השופט א' שהם:
פתח דבר
1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים: ח' כבוב, ד"ר ד' אבניאלי, מ' יפרח), מיום 15.5.2011, בתפ"ח 29645-07-10.
פוטסום לאסי, פליט מאריתראה (להלן: המשיב), הורשע על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; ותקיפת בת זוג, לפי סעיף 382(ב)(1) בנסיבות סעיף 379 לחוק העונשין.
2. בית משפט קמא גזר על המשיב, חמש שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו, 11.7.2010, ו-18 חודשי מאסר על-תנאי, לבל יעבור, תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה, או כל עבירת אלימות.
3. המדינה מערערת על קולת עונשו של המשיב, בטענה כי העונש שהושת עליו מופרך בקולתו, ואילו המשיב עצמו טוען כי בית משפט קמא החמיר בעונשו מעבר למידה הראוייה.
יצויין, כי לאחר ששמע את הערותינו, הודיע בא כוחו של המשיב, עו"ד איתי בן-נון, כי המשיב מוכן לחזור בו מערעורו, כך שנותר לנו למעשה לדון בערעור המדינה בלבד.
עובדות כתב האישום המתוקן
4. באישום הראשון בכתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, נאמר כי המשיב ו-ק.י. (להלן: המתלוננת), הם בני זוג נשואים, פליטים מאריתראה. בשלב כלשהו, הודיעה המתלוננת למשיב על רצונה לנתק את יחסיהם, ובעקבות כך גמלה בליבו של המשיב ההחלטה לחבול במתלוננת חבלה חמורה ולהתאבד.
ביום 11.7.2010, בשעות הצהריים, הגיע המשיב לבית קפה בהרצליה, שם עובדת המתלוננת, כשהוא מצוייד בסכין.
המשיב נכנס לחדר שטיפת הכלים בו עבדה המתלוננת ושאל אותה, מספר פעמים, אם אכן יחסיהם הסתיימו. משקיבל תשובה חיובית, אמר המשיב למתלוננת כי ברצונו למות, וביקש למסור לה את שכרו בהמחאה שקיבל, אך המתלוננת סרבה לכך. או אז, שלף המשיב את סכינו, ולמרות נסיונותיה של המתלוננת להתגונן מפניו, דקר אותה המשיב בבטנה בצד השמאלי, בכוונה לגרום לה חבלה חמורה.
המתלוננת נאבקה במשיב, במטרה להתגונן מפניו וכתוצאה מכך, היא נחבלה ביד ימינה. לאחר זאת, דקר המשיב את עצמו בירך ימין, כאשר המתלוננת מנסה למנוע זאת ממנו. כתוצאה ממעשיו של המשיב, נגרמה למתלוננת חבלה חמורה בבטנה ובידה הימנית והיא נזקקה לניתוח ולאשפוז למשך 4 ימים.
5. באישום השני נטען, כי במהלך חודש יוני 2010, תקף המשיב את המתלוננת בכך שסטר לה באוזנה.
ביום 13.6.2010, הגיע המשיב לבית אחותה של המתלוננת, כשהוא מצויד בסכין. המשיב דפק על דלת הכניסה, אך המתלוננת שהיתה במקום, לא פתחה בפניו את הדלת. בתגובה לכך, איים המשיב על המתלוננת בכך שאמר לאנשים שהיו במקום כי יהרוג אותה.
במועד לא ידוע, במהלך חודש יולי 2010 בנתניה, איים המשיב על המתלוננת, כשהוא אוחז בסכין, באומרו לה כי אם תעזוב אותו, הוא יהרוג אותה ואת עצמו, כך שגופותיהם תגענה יחדיו לאריתראה.
גזר דינו של בית משפט קמא
6. בית משפט קמא ציין בגזר דינו כי כתב האישום הוגש במסגרת הסדר טיעון, אך אין הסכמה לעניין העונש וכל צד טען כרצונו.
בית משפט קמא ראה במעשיו של המשיב היבטים רבים של חומרה, ובכלל זה נתן בית המשפט את דעתו לעובדה כי מדובר במעשה מתוכנן, עקב חוסר נכונותו של המשיב להשלים עם כוונת המתלוננת להפרד ממנו. תוצאות המעשה היו יכולות להיות חמורות אף יותר, ומכאן הצורך להטיל על המשיב עונש ההולם את חומרת העבירה.
מנגד, זקף בית משפט קמא לזכותו של המשיב את היותו אזרח זר המתקשה למצוא את מקומו בארץ; את בעיותיו הנפשיות; את הודאתו באשמה; את חרטתו הכנה והבעת צערו על מעשיו; ואת נכונותו לגירוש מהארץ בתום ריצוי מאסרו.