השופט י' דנציגר:
לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ק' רג'יניאנו) בת"פ 38711-05-10 מיום 30.4.2012. המערערים הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון. המערער 1, אחמד דעאס (להלן: דעאס), הורשע בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 והמערער 2, אחמד זייד (להלן: זייד), הורשע בסיוע לעבירה זו.
בגין עבירות אלה הושתו על המערערים עונשים כדלקמן: על דעאס, הוטל לרצות 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע במשך שלוש שנים משחרורו; 7 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של איומים במשך שלוש שנים משחרורו וכן פיצוי למתלונן בסך 3,500 ש"ח. על המערער 2, אחמד זייד (להלן: זייד) הושת עונש זהה, למעט לעניין רכיב המאסר בפועל שכלל שבעה חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו.
העובדות לפי כתב האישום המתוקן
1. המתלונן עובד במאפיה בטירה ונוהג להפקיד בשם מעסיקו סכומי כסף בבנק הפועלים ובבנק לאומי בטירה. ביום 16.5.2010 ביקש מעסיקו של המתלונן שיפקיד עבורו סך של 32,100 ש"ח בבנק הפועלים וסך של 40,000 ש"ח בבנק לאומי. המתלונן הפקיד את סכום הכסף הראשון בבנק הפועלים. בצאתו מן הבנק, בשעה 12:05 לערך, הבחינו בו המערערים בזמן ששהו ברכבו של דעאס מסוג הונדה סיויק כחולה, כשדעאס יושב במושב הנהג ואילו זייד יושב במושב האחורי. המערערים אשר חשדו במתלונן כי הטריד טלפונית את אחותו הנשואה של דעאס קראו למתלונן להיכנס לתוך הרכב. המתלונן ניגש אל הרכב וישב במושב שליד הנהג כשדלת הרכב פתוחה. בשלב זה, תפס זייד את המתלונן מאחור ודעאס החל בנסיעה. במהלך הנסיעה, חבט דעאס במתלונן באגרופיו. בהגיעם לשדה במזרח טירה, הורידו המערערים את המתלונן מהרכב, תוך שדעאס מכה אותו ובועט בו בכל חלקי גופו וזייד מסייע לו. במהלך התקיפה, נטלו המערערים מהמתלונן שני טלפונים ניידים. המערערים איימו על המתלונן שלא יפנה למשטרה ונמלטו מהמקום. כתוצאה מתקיפת המתלונן על ידי המערערים, נגרמו למתלונן המטומות בכל חלקי גופו ובפניו והוא נזקק לטיפול רפואי בבית החולים.
ההליכים לפני בית המשפט המחוזי
2. כעולה מהחומר שלפנינו, כתב האישום המקורי ייחס למערערים עבירות של חטיפה ושוד ונתמך בעדותו של המתלונן. לאחר כשנה בה נוהלו ההליכים בעניינם, חשף סנגורם של המערערים קלטת ממנה עולה כי המתלונן לא נחטף והכסף לא נשדד. בהמשך, גובש הסדר טיעון בין הצדדים במסגרתו תוקן כתב האישום. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערערים על פי הודאתם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן כמפורט מעלה. משכך נפנה בית המשפט לקביעת גזר דינם של המערערים.
3. תסקירי שירות המבחן - מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של דעאס, עולה כי הוא רווק בן 23, תושב טירה, בעל רישום פלילי בגין עבירת חבלה במזיד ברכב ללא הרשעה. להתרשמות המבחן, דעאס נוטה למזער את חומרת העבירה, מתמקד בהצדקתה ומשליך את האחריות בגינה על המתלונן. לדבריו, ברקע לביצוע העבירה עומדות הטרדות מצד המתלונן כלפי אחותו שסיכנו את נישואיה. צויין כי דעאס שהה במעצר במשך חודשיים ושוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים. השתתפותו בקבוצה טיפולית הופסקה. לדבריו, המתלונן ומשפחתו סירבו לקיים סולחה. לאור האמור, קבע שירות המבחן כי אין מקום להמשך מעורבות טיפולית אך המליץ לשקול בחיוב את ריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות, ככל שיוטל עליו עונש מאסר.
באשר לזייד, מתסקיר שירות המבחן שנערך בענייננו עולה כי הוא בן דודו של דעאס, כבן 21 ומוצאו מקלקיליה. בילדותו עבר להתגורר עם בני משפחתו בטירה, ללא אביו, ובגיל 11 נשר מבית הספר והחל לעבוד עם בני משפחת אימו. לדבריו, ביום האירוע נתבקש להצטרף לדעאס כדי להידבר עם המתלונן, אך בין השניים החל ויכוח שהסלים לאלימות. בתסקיר צויין כי זייד נטל אחריות על מעורבותו בעבירה, הבין את חומרתה והביע חרטה וצער על הפגיעה במתלונן. לדבריו, ניסיונות לערוך סולחה עם המתלונן לא צלחו. צויין כי תנאי המעצר בהם היה נתון זייד - חודשיים מעצר ולאחר מכן מעצר בתנאים מגבילים - הטילו על אימו של זייד את עול פרנסת המשפחה. קצינת המבחן התרשמה כי העבירה חריגה לאורחות חייו של זייד. צוין כי זייד מנסה להשתחרר מן הקשר ההדוק עם משפחת אימו. שירות המבחן לא מצא מקום להתערבות טיפולית והמליץ להטיל על זייד צו שירות לתועלת הציבור בהיקף שעות נרחב כאלטרנטיבה לעבודות שירות וכן להשית עליו פיצויים למתלונן.
4. ראיות לעונש - במסגרת הראיות לעונש העידו אביו של דעאס ודודו של זייד. עדותו של אביו של דעאס התמקדה ברקע לעבירה - הטרדות חמורות מצד המתלונן ואנשים מטעמו כלפי אחותו של דעאס אשר כמעט והובילו לגירושיה. לדבריו ניסיונות להפסיק את ההטרדות לא צלחו. העד תיאר את דעאס כאדם חיובי, שהתכוון לדבר עם המתלונן אך הדברים הסלימו לכדי אלימות. בעדותו של דודו של זייד, תואר זייד כאדם חיובי, אשר הבין את טעותו והביע עליה צער, וכעת התארס ומתעתד להקים משפחה.
5. טיעונים לעונש - במסגרת הטיעונים לעונש, עתרה המאשימה להשית על כל אחד מן המערערים מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן, תוך הבחנה ביניהם לעניין משך תקופת המאסר. המאשימה התייחסה לאלימות החמורה שהופגנה כלפי המתלונן והחבלות הקשות שנגרמו לו ותועדו בצילום. לאור האמור, ביקשה המאשימה לדחות את המלצת שירות המבחן ולהעדיף את האינטרס הציבורי בענישה מרתיעה כלפי מי שבחר ליישב סכסוכים באלימות. לעניין כתב האישום, ציינה כי התיקון נעשה רק לאחר שהציגה ההגנה קלטת שהצדיקה זאת.
מנגד, ביקש סנגרו של דעאס להסתפק בענישה צופה פני עתיד ולחלופין בריצוי עונשו בעבודות שירות כפי שהמליץ שירות המבחן. הסנגור עמד על התיקון המשמעותי של כתב האישום אשר ייחס למערערים עבירות של חטיפה ושוד ולעינוי הדין שנגרם למערערים עד לתיקונו. כן ביקש לשקול לקולא את עברו הנקי, למעט רישום פלילי ללא הרשעה, את תנאי מעצרו והרקע הכללי והתרבותי לעבירה. סנגורו של זייד הצטרף לטיעונים אלו ועתר כי עונשו יכלול אך העמדה למבחן כהמלצת שירות המבחן. אף הוא הדגיש את הרקע לעבירה וביקש לשקול לקולא את הודאתו, נטילת האחריות על ידו, עברו הנקי, אורחות חייו הנורמטיביים ומאמציו לערוך סולחה עם המתלונן ולהינתק ממשפחת אימו.
6. בית המשפט גזר את עונשם של המערערים כמפורט מעלה לאחר איזון בין השיקולים הצריכים לעניין. בית המשפט שקל לקולא את נסיבותיהם האישיות של המערערים, ובכלל זה גילם הצעיר, נטילת האחריות והבעת החרטה מצידם (שצויין שהינה חלקית בלבד בכל האמור לדעאס). כן שקל בית המשפט את אורח חייהם הנורמטיבי של המערערים ועברם הנקי, למעט הרישום הפלילי בעניינו של דעאס. בהקשר זה התייחס בית המשפט גם לתנאי מעצרם של המערערים. בית המשפט ייחס חשיבות להמלצת שירות המבחן בעניינם, אך קבע לבסוף כי יש להחמיר בעונשם. זאת, נוכח חומרת העבירה, שכללה אלימות חמורה ופגיעה קשה במתלונן, ולאור הצורך בהגנה על הציבור והרתעה מפני עבירות אלימות. בית המשפט ציין כי הטענה שמדובר בתקיפה על רקע כבוד המשפחה אינה מהווה הצדקה למעשי המערערים. לעניין הטענה בדבר עינוי דין, צוין כי סנגורם של המערערים הוא שבחר לחשוף את הקלטת לאחר כמעט שנה.
נימוקי הערעור
7. המערערים - באמצעות באי כוחם עו"ד ראיס אבו-סייף ועו"ד אילן שדי - גורסים כי בית המשפט המחוזי החמיר יתר על המידה עת גזר עליהם עונשי מאסר בפועל ומבקשים מבית משפט זה להקל בעונשם. המערערים מדגישים את התיקון המשמעותי של כתב האישום, שכאמור ייחס להם עבירות של חטיפה ושוד מזוין ונתמך בעדות שקרית של המתלונן. המערערים טוענים כי שגה בית המשפט כשלא העניק משקל לעינוי הדין שנגרם למערערים, וזאת אך בשל החלטתו של הסניגור, משיקוליו, לחשוף את הקלטת בשלב מאוחר. המערערים חוזרים ומדגישים גם את הרקע לעבירה, שהינו כאמור הטרדות קשות ובלתי פוסקות מצד המתלונן שהובילו למשבר בחייה של אחותו של דעאס ומציינים כי תחילתה של העבירה במפגש אקראי אשר רק לאחר דין ודברים התדרדר לכדי אלימות. המערערים מדגישים כי הם בעלי רקע נורמטיבי וכי הודו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן. בשולי הדברים מציינים המערערים גם את הנסיבות המקילות בעניינו של זייד - שנמצא כמסייע בלבד, עברו נקי, גילו צעיר והוא נטל אחריות מלאה על האירוע והביע חרטה. לבסוף, מדגישים המערערים את המלצת שירות המבחן בעניינם.
תגובת המשיבה
8. המשיבה - באמצעות בא כוחה, עו"ד אייל כהן - גרסה כי אין להתערב בגזר הדין של בית המשפט המחוזי. לטענת המשיבה, השיקולים הצריכים לעניין, ובפרט השיקולים לקולא עליהם מצביעים המערערים, נשקלו כולם על ידי בית המשפט המחוזי עת גזר את דינם של המערערים. המשיבה מדגישה כי הטענה לפיה העבירות התבצעו על רקע הטרדות מצד המתלונן כלפי אחותו של דעאס משוללת כל בסיס ראייתי. המשיבה גורסת כי בית המשפט המחוזי העדיף בגזר הדין את אינטרס הציבור בהרתעה מפני עבירות אלימות. לטענת המשיבה, העונש שהושת על המערערים מצוי ברף הענישה המקובל בנסיבות דומות. כן מדגישה המשיבה כי בית המשפט המחוזי הבחין כראוי בקביעת העונש בין נסיבותיהם האישיות של כל אחד מהמערערים וחלקם היחסי בביצוע העבירות.
תסקירי שירות מבחן עדכניים
9. מתסקיר שירות מבחן עדכני בעניינו של דעאס, עולה כי הוא עובד ומתעתד לנסוע לחו"ל לצורך לימודים אקדמאיים. קצינת שירות המבחן התרשמה כי בניגוד לעבר, הוא לוקח אחריות על התנהגותו, מבין את האסור שבה, מביע אמפתיה למתלונן ויודע להציע אפשרויות התמודדות אלטרנטיביות למצבי דחק ולחץ. דעאס הדגיש כי ההליך המשפטי היווה עבורו גורם מדרבן שהביא להבנת חומרת התנהגותו והשלכותיה ולפיתוח סבלנות ושיקול דעת. לאור השינוי בעמדתו, הביעה קצינת שירות המבחן חשש מפני שליחתו למאסר והמליצה לשקול בחיוב גישה שיקומית, תוך הקלה בעונש המאסר והעמדתו במבחן.