השופט א' שהם:
פתח דבר
1. לפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שניתנה ביום 26.2.2012, בת"פ 52174-12-10, על-ידי כב' השופט א' כהן.
המערער, שהיה הנאשם 1 בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד שני נאשמים, הורשע, לאחר משפט הוכחות, בשתי עבירות של גניבה בידי עובד ציבור, לפי סעיף 390 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בשתי עבירות של ייצור וסחר בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; בעבירה של סחר בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; בעבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; ובארבע עבירות של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין. ביום 7.5.2012, נגזר דינו של המערער, והושתו עליו 54 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו 9.12.2010, וכן 24 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך שנתיים מיום שחרורו מהכלא, עבירות בהן הורשע בתיק זה.
הערעור שלפנינו נסב על הרשעתו של המערער באישום השני בלבד, מתוך ארבעה אישומים שיוחסו לו, בגדרו הורשע המערער בעבירות של ייצור וסחר בנשק, וכן מרמה והפרת אמונים. לעניין העונש נטען על-ידי המערער, כי אם יתקבל ערעורו והוא יזוכה מהעבירות הכלולות באישום השני, כי אז יש להקל בעונשו באופן יחסי.
עובדות כתב האישום המתוקן
2. בחלק הכללי של כתב האישום נטען כי בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, שימש המערער כשוטר סדיר במשמר הגבול, ביחידה, שמקום מושבה בסיס משמר הגבול בבית אל. במהלך שירותו של המערער במג"ב, החל מחודש דצמבר 2008, הוא גנב אמצעי לחימה שונים שהגיעו לרשותו, הן בבסיס יחידתו והן במסגרת פעילויות מבצעיות, בהן נטל חלק. בין היתר, כך נטען, גנב המערער כ- 100 רימוני הלם אותם מכר לאחרים. לצורך מכירת הרימונים, הכיר המערער אדם בשם פרץ נפתלייב (להלן: נפתלייב), באמצעות הנאשם 2 בכתב האישום, ליאור זריהן, וזה רכש מהמערער רימוני הלם תמורת 250 ש"ח לרימון.
עוד נטען בכתב האישום, כי המערער גנב כדורי רובה 5.56 מ"מ, וכדורים חסרי קליע. כמו כן, הכין המערער מטעני חבלה ומכרם, בין היתר, לגורמים עברייניים, בשיתוף פעולה עם הנאשם 2. בנוסף, כך נטען, החזיק המערער בביתו אמצעי לחימה שונים, כמפורט באישום הרביעי.
3. באישום הראשון, נטען כי במספר מועדים, שאינם ידועים במדוייק למאשימה, גנב המערער כ- 70 רימונים מהבסיס או במסגרת פעילויות מבצעיות, בהן הוא נטל חלק. המערער הביא את הרימונים לביתו ושייף, באמצעות מקדחה, את המספר הסידורי הטבוע ברימונים, על מנת להסתיר את זהותם. עוד נטען, כי הנאשם 2 הכיר למערער את נפתלייב לצורך מכירת הרימונים, והמערער מכר לנפתלייב כ- 70 רימונים תמורת 250 ש"ח, עבור כל רימון. במסגרת האישום הראשון ייוחסו למערער עבירות של גניבה בידי עובד ציבור, סחר בנשק, ומרמה והפרת אמונים.
4. באישום השני, שכזכור עליו בלבד נסב הערעור, נטען כי המערער הכין מטעני חבלה בביתו, בתיאום עם הנאשם 2. תפקידו של המערער היה להכין את המטענים ואילו הנאשם 2 "היה דואג להשיג 'לקוחות' לרכישת המטענים". נטען בנוסף, כי שני הנאשמים מכרו מטענים, בכמות שאינה ידועה למאשימה, לגורמים עברייניים, שזהותם אינה ידועה. בגדר האישום השני, ייוחסו למערער עבירות של ייצור וסחר בנשק וכן מרמה והפרת אמונים.
5. באישום השלישי טוענת המאשימה, כי הנאשמים קשרו קשר להכין מטען חבלה ולמוכרו לגורם עברייני, שזהותו אינה ידועה. לשם מימוש תכנית הקשר, החזיק המערער בביתו, ביום 9.12.2010, מטען חבלה מאולתר, אותו ייצר באמצעות גליל מתכת שלתוכו הוכנסו אבק שריפה, ברגים ואומים ממתכת, סוללה, מוליכים חשמליים ומפסק. המטען שהוכן על-ידי המערער, הוזמן מראש על-ידי אותו גורם עברייני שיצר קשר עם המערער, בתיווכו של הנאשם 2. עוד נטען, כי המערער מכר לאותו גורם עברייני רימונים "במספר הזדמנויות שאינן ידועות למאשימה". למערער ייוחסו עבירות של ייצור וסחר בנשק וכן מרמה והפרת אמונים.
6. האישום הרביעי עניינו באמצעי לחימה רבים שנגנבו על-ידי המערער, ואשר הוחזקו בביתו. כמפורט באישום זה, מדובר באמצעי לחימה אלו: 27 רימוני הלם; אקדח מאולתר, אותו ייצר המערער ובו כדור אחד; 138 קליעים בקוטר 5.56 מ"מ; 133 תרמילים; 39 כדורים חסרי קליע; 15 כדורים חסרי קליע במחסנית אחת; כ- 133 גרם אבקת שריפה; 8 כדורי גומי; מנוף של רימון גז ושתי נצרות של רימון יד. נטען בכתב האישום כי המערער גנב את אמצעי הלחימה, שהגיעו אליו במסגרת שירותו במג"ב, והחזיקם בביתו ללא רשות כדין. במסגרת האישום הרביעי ייוחסו למערער עבירות של גניבה בידי עובד ציבור, החזקת נשק, וכן מרמה והפרת אמונים.
יצויין, כי באישום החמישי הנוגע לנאשם 2 בלבד, יוחסה לנאשם זה עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי
7. בפתח הכרעת הדין, ציין בית משפט קמא כי המערער הודה במיוחס לו באישום הראשון, הגם שטען כי אין מדובר ב- 70 רימוני הלם אלא "בעשרות רימונים", שנמכרו לנפתלייב, תמורת 250 ש"ח לרימון. כמו כן, הודה המערער בהחזקת אמצעי הלחימה שנתפסו בביתו, כמתואר באישום הרביעי, אך כפר בכך שייצר אקדח מאולתר, והמאשימה חזרה בה מעניין זה.
המערער כפר בעובדות האישום השני, ולגבי האישום השלישי הכחיש המערער כי קשר קשר עם הנאשם 2 להכין מטען חבלה עבור גורם עברייני, אך אישר כי החזיק בביתו גליל ובו אבק שריפה ומספר ברגים, כאשר לטענתו אין מדובר במטען חבלה. כמו כן, הכחיש המערער כי סחר ברימונים עם מזמין המטען.
במסגרת פרשת התביעה העידו שלושה מדובבים, שהוכנסו לתא המעצר של המערער, ועדי תביעה נוספים, ברובם אנשי משטרה אשר תפסו את המוצגים ואנשי מז"פ.
בית משפט קמא פתח את הדיון, במסגרת הכרעת הדין, בשאלת קבילות אמרותיו של המערער בפני המדובבים. המערער טען בבית משפט קמא כי אמרות אלה אינן קבילות ולחילופין, יש להעניק להן משקל אפסי. לטענת המערער, המדובבים היו אקטיביים והתנהגו כעבריינים, כאשר פעולת הדיבוב פגעה בזכות ההיוועצות העומדת לו ובזכות השתיקה. המערער, בהיותו שוטר, ניסה להתחבב על המדובבים, שמבחינתו היו עבריינים, ולפיכך התרברב בפניהם במעשים שלא ביצע כשמטרתו היתה "שלא יתעסקו אתו" ושלא ייפגעו בו. עוד נטען על-ידי המערער, כי המדובבים הלחיצו אותו והוא חש עצמו מאויים על-ידם.
לאחר עיון בחומר ובחינת טענותיו של המערער, קבע בית משפט קמא כי הודאתו של המערער בפני המדובבים "ניתנה חופשית ומרצון ואמרותיו הושגו כדין". לגישתו של בית משפט קמא, התנהלות המדובבים לא חרגה מגבולותיה הסבירים והמקובלים של חקירה לגיטימית, ולא ננקטו על-ידם אמצעים פסולים, אשר חתרו תחת זכויותיו הבסיסיות של המערער.