1. לפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום ברמלה (כבוד השופטת פרנקל (שיפמן) ליאורה), בשני תיקים שהדיון בהם אוחד.
בת"פ 2068/05 הורשע המערער בעבירות של תקיפה חבלנית בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן "
החוק") והיזק בזדון בניגוד לסעיף 452 לחוק.
בת"פ 1480/05 הורשע המערער בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 274(3) לחוק, הכשלת שוטר בניגוד לסעיף 275 לחוק, התנגדות למעצר בניגוד לסעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי תשכ"ט - 1969 ואיומים בניגוד לסעיף 192 לחוק.
על המערער הוטלו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, קנס כספי בסך 2,500 ש"ח, פיצוי כספי בסך 2,000 ש"ח למתלונן בת"פ 2068/05 (מוריס שוקרון), פיצוי כספי בסך 2,000 ש"ח לכל אחד מהשוטרים שי עובדיה ואייל נוני ובסך 1,000 ש"ח לשוטר שלומי פרץ, המתלוננים בת"פ 1480/05. בנוסף הוטלו עליו 9 חודשי מאסר על תנאי, ו- 4 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין.
2. הערעור מכוון כנגד הכרעת הדין בכל אחד מהתיקים.
ת.פ. 2068/05
כתב האישום
3. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 17.05.05, בשעה 12:30, במושב יגל, תקף המערער את מוריס שוקרון (להלן:
"המתלונן"), בכך שהכה בפניו במכת אגרוף. בהמשך, נטל המערער אבן שהייתה בקרבת מקום וזרק אותה לעבר המתלונן. האבן פגעה בידו של המתלונן וכתוצאה מכך נגרמו לו חבלות שהתבטאו בנפיחות באף וחבלה במרפק.
באותן נסיבות זמן ומקום, נטל המערער מידי המתלונן שלט של מנוף ושבר אותו.
הכרעת הדין של בית משפט קמא
4. בית משפט קמא התייחס תחילה למענה המערער לכתב האישום, שכלל התבטאויות בוטות כנגד מערכת המשפט, וכפירה בכל הנטען בכתב האישום. המערער טען כי כתב האישום נובע מקנוניה של המערכת נגדו, ובראשה עומדים קציני משטרה המנסים להאשימו בהאשמות שווא כאשר מערכת המשפט משמשת עבורם רק כחותמת גומי.
בית משפט קמא התייחס למשך הזמן שההליך נמשך, בין היתר, בעקבות התנהלות המערער, אשר נעדר ממספר דיונים, דבר שחייב את הזמנתו באמצעות צווי הבאה. סיבות נוספות להימשכות ההליך היו: החלפת ייצוג המערער והתליית ההליכים בשל אי התייצבותו וחידושם בשנת 2009. בהקשר זה התייחס בית משפט קמא לעדותו של עד התביעה המרכזי, המתלונן שוקרון, שהעיד ונחקר על ידי המערער בעצמו, שעה שלא היה מיוצג. לבקשת המערער, זומן המתלונן לשוב אל דוכן העדים ביום 25.02.08, אלא שהמערער לא התייצב באותו מועד וסנגורו באותה עת, עורך הדין עופר בן נתן, לא הסכים לחוקרו בשנית ללא נוכחות המערער. הדבר חזר על עצמו, פעם נוספת ביום 19.11.08. כאשר המתלונן זומן והתייצב אך לא נחקר הואיל והמערער לא התייצב וסנגורו באותה עת, עורך הדין חיים משגב, לא מצא לנכון לחוקרו בשנית ללא נוכחות המערער.
5. לענין הממצאים העובדתיים, לא היתה מחלוקת כי ביום 17.5.06 הגיע המתלונן במשאית לחצר המשק בו התגורר המערער במושב יגל (להלן "
החצר"), והחל להעמיס על המשאית מכולות שנמצאו בחצר. לגרסת המתלונן הוא נשלח על ידי מעבידו- ג'אן, כדי לאסוף מכולות שנרכשו על ידי ג'אן והוחזקו בחצר. יום עובר לאירוע הגיע המתלונן לראשונה לחצר ונטל מהחצר ארבע מכולות. הוא פגש במערער, שביקש ממנו כי להבא יטול את המכולות רק לאחר שיעדכן אותו. כששב המתלונן למחרת, ביום 17.5.05, הוא דפק בדלת הבית, הודיע למערער כי הגיע להעמיס מכולות והמערער השיב לו
"חופשי אתה יכול להעמיס". לאחר שהספיק להעמיס מכולה אחת הגיע המערער ולאחר חילופי דברים בקשר למכולה מסוימת אותה כבר לקח המתלונן ביום הקודם אמר לו המערער כי עליו לצאת מהחצר, הוציא מידו של המתלונן את השלט באמצעותו הופעל המנוף, הכה אתו על גבי המשאית והחל להשתולל.
בית המשפט קמא מצא חיזוק לעדות המתלונן בתעודה הרפואית שהוצגה בעניינו והתייחסה לחבלות שספג, וקבע כי מעיון בתעודה עולה שגרסת המתלונן, לפיה המערער הכה אותו באף באמצעות מכת אגרוף, מתקבלת יותר על הדעת מאשר גרסתו של המערער שהמתלונן נפל על פניו ונחבל.
על פי עדותו של ג'אן (המעסיק) בה נתן בית משפט קמא אמון, הוא רכש את המכולות מאדם בשם דודו אשר שלח את נציגו מסילתי לביתו של המערער וברשותו (של המערער) נלקחו המכולות מהחצר. ג'אן העיד כי המערער לא מנע מדודו למכור את המכולות ונתן לג'אן רשות להעמיס אותם. עד יום הארוע הספיק ג'אן להוציא מהחצר 20 מכולות ונותרו עוד 13. בית המשפט קמא לא מצא כי יש כרסום בעדות ג'אן שלא זכר את שמו של המערער (אותו זכר בעת שמסר את אמרתו במשטרה), הואיל ובמהלך עדותו הצביע ג'אן על המערער כמי ששוחח איתו וכמי שאישר את נטילת המכולות. חיזוק למהימנותו של ג'אן, מצא בית המשפט קמא בעובדה שלגרסת ג'אן מספר ימים עובר לאירוע כבר נלקחו מהחצר מספר מכולות ללא בעיה, ואם עסקינן בגניבה לא היה ג'אן מעצים אותה וחוזר לבצע גניבה נוספת.
6. לגרסת המערער הוא היה בבית בגין היותו במעצר בית בענין אחר, ושמע משאית נכנסת לחצר. כשיצא לראות פשר הדבר ראה משאית גדולה עם מנוף מעמיסה מכולות ששייכות לאחיו. הוא ניגש לנהג ושאל למעשיו והנהג אמר לו כי קנה את המכולות אך לא ידע לומר ממי ונראה לו מבולבל. המערער אמר לו להוריד את המכולות ולהסתלק מהמקום ונהג המשאית נתן לו מכה עם השלט שאחז בידו. המערער היה בהלם וכשניסה הנהג לתת לו פעם נוספת מכה עם השלט, דחף אותו המערער, באזור הפנים, לאחור והנהג נפל.
המערער עלה למשאית, כיבה אותה ולקח את המפתחות. הוא התכוון להתקשר למשטרה אך מאחר והיה במעצר בית ולא היה לו טלפון הוא נאלץ להמתין לבוא השכן או אחיו. בינתיים עזב המתלונן את החצר רגלית, אמר למערער כי יביא לו חברים ואף הזהיר אותו לבל יתקשר למשטרה. בחלוף עשר דקות הגיעה ניידת ולשאלת השוטרים אם המפתחות אצלו, החזיר אותם לשוטרים. המערער הכחיש שפגש בג'אן או במסילתי.
בהודעתו במשטרה, שנמסרה ביום הארוע (ת/1), מסר המערער כי כשיצא מביתו הוא ראה מישהו מעמיס על משאית 'דברים שלהם מהבית'. הנהג ביקש ממנו לאפשר לו להוריד את מה שכבר הספיק להעמיס אך המערער אמר לו שלא יוריד דבר והוא (המערער) יזמין משטרה. ברגע שהמערער הסתובב החל הנהג להוריד את מה שכבר העמיס ואז המערער רץ למשאית כדי לקחת את המפתחות. ברגע שלקח את המפתחות הנהג רץ לעברו ונתן לו מכה בראש עם השלט של המנוף. המערער, באופן אינסטנקטיבי דחף אותו והאדם שהיה ביחד עם הנהג ניסה להפריד ביניהם. המערער הלך לכיוון הבית כדי להזמין משטרה, בדרכו נכנס לקוח לחצר, אשר עיכב אותו כעשר דקות, ואז הגיעה הניידת.
7. אחי המערער, שלום כהן, העיד כי רכש את המכולות מעירית רמלה בתמורה לפינוין והוא איכסן אותן בחצר במושב יגל, במקום מגורי אחיו. שלום כהן הכחיש כי מכר את המכולות לג'אן ולטענתו שיפץ אותן בחצר והשתמש בהן לעסק שלו.