א. הערעור שבפנינו הוא על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (ס. הנשיא, השופטת א. קנטור) מיום 23.7.12 בתיק ת"פ 13939-06-12 לפיו נדון המערער, יליד 1980, ל-6 חודשי מאסר בפועל, וכן הופעל המאסר המותנה בן 12 חודשים שהוטל על המערער ב-ת"פ 11882-07—9 בבית משפט השלום בקריות ביום 2.6.10.
בית משפט קמא הורה על חפיפה חלקית של תקופת המאסר שהוטלה לתקופת המאסר המופעלת, כך ששלושה חודשים ירוצו בחופף למאסר המופעל ושלושה חודשים במצטבר לו, כך שבסה"כ על המערער לרצות 15 חודשי מאסר בפועל, וזאת מיום מעצרו (5.6.12). בנוסף נדון המערער למאסר על תנאי בן 6 חודשים למשך שלוש שנים.
ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:
בכתב האישום שהוגש כנגד המערער נטען שבתאריך 5.6.12, בשעות הערב, הוא גנב מחנות "סופר פארם" שבמפרץ חיפה שני בשמים שערכם כ - 1,060 ש"ח, בכך שבהיותו בחנות הוא נטל ונשא את הרכוש הנ"ל ויצא מן החנות כשהפריטים ברשותו מבלי ששילם עבורם, וזאת כשכוונתו בשעת הנטילה לשלול את הרכוש שלילת קבע מן הבעלים, כשהמשיבה מייחסת לו עבירה של גניבה לפי סעיף 384 של חוק העונשין, התשל"ז - 1977.
בדיון שהתקיים ביום 8.6.12 בפני שופטת קמא, הודה המערער בעובדות כתב האישום והורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.
ג. לחובת המערער הרשעות קודמות רבות (23 במספר כעולה מעיון בגיליון ההרשעות הקודמות), בעבירות: גניבה, תקיפת עובד ציבור, איומים, העלבת עובד ציבור, סחיטה בכוח, פציעה כשהעבריין מזויין, החזקת אגרופן או סכין, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית, החזקת נכס חשוד כגנוב, החזקת כלי פריצה לרכב, וכן פריצה לרכב בכוונה לגנוב וגניבה מרכב, תקיפה הגורמת חבלה ממש, והוא אף ריצה תקופות מאסר לא קצרות.
כך, למשל, ביום 2.6.10 ב-ת"פ 11882-07-09 של בית משפט השלום בקריות נדון המערער בגין גניבה, איומים והעלבת עובד ציבור ל-18 חודשי מאסר בפועל (לאחר שמאסרים על תנאי הופעלו). עבירת הגניבה נשוא הדיון כאן בוצעה ביום 5.6.12.
ד. בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ציינה המשיבה, שהמערער החל את דרכו העבריינית מגיל 18 והספיק לצבור עבר פלילי עשיר הכולל 17 תקופות מאסר שונות. המשיבה טענה כי המערער בחר בעבריינות כדרך חיים ואין מנוס מלהטיל עליו ענישה מחמירה שתכלול מאסר בפועל ממושך, תוך הפעלה במצטבר של המאסר המותנה, וכן הטלת מאסר מותנה מרתיע בגין התיק נשוא הדיון.
ה. הסניגור הדגיש בטיעוניו בפני בית משפט קמא שהמערער הוא דר רחוב, חסר כתובת קבועה, שהודה בהזדמנות הראשונה ומדובר בעבירת רכוש ברף הנמוך.
ו. לטענת הסניגור גנב המערער את הרכוש משום שאין לו מה לאכול והוא התכוון למכור את הרכוש ולקנות אוכל. המאסר המותנה בן 12 חודשים שבית משפט קמא התבקש להפעילו הוטל על המערער ב-ת"פ (קריות) 11882-07-09 (כב' השופט ס. הנשיא מ. ארגמן) בגזר דין מיום 2.6.10 שעל-פיו נדון המערער לעונש מאסר בפועל, וכן הוטל עליו מאסר מותנה, והתנאי היה כדלקמן:
"הנני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 12 חודשים על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה אחת או יותר מן העבירות המפורטות בפרק י"א סימנים א', ג', ד', ה' ו-ה'1 לחוק העונשין למעט עבירה שעניינה החזקת רכוש חשוד כגנוב, וכן לא יעבור עבירה של איומים ויורשע בהן".
ז. הסניגור טען בפני בית משפט קמא שהתנאים שנקבעו בגזר הדין המצוטט לעיל הם מצטברים, ולא חלופיים, כך שעל המערער לשאת בעונש המותנה אך ורק אם יעבור המערער הן עבירת רכוש והן עבירת איומים.
עוד טען הסניגור, שמדובר במאסר על תנאי ארוך מאוד וסביר להניח שבית המשפט (כב' השופט מ. ארגמן) שהטיל את התנאי התכוון כי התנאי יחול רק אם המערער יבצע את שתי העבירות במצטבר, כפי שהיה בכתב האישום שבו הוטל עליו התנאי.
לחלופין, עתר הסניגור להארכת המאסר המותנה.
ח. ב"כ המשיבה טען בפני בית משפט קמא כי התנאי תקף בהתבסס על סעיף 52(ב) של חוק העונשין הדן באחת מן העבירות, ולא בעבירות מצטברות, וכן ביקש ב"כ המשיבה לאמץ את עיקרון הפרשנות התכליתית כשתכלית המאסר המותנה היא להבטיח שאם המערער יעבור על אחת העבירות בהן הורשע, צפוי הוא לענישה נוספת על זו שהוטלה.
ט. כב' השופטת א. קנטור קבעה בגזר דינה כי המאסר המותנה שהוטל בגזר דינו הנ"ל של כב' השופט, ס. הנשיא מ. ארגמן, הוא בר הפעלה.
לדעת כב' השופטת קנטור הכוונה במאסר המותנה נשוא ת"פ 11882-07-09 היתה לקבוע מספר עבירות חלופיות כאשר אם המערער יורשע, ולו באחת מהן, יופעל המאסר המותנה, משמע: אם יורשע המערער באחת העבירות נשוא פרק י"א סימנים א', ג', ד', ה' ו-ה'1 או עבירה של איומים, צפוי הוא לתחולת התנאי.
י. לפיכך, החליטה כב' השופטת א. קנטור להפעיל את המאסר המותנה בן 12 החודשים, וכן להטיל בגין עבירת הגניבה נשוא הדיון 6 חודשי מאסר בפועל, ומתוך התחשבות בכך שהמערער הודה בהזדמנות הראשונה, וכן בהתחשב בטיב הגניבה, שלא היתה מתוחכמת במיוחד, ושווי הגניבה, סברה שמתקיימות נסיבות המצדיקות חפיפה של חלק מתקופת המאסר שהוטלה לתקופת המאסר שהופעלה, כך של-12 חודשי המאסר על תנאי שהופעל יצטברו 3 חודשי מאסר בפועל, ושאר שלושת חודשי המאסר בפועל ירוצו בחופף, כך שבסה"כ הוטלו על המערער 15 חודשי מאסר בפועל.
י"א. בערעורו המונח בפנינו מלין המערער על כך ש-12 חודשי המאסר על תנאי אינם חלים בנסיבות העניין.