השופטת ד' ברק-ארז:
1. עימות בין צעירים, שהתדרדר לשימוש בסכינים, הוביל למותו של אחד מהם מדקירה באזור הלב. האם הדוקר נושא באחריות פלילית להריגתו של המנוח, או שמא עומדת לו טענה של הגנה עצמית? זו השאלה המרכזית שעומדת בפנינו. בהמשך לכך, ורק אם יידחה ערעורו של הדוקר נגד הרשעתו בהריגה, מתעוררת השאלה מהו העונש שיש להטיל עליו בנסיבות העניין.
התשתית העובדתית
2. ביום 12.3.2009 בשעה 18:30 לערך הגיע המערער, צעיר יליד 1987, לגן ציבורי בעיר באר שבע. באותה עת שהה במקום ניסן יגודייב (להלן: המנוח) עם שני חברים - מיכאל איזמיילוב (להלן: מיכאל) והקטינה ר' (להלן: ר'). בין המערער למנוח התפתחו חילופי דברים, ובהמשך לכך פרצה תגרה, שאופן התפתחותה ופרטיה שנויים במחלוקת בין הצדדים. אין חולק על כך שבמהלך הדברים דקר המערער את המנוח באזור הלב, וכן שמותו של המנוח - כתוצאה מן הדקירה - התרחש כבר בדרך לבית החולים.
ההליך בבית המשפט קמא ופסק דינו
3. נגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 8080-09, השופט א' ביתן), שייחס לו עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).
4. על-פי האמור בכתב האישום, תחילתו של האירוע שהוביל למותו של המנוח הייתה בכך שהמערער הגיע לגן הציבורי ברכב יחד עם שני אנשים נוספים, ירד ממנו, ניגש אל המנוח וקרא לו לגשת עמו הצידה. המנוח נענה לקריאה. תוך כדי חילופי דברים בין השניים, שלף המערער סכין שהביא עמו ודקר את המנוח בבית החזה משמאל, וכן גרם למנוח מספר פצעי חתך בכף יד ימין. עוד נטען בכתב האישום כי במהלך האירוע מיכאל דחף את המערער על מנת להרחיקו מן המנוח, וכן כי במהלך הדברים נפצעו גם המערער ומיכאל. תוך כדי העימות, כך על פי כתב האישום, יצאו מהרכב השניים האחרים ורצו לעבר המנוח והמערער, אך לאחר שהמנוח ומיכאל ברחו מהמקום, חזרו המערער והשניים האחרים לרכב ונסעו מהמקום.
5. בתשובתו לאישום הודה המערער בדקירת המנוח ובגרימת מותו, אך טען שעשה זאת בנסיבות של הגנה עצמית, שלא כאמור בכתב האישום. גרסתו הייתה שהגיע למקום בהליכה בדרכו למכולת, ואז קראו לו שני בחורים שנמצאו במקום. המערער טען כי השניים תקפו אותו, והמנוח אף דקר אותו בגבו. המערער טען כי תוך כדי מאבק הוא הצליח להוציא מידי המנוח את הסכין שזה אחז ודקר אותו בה. לאחר מכן, לטענתו, השאיר את הסכין במקום ורץ חזרה לביתו.
6. במשפט העידו עד ראייה שנקלע לזירה באקראי (להלן: רומן), המעורבים באירוע - מיכאל, ר', המערער עצמו, וכן חוקרי משטרה. כמו כן, הוגשו במשפט דו"חות, חוות דעת ותיעוד של חקירות, שלהלן יפורטו העיקריים שבהם: דו"ח מעבדה לגבי אולר שנמצא בזירת האירוע ודו"חות מעבדה לגבי ממצאי דם בזירה ולגבי פרטי הלבוש של המנוח; חוות דעת מומחה של פרופסור היס בכל הנוגע לסיבת המוות של המנוח; חוות דעת מומחה של ד"ר נחמן שבדק את פציעותיו של המערער לאחר האירוע; חקירותיהם במשטרה של המערער, של ר' ושל מיכאל; דו"חות ותיעודים של עימותים שנערכו במשטרה (בין המערער לבין ר', בין המערער לבין מיכאל); תיעוד של השחזור שנערך עם המערער ותיעוד של השחזור שנערך עם מיכאל.
7. עדותו של רומן- רומן, שהיה כאמור עד ראייה מקרי, העיד שהבחין ברכב שהגיע לגן הציבורי ושממנו ירדו שני הנוסעים בו, אשר חברו לבחור שלישי שנראה כממתין על המדרכה להגעת הרכב. הוא ציין כי השלושה השאירו את הרכב פתוח כשהמנוע פועל והלכו לכיוון הגן. רומן הוסיף שאז שמע קטטה שהתרחשה בגן, ולאחר מכן ראה את השלושה נמלטים מן המקום לעבר הרכב, תוך שהבחור השלישי מוריד את חולצתו וזורק אותה לתוך הרכב. רומן הוסיף כי ראה שגבו של אותו בחור שלישי מכוסה בדם וכן מסר תיאור כללי שלו.
8. עדותה של ר'- ר', ידידה של המנוח ששהתה בקרבת הגן, העידה בבית המשפט בהמשך להודעה שמסרה במשטרה מספר שעות לאחר האירוע ולעימות שנערך בינה לבין המערער. בעדותה, סיפרה ר' שראתה את המערער, המוכר לה, מגיע לגן הציבורי ברכב, יחד עם שניים אחרים. לדבריה, המערער קרא למנוח והשניים נכנסו לגן. ר' הוסיפה כי ברגע מסוים שמעה את המנוח אומר למערער "מה אתה פותח עלי סכין". בשלב זה, כך סיפרה שראתה, מיכאל רץ לעברם של המערער והמנוח, כאשר השניים האחרים מתקרבים למקום אף הם. לבסוף, ראתה את מיכאל והמנוח נמלטים לכיוון אחד, בעוד המערער והשניים האחרים חזרו לרכב. ר' סיפרה שהמערער צעק לאחד האחרים "מה אתה משאיר ככה את הרכב פתוח?". כמו כן, היא העידה שרצה אחרי מיכאל והמנוח, הרימה סכין אפורה שנפלה להם וזרקה אותה הצידה. בית המשפט קמא קבע כי סכין זו הייתה למעשה האולר.
9. עדותו של מיכאל- מיכאל נחקר בבית החולים בלילה שבו התרחש האירוע ומסר לשוטרים גרסה לפיה תקפו אותו ואת המנוח רעולי פנים. ביום המחרת ביקרה אותו ר' בבית החולים. יומיים לאחר מכן מסר מיכאל לשוטרים גרסה אחרת לפיה המערער הוא שתקף את המנוח ואותו ולא רעולי פנים. לדבריו גרסה זו היא המלאה והנכונה ולה הוא נתן ביטוי גם בעדותו בבית המשפט כפי שיפורט להלן. כמו כן, מיכאל עומת עם המערער וכן ערך שחזור של האירוע. מיכאל העיד כי בעת ששהה עם המנוח בסמוך לגן הגיע לשם רכב, אשר מכיוונו התקרב המערער וקרא למנוח לבוא עמו הצידה. מיכאל סיפר שכעבור זמן קצר שמע את המנוח אומר למערער "על מי אתה מוציא שפיץ?" ולכן רץ לעברם. מיכאל סיפר שראה את המערער דוקר את המנוח ואז חש לעזרתו והדף את המערער לאחור. מיכאל הוסיף שהמנוח אמר לו להרים סכין שהייתה על הארץ והוא עשה כן, ובהמשך זרק אותה הצידה בשעה שנמלטו.
10. עדותו של המערער- קודם לעדותו במשפט, המערער מסר גרסה לשוטרים שבאו לעוצרו, נחקר שלוש פעמים במשטרה, ערך שחזור וכן עומת, כאמור, עם ר' ועם מיכאל. עדותו במשפט הייתה שונה בתכלית מן הגרסה שעלתה מעדויותיהם של מיכאל ו-ר'. הוא סיפר שהגיע ברגל לעבר הגן בעודו הולך לתומו וכי הוא זה שהותקף על-ידי המנוח ומיכאל, כמפורט בפסקה 5 לעיל. בנוסף, בעדותו בבית המשפט ציין המערער, לראשונה, כי הוא זה שאמר למנוח "מה אתה מוציא עליי שפיץ?".
11. בדיקת המעבדה- בזירת האירוע נמצא אולר. בבדיקת המעבדה נמצאו על האולר כתמי דם השייכים למערער ולמיכאל. עם זאת, לא נמצא על האולר דמו של המנוח. אורכו המקסימאלי של להב האולר הוא 6.5 ס"מ. כמו כן, בדיקות המעבדה זיהו כתמי דם, השייכים למערער, בקטע מדרכה הסמוך למקום שבו לטענת עדי הראייה עצר הרכב. זאת, בניגוד לכאורה לגרסת המערער (שכללה שרטוט של מסלול ההליכה שלו) לפיה הוא לא עבר במקום זה.
12. חוות הדעת הרפואיות- פרופסור היס, שערך את הנתיחה שלאחר המוות במנוח, קבע בחוות דעתו כי מותו של המנוח נגרם מנזק חמור ללב בעקבות פצע דקירה בבית החזה משמאל, שנגרם מלהב שאורכו לפחות כ-10 ס"מ ורוחבו עד כ-5.1 ס"מ. פרופסור היס ציין עוד כי פצעי החתך בכף ידו הימנית של המנוח נחזים כ"פצעי הגנה". בחוות דעת משלימה שהתייחסה לסכינים קבע פרופסור היס כי סכין מטבח גדולה באורך 14.5 ס"מ שנבדקה לצורך השוואה (להלן: סכין המטבח) או סכין דומה לה יכלו לגרום לפצע דקירה כמו זה שנגרם למנוח. פרופסור היס קבע כי קרוב לוודאי שהאולר לא יכול היה לגרום לפצע זה. ד"ר נחמן שבדק את המערער, יום לאחר האירוע, במכון לרפואה משפטית קבע בחוות דעתו כי נמצאו פצעי חתך על גבו, זרועותיו, ירכו השמאלי ואגודל ימין שלו, כי אלה נגרמו מחבלה באמצעות חפץ חד, וכי אלה נזקים שאינם מתיישבים עם פציעה עצמית אלא עם עיקרי גרסתו בדבר מעורבותו במאבק. בחוות דעת משלימה באשר לסכינים קבע כי נזקים אלה יכלו להיגרם על-ידי כל אחת מן הסכינים שנבדקו (האולר, סכין המטבח או סכינים דומות).
13. לאחר שבחן את כלל הראיות שבפניו, בית המשפט קמא הגיע למסקנה כי יש להרשיע את המערער בעבירה המיוחסת לו. בית המשפט קמא נתן אמון בעדויותיהם של מיכאל ו-ר', וציין כי גרסתם "נתמכת היטב" בעדותו של רומן ובממצאי הדם בזירה (בעמ' 7 לפסק דינו של בית המשפט קמא). בית המשפט קמא עמד על כך שהן מיכאל והן ר' לא יכלו לדעת, בעת שמסרו את גרסתם במשטרה, כי יש חשיבות לשאלה באיזו דרך הגיע המערער למקום (שאלה שהפכה לחשובה נוכח הסתירה בין גרסת הרכב לגרסתו של המערער). כמו כן, בית המשפט קמא הצביע על כך שעל-פי בדיקת המעבדה העבירה לא התבצעה באולר שבו נדקר המערער, וזאת בניגוד לגרסתו, וקבע כי המערער דקר את המנוח בכלי חד אחר.
14. בית המשפט קמא דחה את טענת ההגנה העצמית בציינו כי לצורך הוכחתה אין די בכך שהמערער נדקר בעצמו באירוע, בגבו, בידיו וברגלו. בית המשפט קמא ציין כי לא הוכח מי נדקר קודם - המנוח או המערער. על כך הוא הוסיף כי, בכל מקרה, גם אילו דקירת המערער קדמה לדקירת המנוח, כבר על פני הדברים טענת ההגנה העצמית אינה יכולה לעמוד למערער לנוכח הממצאים העובדתיים לפיהם הוא הגיע למקום ברכב כשהוא מצויד בסכין, קרא למנוח הצידה ואז שלף מולו את הסכין. בשל כך, נראה שחל בעניינו הסייג המוציא מגדרה של טענת ההגנה העצמית את מי שהביא לתקיפה בהתנהגותו הפסולה, תוך שהוא צופה מראש את התפתחות הדברים (כאמור בסעיף 34י לחוק העונשין).
15. ביום 2.6.2011 גזר בית המשפט קמא את דינו של המערער והשית עליו עונש של 18 שנות מאסר בפועל, שיחול מתחילת מעצרו ביום 12.3.2009 (וכן הפעיל עונש מאסר על תנאי בן 6 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו, בחפיפה לעונש זה). בנוסף לכך, חייב בית המשפט קמא את המערער בתשלום פיצוי בסך של 100,000 שקל לעיזבונו של המנוח. בבואו לגזור את דינו של המערער קבע בית המשפט קמא כי מעשיו מבטאים זלזול בחיי אדם, וכי נסיבות ביצוע העבירה - הכוללות הגעה לזירה עם סכין, קריאה למנוח לבוא הצידה ואז שליפת הסכין ודקירה עמוקה בחזהו של המנוח - ממקמות אותה בצד הגבוה של סקאלת החומרה, הקרוב לעבירת הרצח. בית המשפט קמא הנחה עצמו לאורה של המדיניות הנוהגת בכל הנוגע להריגה בנסיבות מחמירות, והתייחס בין היתר לע"פ 6795/05 אואנינו נ' מדינת ישראל (29.1.2007) (להלן: עניין אואנינו) שנסב על אירוע שאף בו הנאשם נדקר בעצמו והושת עליו עונש מאסר בפועל של 18 שנות מאסר. בית המשפט קמא הוסיף כי חרף גילו הצעיר של המערער, שהיה בן 22 בשעת המעשה, עומדות לחובתו 4 הרשעות קודמות ב-15 עבירות של אלימות, סמים ורכוש, ואף את העבירה דנן ביצע כ-3 חודשים לאחר שריצה עונש מאסר בפועל של 18 חודשים. נסיבות אלה מלמדות, כך נקבע, כי לא שורה על המערער מוראו של דין וכי הוא מסוכן לציבור.
הערעור