדיקה הקלה עם המערער. אשר לסנקציות הכלכליות שהוטלו על המערער, טוענת המשיבה כי יש מקום להפריד בין הקנס כצעד עונשי ובין החילוט המיועד לשלול מהעבריין את רווחי העבירה, והיא מוסיפה וטוענת כי העיכוב בבניית גן התעשייה הטכנולוגי גרם למדינה לנזק כלכלי כבד המצדיק החמרה ברכיבים אלה של העונש.
6. אחר שהסתיימו טענות הצדדים בדיון מיום 23.12.2013 ביקשנו מהמשיבה להגיש השלמת טיעון בכתב בעניין חילוט הרכב השלישי. בהשלמת הטיעון עדכנה המשיבה כי בית המשפט המחוזי איפשר למוסטפא ג'יהאד אשר טען לזכויות ברכב זה לשלם למשיבה סך של 32,000 ש"ח עבור העברתו אליו והסרת השעבוד הרובץ עליו. עוד טוענת המשיבה כי שווי עבירות הסחיטה והלבנת ההון שביצע המערער עומד על 246,000 ש"ח וכי גם בצירוף עונשי הקנס והחילוט עומדות הסנקציות הכלכליות שהוטלו עליו כדי מחצית בלבד מסכום זה. לפיכך סבורה המשיבה כי אין מקום להתערב ברכיבי העונש הללו.
בהחלטתנו מיום 23.12.2013 התרנו למערער להשיב להשלמת הטיעון מטעם המשיבה, אך תשובה כזו לא הוגשה גם בחלוף הזמן שנקצב לכך.
7. דין הערעור להידחות.
פרויקט גן התעשייה הטכנולוגי בעיר נצרת נבנה מתוך מטרה לספק תעסוקה לתושבי האזור ולקדם את העיר נצרת מבחינה חברתית וכלכלית. הגשמת מטרות חשובות אלה התעכבה ונפגעה נוכח מעשיו של המערער אשר בא לאתר וכפה על יזמי הפרויקט לשלם לו שכר חודשי גבוה "כדמי לא יחרץ". על מנת להבטיח כי דרישותיו הרבות ייענו, לא הסתפק המערער באימה שנפלה על קבלני ועובדי הפרויקט כתוצאה מאיומיו, והוא פעל במספר הזדמנויות לממש איומים אלה וגרם נזק לרכוש שאף עיכב את השלמת הבניה. חומרתם הרבה של מעשים אלה מדברת בעד עצמה והפסול החברתי החמור הגלום בהם ברור ומובהק. כפי שהובהר בפסיקה לא אחת, יש צורך לעשות למיגור עבריינות מסוג זה, שהפכה למרבה הצער חזון נפרץ, המתאפיינת בטפילות אלימה של בריונים הנוטלים בכח הזרוע ובאיומים נתח מפרי עמלם של אחרים העושים לפרנסתם ביושר תוך השקעת עבודה ומאמץ. על כן מחוייבים אנו בהטלת עונשי מאסר הולמים ומשמעותיים בגין עבירות אלה. יפים לענייננו הדברים שציטט השופט א' ריבלין בע"פ 9489/06 אבו עסא נ' מדינת ישראל, פס' 9 (25.10.2007)), מתוך פסק-דינו של בית המשפט המחוזי באותו עניין:
התופעה העבריינית בה פרזיטים מבקשים לחיות מעמל כפיהם של אחרים בדרך של סחיטה באיומים, הינה תופעה חמורה ובזויה המעוררת שאט נפש, אותה יש לשרש בדרך של השתת עונשים מרתיעים. התופעה בה נסחטים בעלי עסקים באיומים היא למרבה הצער תופעה נפוצה ורק לעיתים רחוקות אוזר הקורבן אומץ כדי לפנות לעזרת רשויות החוק. כאשר זה אוזר אומץ, כפי שקרה כאן, ובוחר להתלונן, חייב בית המשפט להשית ענישה מחמירה אשר תוציא מסר ברור הן למתלוננים, אשר תחוזקנה ידיהם לבוא ולהתלונן, והן לכלל הציבור כי בעבירות שכאלה יושתו עונשים כבדים כדי להפגין ולקדם את שאט הנפש אותה מגלה חברה מתוקנת כלפי עבירה זו.
חומרה יתירה נושאים מעשי המערער המפורטים באישום השני המתארים סחיטה באיומים שנמשכה לאורך שנים תוך שימוש באלימות שהוביל להרשעה בעבירה של הסחיטה בכוח. לכך יש להוסיף את ההרשעה בהדחת עד ובהלבנת הון ובהינתן כל אלה, אין מנוס מן המסקנה כי בפנינו מערער שהפך את העבריינות הנלוזה הזו לשיטה ולדרך חיים. בהתחשב בכך, וכן ברף הענישה הנהוג בעבירות דומות, עונש המאסר בפועל שהועמד על סך של 40 חודשי מאסר אינו מחמיר יתר על המידה (שם; ע"פ 7083/12 מדינת ישראל נ' כהן (2.12.2013); ע"פ 2745/06 מדינת ישראל נ' הרשקו (28.6.2006); ע"פ 1725/07 מדינת ישראל נ' אבן סעיד (14.5.2007)).
8. אוסיף ואציין כי אף שמאהר הורשע בעבירות של תקיפה וניסיון הצתה, אין בסיס לטענת המערער כי חומרת מעשיהם דומה, שכן מאהר לא הואשם במעורבות כלשהי במעשי הסחיטה החמורים שביצע המערער באישום הראשון. לבסוף אציין כי אף אם יש ממש בטענה כי העונש הכולל שהוטל על רביע בשלושת כתבי האישום שבהם הורשע קל יחסית, לא מצאתי כי נוצר חוסר איזון בענישת המעורבים בכתב האישום שלפנינו ובכל מקרה אין מדובר בפער משמעותי בעונש (ראו והשוו: ע"פ 9322/12 עלקם נ' מדינת ישראל (23.10.2013)).
לבסוף אציין כי הקנס שהוטל על המערער הולם את חומרת המעשים שביצע ואיני רואה מקום לבחון, במצטבר, את חומרתן של שלוש הסנקציות הכלכליות השונות שהוטלו על המערער נוכח התכליות השונות של כל אחת ואחת מהן - הקנס הפלילי, החילוט והפיצוי לנפגעי העבירה (ראו ע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל, פס' 262-259 (12.7.2010); ע"פ 7475/95 מדינת ישראל נ' בן שטרית, פ"ד נב(2) 385, 411-410 (1998)), וכן בהינתן העובדה כי כל שלוש הסנקציות יחד אינן עולות ולו כדי מחצית מן הרווחים שהפיק המערער כתוצאה מהעבירות שביצע.