ע"פ
בית המשפט המחוזי מרכז
|
42074-04-12
10/07/2012
|
בפני השופט:
1. אברהם טל
2. זהבה בוסתן
3. צבי דותן
|
| - נגד - |
התובע:
משה תמם
עו"ד ליעד שטרצר
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד אמיר ברק
|
| פסק-דין |
המערער הורשע על פי הודעתו בתיק פלילי 36573-12-10 (בית משפט השלום פתח תקווה) בעבירות של זיהום מים, ניהול עסק ללא רישיון והשלכת פסולת ולכלוך רשות הרבים ונידון לקנס בסכום של 100,000 ש"ח או 10 חודשי מאסר תמורתם ולחתימה על התחייבות בסכום של 200,000 ש"ח. כמו כן ניתן צו סגירה מיידי לעסקו של המערער.
מלכתחילה היה הערעור מכוון כלפי הרשעת המערער כאשר המערער טוען שלא הודה בעובדות כתב האישום וביקש לחזור בו מהודאתו.
לאחר שקראנו את פרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא ושמענו טיעונים מפי בא כוח המערער, חזר בו המערער, לאחר שהתייעץ בבא כוחו וקיבל את המלצת בית המשפט, מהערעור כלפי הכרעת הדין, והערעור מכוון עתה כלי גובה הקנס וגובה ההתחייבות שהוטלו על המערער על ידי בית משפט קמא.
בא כוח המערער טוען לעניין זה בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי המערער נשוי ואב לשלושה ילדים, מפרנס יחיד שעוסק בחקלאות ומגדל ירקות, לא מדובר בעבריין חוזר אלא באדם נורמטיבי והוא סגר את העסק נושא כתב האישום מיוזמתו ללא קשר להליכים משפטיים שננקטו נגדו.
לטענת בא כוח המערער מצבו הכלכלי של המערער בכי רע, הוא נחל הפסדים כספיים בניהול העסק והשקיע כספים על מנת שלא לזהם את המים.
כמו כן מצביע בא כוח המערער על כך שתקופת ביצוע העבירות על ידי המערער צומצמה ביחס לתקופה נושא כתב האישום.
בא כוח המערער צירף להודעת הערעור טבלת גזרי דין בעבירות נושא הכרעת הדין שבהם הוטלו על חברות ויחידים קנסות בסכומים נמוכים בצורה משמעותית מהקנס שהוטל על המערער.
בא כוח המשיבה מתנגד להקלה בעונש הקנס שהוטל על המערער ומצביע על חומרת התנהגותו במשך 5 שנים, על כך שסגר את העסק רק לאחר שהוגשה נגדו בקשה לצו מניעה שבעקבותיה הגיעו להסדר עמו הכולל את סגירת העסק ועל הצורך להרתיע את המערער ואחרים שכמותו שלא להעמיד בסכנה את מקורות המים על ידי הטלת קנסות בסכומים משמעותיים.
בא כוח המשיבה הציגה בפנינו פסקי דין שבהם הוטלו קנסות בסכומים רבים מסכום הקנס שהוטל על המערער. באותם מקרים מדובר היה בקנסות שהוטלו על תאגידים ואילו המערער שלפנינו ניהל את עסקו כיחיד ואין הנידון דומה לראייה גם אם המערער ניהל כיחיד את עסקו.
איננו מקלים ראש בהתנהגותו של המערער במשך מספר שנים ובצורך להגן על מקורות המים מפני זיהומם על ידי מעשים כפי שעשה המערער.
עם זאת, ולמרות שבית משפט קמא התחשב בהודאתו של המערער, בכתב האישום המתוקן בכל הקשור למשך תקופת השלכת הפסולת ובנסיבותיו האישיות של המערער ומצבו הכלכלי הרעוע (ראה סעיף 7 לגזר הדין), נראה לנו כי הקנס שהוטל עליו איננו מבטא כראוי את הנסיבות המקלות ונותן משקל יתר לנסיבות לחומרה.
אין מקרהו של המערער דומה למקרה שבו תאגיד או רשות מקומית מזהמים את המים או מעמידים את המים בסכנת זיהום וסכום הקנס שמוטל על היחיד, במיוחד על מי שמצבו הכלכלי כמצבו הכלכלי הרעוע של המערער, צריך להיות פחות מסכום הקנס שמוטל על המערער.
לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי המערער ישלם קנס בסכום של 40,000 ש"ח או 4 חודשי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב-20 תשלומים רצופים ושווים של 2,000 ש"ח כל אחד החל מיום 1.8.12, ובכל ראשון לחודש עד לפירעון המלא.
אנו מקטינים את סכום ההתחייבות שעליה חתם המערער כך שיחתום על התחייבות בסכום של 80,000 ש"ח לבל יעבור במשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין על ידי בית משפט קמא את אחת העבירות בהן הורשע.
לא יחתום המערער - ייאסר לתקופה של 20 יום.
המערער יחתום על התחייבות חדשה במזכירות הפלילית של בית משפט זה לא יאוחר מיום 15.7.12.
<#3#>