א. בפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט מר זיאד סאלח) מיום 4.5.2011, בת"פ 21482-08-09, שלפיו נדון המערער למאסר מותנה של 10 חודשים למשך 3 שנים, כשתנאי הוא שהמערער לא יעבור בתקופה זו עבירה בה הורשע בתיק זה, ו/או כל עבירת אלימות אחרת, וכמו כן חוייב המערער בתשלום קנס בסכום של 4,000 ש"ח, פיצוי המתלונן בסכום של 1,500 ש"ח. כן הטיל בית משפט קמא על המערער צו פיקוח שירות המבחן לתקופה של 18 חודשים.
ב. אלה הנסיבות הצריכות לענין:
ביום 27.8.09 הגישה המערערת כתב אישום כנגד המשיב, יליד 2.1.1984, בו נטען (לאחר שכבר תוקן) כדלקמן:
ביום 26.8.09, כאשר נהג המשיב ברכב בכביש נהריה - מעלות, תקף המשיב את השוטר ולדימיר קצמן (להלן: "השוטר") וגרם לו לחבלה של ממש. השוטר נהג בניידת במקביל לרכב בו נהג המשיב, הבחין שהמשיב נוהג ללא חגורת בטיחות וביקש מן המשיב לעצור בצד הכביש. בהמשך התברר שאין בידיו של המשיב כל תעודה מזהה או רשיון נהיגה, ואין מי שיאשר את פרטיו במקום האירוע, לפיכך, ביקש השוטר לעכב/לעצור את המשיב, אולם המשיב סירב תוך שהוא מתנגד בגופו, דחף את השוטר לאחור ותקף אותו באגרופים לכיוון הראש ונגח בו מספר פעמים בראשו.
משניסה השוטר לאזוק את המשיב המשיך זה לתקוף את השוטר באגרופים וגרם לו לחתך ונפיחות בשפה תחתונה בצד ימין ולהמטומה בסנטר. בכך יש משום גרימת חבלה של ממש.
בזמן המעצר איים המשיב על השוטר בפגיעה שלא כדין בחייו ובגופו, והעליב אותו באופן שצעק לעברו כי יתנקם בו, והוסיף שהוא "אדם מעשי ולא בקטע של דיבורים ויברר היכן הוא ומשפחתו גרים ויתנקם בהם".
נטען בכתב האישום שבנסיבות אלה תקף המשיב את השוטר תקיפה הגורמת חבלה - המטומה בסנטר וחתך בשפה, ואיים עליו, כל זאת כשהשוטר ממלא את תפקידו כדין.
המערערת ייחסה למשיב עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 של חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), גרימת חבלה של ממש לפי סעיף 380 של החוק, ואיומים לפי סעיף 192 של החוק.
ג. בישיבת בית משפט קמא מיום 17.11.2009 הודיעו הצדדים כי הם הגיעו להסדר, לפיו תוקן כתב האישום, המשיב הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע לפי הודאתו. סוכם כי המשיב יופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן הגם שהמערערת הבהירה שעמדתה היא לעמוד על מאסר בפועל שלא בעבודות שירות. ואכן לאחר שהורשע, הופנה המשיב לשירות המבחן למבוגרים.
ד. מעיון בתסקיר הראשון מתאריך 23.8.2010 עולה שהמשיב נטל אמנם אחריות מלאה לביצוע העבירות נשוא הדיון, אך הסביר את מעשיו כתגובה להתנהגותו התוקפנית של השוטר כלפיו. לטענתו הוא נדחף על ידי השוטר ואף ספג קללות עליהן הגיב באלימות פיזית ובקללות מצידו.
בשיחה עם שירות המבחן ביטא המשיב חרטה, צער ותסכול על השתלשלות העניינים.
שירות המבחן מציין, בין היתר, שלחובתו של המשיב שתי הרשעות קודמות, ואכן מעיון בגיליון המרשם הפלילי עולה שבתקופת שירותו הצבאי נדון המשיב בבית הדין הצבאי מחוז צפון, לחודשיים מאסר בגין טיפול בנשק ללא נקיטת אמצעי זהירות (עבירה מספטמבר 2002).
כמו כן נדון המשיב בבית משפט השלום בירושלים בגין החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, סעיף 186(א) של חוק העונשין, עבירה מיום 12.6.2007, ובגינה הוטל עליו מאסר מותנה לתקופה של 3 חודשים. לענין הרשעה זו הגיש לנו הסניגור את צילום כתב האישום שהוגש בזמנו כנגד המשיב וטען שעבירה זו נעברה בנסיבות שבהן פינה המשיב את כל מיטלטליו מדירת מי שהיתה בת זוגו ובמיטלטלין אלה היתה גם סכין מתקבעת.
התרשמות שירות המבחן היא שהמשיב קושר את האחריות למעורבותו בפלילים לסביבה החיצונית ומתקשה להפנים את חומרת מעשיו. הערכת שירות המבחן היא שנוכח מצבו הנפשי של המשיב, כמו גם סירובו לקבל טיפול פסיכיאטרי, קיימת סבירות גבוהה להישנות מעורבותו בפלילים. שירות המבחן הציע למשיב להשתלב בקבוצה טיפולית בתחום האלימות במסגרת שירות המבחן, אך המשיב סירב להצעה זו בטענה שאינו מסתדר עם אנשים בקבוצה, ויתקשה להתחייב להתמיד להגיע למפגשים באופן סביר.
בשים לב לכל האמור לעיל, ונוכח חומרת העבירות וחוסר תפקודו של המשיב, ציין שירות המבחן בתסקיר שהוא אינו בא בהצעה טיפולית וממליץ לבית המשפט לשקול הצבת גבול חיצוני ברור להתנהגותו של המשיב.
ה. שירות המבחן הגיש, על יסוד החלטת בית משפט קמא מיום 4.1.11, תסקיר משלים בעניינו של המשיב, זאת לאחר שתי פגישות נוספות שנערכו למשיב, וכן לאחר שנתקבל מידע מן היחידה לטיפול בהתמכרויות במעלות, כשבמסגרת יחידה זו מקבל המשיב טיפול. יצויין, שבנובמבר 2010 השתלב המשיב בטיפול ביוזמתו עקב מצוקה שהוא חש בה, והסתבר שהמשיב מקפיד להגיע לפגישות שנקבעות עבורו, משתף פעולה ומגלה מוטיבציה גבוהה.
בפברואר 2011 החל המשיב לעבוד באופן מסודר, שישה ימים בשבוע. המשיב גם ציין שהוא מרגיש מחוייבות להליך הטיפולי שהחל בו, והוא חש שהתהליך הטיפולי משמעותי עבורו. התרשמות שירות המבחן היא שהמשיב עושה מאמצים לשינוי, משתף פעולה ומביע רצון להמשך הטיפול ביחידה לטיפול בהתמכרויות.
גם במסגרת התסקיר המשלים צויין שהמשיב נוטל אחריות מלאה לביצוע העבירות, אך מסביר את מעשיו בהתנהגות התוקפנית של השוטר כלפיו.
לדבריו, הוא נדחף על ידי השוטר ואף ספג קללות ועקב כך איבד שליטה על התנהגותו והגיב באלימות פיזית ובקללות. בשיחתו זו עם שירות המבחן ביטא המשיב חרטה, צער ותסכול על השתלשלות האירועים.