פסק-דין בתיק ע"פ 3090/11

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על הכרעת דין מיום 7.2.2011 ועל גזר דין מיום 11.4.2011 שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ע' גרשון) בת"פ 487-03-09. המערער הורשע בחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(א)(1)-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על המערער הושתו שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל; שנתיים מאסר על תנאי והתנאי הוא שהמערער לא יעבור במשך שלוש שנים עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע בביצועה; שנת מאסר על תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירה של נהיגה בזמן פסילה ויורשע בביצועה; פסילה מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה למשך חמש שנים ופיצוי לטובת המתלונן בסך 50,000 ש"ח.

העובדות לפי כתב האישום המתוקן

1.        ביום 31.10.2007 בשעה 03:00 לערך, הגיע המערער במונית בה נהג לתחנת דלק "דלקנית" בשפרעם בה עבד אותה עת המתלונן. המתלונן תדלק את המונית והמערער שילם עבור הדלק. המתלונן הבחין כי חלק מהמטבעות שניתנו לו נראים מזויפים ולכן סרב לקבלם. על רקע זה פרץ בין המתלונן לבין המערער דין ודברים והמערער עזב את המקום. כעבור עשר דקות לערך חזר המערער לתחנת הדלק כשהוא נוהג ברכב מיצובישי. המתלונן ניגש לרכב, המערער יצא מהרכב והשניים התווכחו באשר למטבעות האמורים. מייד לאחר מכן המערער אמר למתלונן כי אם הוא "גבר" שיכנס לרכב והם יסעו ליער משום שהמערער אינו רוצה להכותו בתחנה. המתלונן השיב כי על המערער לעזוב את המקום ולא הוא יקרא למשטרה. המערער נכנס לרכב ואמר למתלונן "אם אתה תספיק לעמוד על הרגליים שלך תתקשר למשטרה". המערער נהג ברכבו לעבר המתלונן בכוונה לפגוע בו והרכב פגע במתלונן. המתלונן הוטל על מכסה המנוע ונאחז במגבים. המערער המשיך לנהוג כשהמתלונן שרוע על הרכב עד שהמתלונן נחבט בקונטיינר הניצב בתחנת הדלק. כתוצאה ממעשיו של המערער נגרמו למתלונן חבלות חמורות, שברים באגן וברגל שמאל. המתלונן אושפז בבית חולים בין התאריכים 31.10.2007 - 15.11.2007. במהלך אשפוזו נותח המתלונן. משכך הואשם המערער בגרימת חבלה בכוונה מחמירה.

הראיות לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.        מהודעות המערער במשטרה ובמענה לאישום עלה כי הצדדים לא היו חלוקים על כך שתחילה הגיע המערער לתחנת הדלק כשהוא נוהג במונית, אז התפתח דין ודברים בינו לבין המתלונן באשר למטבע או מטבעות שהמתלונן סבר כי הם מזויפים. המערער עזב את המקום וחזר כעבור מספר דקות כשהוא נוהג ברכב אחר מסוג מיצובישי. לא הייתה גם מחלוקת שהמערער פגע במתלונן עם רכבו ושכתוצאה מכך נגרמו למתלונן חבלות גופניות. אלא שהמאשימה טענה כי מדובר בדריסה מכוונת ולעומת זאת טען המערער כי מדובר בתאונת דרכים שנגרמה בטעות עקב איבוד שליטה על הרכב.

3.        גרסת המערער במשטרה: גרסתו הראשונית של המערער, כפי שעולה מדו"ח הפעולה, הייתה כי התבלבל בהילוכים האוטומטיים ובמקום שיסע קדימה הוא נסע אחורה ופגע במתלונן. בהודעתו הראשונה טען המערער כי לאחר שהמתלונן סירב לקבל את המטבעות הוא אמר למתלונן שהוא ממהר להחזיר את המונית בה הוא נוהג לנביל שחאדה ולאחר שהחזיר את המונית, שב ברכבו (רכב המיצובישי) לתחנת הדלק. כנטען, המערער נסע בתוך התחנה לאט ואז המתלונן התנפל עליו והחל לצעוק ולקלל אותו כשהוא אוחז חפץ כלשהו בידו. המערער פחד ואיבד שליטה על רכבו ואז הוא פגע במתלונן ובקונטיינר שלידו עמד המתלונן. בהודעתו השנייה מסר המערער גרסה דומה. כשנשאל המערער מדוע חזר לתחנת הדלק השיב כי הוא והמתלונן חברים והוא רצה להבין מדוע המתלונן כעס עליו. בהודעתו השלישית שינה המערער את גרסתו. בניגוד לטענתו כי נסע לאט בתוך תחנת הדלק בטרם פגע במתלונן סיפר כי נסע "קצת מהר". המערער טען שכלל לא דיבר עם המתלונן בטרם פגע בו עם הרכב אלא המתלונן הוא שהבחין בו בכניסה לתחנת הדלק ורץ לכיוון הרכב. המערער הכחיש שאיים על המתלונן או שאמר לו שאם הוא "גבר" שיעלה למונית והם ייסעו ליער כדי שיוכל להכותו שם. לדבריו, לא עצר לאחר שפגע במתלונן משום שפחד ונסע ל"חיאת" (סוג של מוקד רפואי) שבשפרעם להזעיק עזרה. כשנשאל מדוע חזר לתחנת הדלק בשנית הוסיף כי "רצה לסדר את העניינים" ורצה להחזיר למתלונן מטבע "טובה במקום המזויפת".

4.          עדות המערער בבית המשפט: בעדותו שב המערער על הגרסה לפיה כשחזר לתחנה המתלונן רץ לעברו כשהוא מחזיק חפץ בידו ומקלל אותו וכיוון שהוא "נלחץ" הוא לחץ על דוושת ה"גז" ופגע במתלונן בטעות. בחקירתו הנגדית הכחיש המערער כי מסר ליומנאי המשטרה גרסה כלשהי באשר לאופן קרות התאונה כמתועד בדו"ח הפעולה ולטענתו כל שאמר לו הוא כי דרס מישהו בתחנת הדלק.

5.        בית המשפט המחוזי התייחס לעדויות וראיות נוספות ביניהן גם תעודות רפואיות לגבי הפגיעות שנגרמו למתלונן. כן התייחס בית המשפט לחוות דעת של מומחה ההגנה, מר אלכס פלג, לפיה לאור מבנה התחנה יתכן כי המערער התבלבל בכיוון נסיעתו. בחקירתו הנגדית של המומחה השיב כי ביקר בתחנה שנתיים וחצי לאחר מועד האירוע וכי ישנם דברים ששונו בפרק הזמן שחלף מיום האירוע ועד למועד הביקור.

6.        גרסת המתלונן במשטרה: בהודעתו השנייה במשטרה מסר המתלונן כי לאחר שחזר המערער לתחנת הדלק כשהוא נוהג ברכב המיצובישי אמר לו המערער שיחזיר לו את המטבעות המזויפים והוא יחליף אותם במטבעות שאינם מזויפים. המתלונן אמר למערער שתחילה ייתן לו את הכסף שאינו מזויף, אך האחרון התעצבן ואמר למתלונן "אם אתה גבר בוא תעלה איתי לרכב וניסע ליער כי אני לא רוצה להרביץ לך כאן בתחנה". המתלונן הורה למערער לעזוב את התחנה אחרת יקרא למשטרה. המערער נכנס לתוך הרכב, אמר למתלונן שהחל לנוע לכיוון המשרד: "אם אתה תספיק לעמוד על הרגלים שלך תתקשר למשטרה" ואז לחץ על דוושת "הגז" ונסע מעט אחורנית ובפתאומיות לחץ שוב על דוושת ה"גז" ונסע קדימה תוך שהוא דורס אותו בכוונה כשהוא פוגע במתלונן בחזית הרכב. המתלונן נשכב על מכסה המנוע ואחז בידיו במגבי הרכב. עוד מסר המתלונן כי המערער "הצמיד אותי בחוזקה לקונטיינר ברזל שהיה במרחק של כמטר וחצי ממני". המתלונן נשאל האם המערער הציע לו עזרה והשיב בשלילה. כמו כן השיב המתלונן כי כאשר הלך לכיוון רכבו של המערער לא החזיק דבר בידיו. בהמשך חזר המתלונן על גרסתו לפיה המערער פגע בו בכוונה וכי הראיה לכך היא שעל מנת לפגוע בקונטיינר היה צריך לעלות על המדרכה הגבוהה ולשם כך לחץ המערער בחוזקה על דוושת "הגז".

7.        עדות המתלונן בבית המשפט: בחקירתו הראשית מסר המתלונן גרסה דומה לזו שמסר בהודעתו השנייה במשטרה. בחקירתו הנגדית שלל המתלונן אפשרות כי הפגיעה בו נגרמה עקב איבוד שליטה של המערער על הרכב. כמו כן שלל המתלונן את הטענה כי הוא זה שהחל לגדף את המערער כשזה חזר לתחנה או כי הוא רץ לעבר המערער כדי להתקיף אותו או כי החזיק חפץ בידו.

הכרעת הדין

8.        בפתח סיכומיו טען הסנגור טענת הגנה מן הצדק. לטענתו, מחקירתו הנגדית של ד"ר קורן, שהעיד מטעם המאשימה אודות פציעותיו של המתלונן ועל מנגנון החבלה, עלה כי באת כוח המאשימה שוחחה עמו לפני מתן עדותו והסבירה לו כי קיימות שתי גרסאות לאפשרות הפגיעה במתלונן. התובעת הסבירה כי דובר על שיחה של עשר דקות לפני מתן העדות בה ביקשה מהרופא שיסביר לה מושגים רפואיים שלא היו ברורים לה. בית המשפט המחוזי קבע כי גם ללא עדותו של ד"ר קורן ניתן לאמץ את גרסת המתלונן לאור מכלול הראיות. בית המשפט קבע עוד כי אכן היו מחדלי חקירה בתיק דנן, ובפרט בהתחשב בכך שמיד לאחר האירוע לא הגיעו למקום בוחן תנועה או ניידת מז"פ. ואולם, בית המשפט קבע כי לאור הראיות הקיימות אין במחדלי החקירה שנפלו במקרה דנן כדי להביא לזיכויו של המערער. כמו כן הדגיש בית המשפט כי המערער תרם תרומה משמעותית לפגיעה בזירת האירוע בכך שהזיז את רכבו מהמקום ועזב את תחנת הדלק בניגוד להוראת סעיף 144 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. בית המשפט המחוזי לא קיבל את הטענה כי המערער נהג בהתאם לתקנות משום שהזיז את רכבו כדי להזעיק עזרה. בית המשפט קבע כי המערער יכול היה לעשות כן באמצעות הטלפון הנייד שהיה ברשותו.

9.        בית המשפט המחוזי נתן אמון מוחלט בגרסת המתלונן, ולעומת זאת קבע כי בדברי המערער נמצאו שקרים וריבוי גרסאות. כן הדגיש בית המשפט כי גרסת המתלונן נתמכת בתעודות רפואיות ברורות וכי גרסתו היא סדורה וקוהרנטית, החל מהחקירה המשטרתית ועד לעדותו בבית המשפט, בעוד שלמערער שלל גרסאות. בית המשפט קבע כי אין בחוות הדעת של המומחה מטעם ההגנה כדי לחזק או לתמוך בעדות המערער ובגרסתו, בין היתר משום שהביקור של המומחה נעשה למעלה משנתיים לאחר קרות התאונה.

           לאור כל האמור הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער על פי האמור בכתב האישום המתוקן.

גזר הדין

10.      בית המשפט המחוזי קבע כי מעשהו של המערער חמור וראוי להוקעה ולעונש הולם שיהיה בו כדי להרתיע עבריינים פוטנציאליים. בית המשפט דחה את הטענה כי היה צורך בעריכת תסקיר נפגע עבירה מהטעם שבית המשפט עצמו התרשם מהמתלונן שעדותו נתמכה בתעודות רפואיות. ברם, בית המשפט המחוזי ציין כי יש לתת משקל לכך שכתב האישום הוגש זמן רב לאחר קרות האירוע וכי לחלוף הזמן יש משמעות. עוד צויין כי אין למערער עבר פלילי למעט הרשעות בתחום התעבורה. בית המשפט הוסיף כי למערער משפחה ושני ילדים קטינים. בית המשפט הטעים כי המערער לא הורשע ולא ייענש על הפקרה לאחר פגיעה. לצד כל אלה ציין בית המשפט כי חרף הנסיבות לקולא יש לתת משקל לכך שהמערער עבר עבירה חמורה ביותר כאשר חזר לתחנת הדלק כדי "לגמור חשבון" עם המתלונן ודרס אותו, לאחר שהמתלונן אמר כי יקרא למשטרה אם לא יסתלק מהתחנה. בהקשר זה הוסיף בית המשפט כי יש לראות בחומרה רבה את העובדה כי המערער שהוא נהג מונית השתמש ברכב כדי לתקוף ולחבול במתלונן. משכך הושתו על המערער העונשים שפורטו לעיל.

תמצית טיעוני הצדדים

11.      כנגד הכרעת הדין טוען המערער - באמצעות בא כוחו, עו"ד שלומי בלומנפלד - כי מחדלי החקירה שנפלו במקרה דנן מנעו מהמערער אפשרות להציג ראיות התומכות בגרסתו ואשר היה בהן כדי להפריך את גרסת המתלונן. כך למשל טוען המערער כי אם בוחן תנועה היה בודק ומתעד את שרידי הצמיגים ניתן היה לבסס את כיוון נסיעתו ביחס למתלונן ובכך לבסס את טענתו כי פגע במתלונן בשוגג. כן טוען המערער כי אם טכנאי מז"פ היה בוחן את הקונטיינר היה מוצא כי אין יסוד לטענת המתלונן כי המערער הטיחו בקונטיינר. בנוסף טוען המערער כי אם המשטרה הייתה בודקת את הרכב היה ניתן להפריך את טענתו של המתלונן לפיה אחז במגבי הרכב וכתוצאה מכך נגרם להם נזק. כן נטען כי בעזיבת המקום על ידי המערער אין כדי להצדיק את אי צילום רכבו בסמוך לאחר האירוע באופן שהיה יכול להפריך את גרסת המתלונן. כמו כן נטען כי ניתן היה לצלם את הקונטיינר המוזכר בעדותו של המתלונן בסמוך לאחר קרות האירוע וכן ניתן היה לצלם סימני צמיגים ולאתר הימצאותם של שברי זכוכית במקום.