1. לפנינו ערעור על הכרעת הדין, ולחלופין על גזר הדין, של בית משפט השלום בירושלים בת.פ. 4446/06 (כב' השופטת א. זיסקינד). בהכרעת הדין מיום 31.5.11 הרשיע בית המשפט את המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום - עבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בגזר הדין מיום 6.10.11 הטיל בית המשפט על המערער עונש של 2 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים, וקנס בסך 3,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו.
2. הרקע למעשה העבירה בו הואשם המערער והורשע, הוא קשר שקשרו שניים מעובדי תחנת הדלק "דור אלון" בירושלים, אשר על פרטיו דומה שאין מחלוקת בין הצדדים בתיק זה. בהתאם לקשר שנקשר, ניצלו העובדים את הגישה החופשית שהייתה להם למשרדו של מנהל התחנה, וגנבו כרטיסים עימם ניתן להפעיל את משאבות הסולר. באמצעות הכרטיסים הגנובים, מכרו השניים סולר לאנשים שונים. שני העובדים גרמו לכך, שהחיוב בגין הסולר שנמכר ייזקף לחשבונם של גופים עימם היו לתחנת הדלק הסדרים, על פיהם המכוניות של אותם גופים יתודלקו באמצעות התקן סולר קבוע המותקן במכוניות (מת"ס), כאשר התשלום עבור הסולר ייעשה במועד מאוחר יותר. התוצאה מפעולתם של השניים הייתה, שמי שנשא בתשלום עבור הסולר אותו מכרו השניים בדרך זו, היו גופי ההסדר אשר שילמו עבור סולר שכלל לא רכשו, או תחנת הדלק אליה פנו גופי ההסדר באותם מקרים בהם גילו את דבר המרמה.
3. שני עובדי תחנת הדלק בהם מדובר, הם אחמד עדם ומוחמד עליאן. בתחילה הגישה המשיבה כתב אישום אחד, הן נגד השניים והן נגד המערער. בעקבות הודאתם של השניים בעובדות שיוחסו להם בכתב האישום, הם הורשעו ודינם נגזר. עניינו של המערער, אשר כפר במיוחס לו, הופרד מעניינם של השניים, ואלה צורפו לרשימת עדי התביעה והעידו במשפט שהתנהל נגד המערער.
4. בכתב האישום שהוגש נגד המערער נטען, כי הוא היה אחד מהאנשים שרכשו סולר משני העובדים, עדם ועליאן. יוחס לו מעשה אחד של רכישת סולר בנסיבות המתוארות. בהכרעת הדין נקבע, כי בין עליאן לבין המערער הוסכם, כי המערער ירכוש סולר בשיטה הנזכרת. בין השניים סוכם, כי המערער יגיע לתחנה ביום 20.10.05, לאחר השעה 17:00, כדי לרכוש סולר. הואיל ומועד זה היה במהלך משמרת העבודה של עדם, ולא של עליאן, מסר עליאן לעדם תיאור של המערער ושל המכונית עימה יגיע. ואכן, בהתאם למה שסוכם, הגיע המערער לתחנת הדלק בשעה 17:40, או בסמוך לכך, כשהוא נוהג במכונית מסוג טרנזיט של חברת "רם שן", וכשהוא נושא במכונית ג'ריקנים ריקים. לאחר הגעתו של המערער, ניגש אליו עדם ומילא את הג'ריקנים. הוא עשה זאת בשיטה הנזכרת היינו, תוך שימוש בכרטיס גנוב, ותוך חיוב אחת ממכוניות ההסדר בעלות מכירת הסולר. מדובר בכמות כוללת של 274 ליטר סולר. מנהל התחנה, אשר היה באותה עת בתחנה והבחין במתרחש, ניגש אל השניים ותפס אותם.
5. כאמור, המערער לא מכחיש את דבר הקשר שנקשר בין עדם לעליאן. הוא גם אינו כופר בכך, שעדם מילא את הג'ריקנים אותם הביא המערער, בשיטה אותה הזכרנו, היינו תוך חיוב חשבון מכונית אחרת. תמצית טענתו של המערער היא, כי אין לו יד ורגל בקשר שנקשר בין השניים. לטענתו, הוא הגיע לתחנת הדלק כדי למלא סולר בג'ריקנים ולשלם בעבור הסולר בכסף מלא. לדבריו, התשלום היה אמור להיעשות במסגרת ההסדר לרכישת סולר שיש לתחנת הדלק עם מעסיקתו, חברת "רם שן", שהינה אחד מהגופים שהתקשרו עם תחנת הדלק בהסדר לרכישת סולר אשר תואר לעיל. לטענת המערער, ככל הנראה פרטי האדם אשר עליאן הפנה לעדם דומים לפרטים שלו, ולכן סבר עדם, בטעות, כי המערער הוא האדם שעליאן הפנה אליו, ועל כן הוא מילא בג'ריקנים סולר בשיטה הנזכרת.
6. הגענו לכלל מסקנה שהרשעתו של המערער מבוססת כנדרש, ועל כן יש לדחות את ערעורו על הכרעת הדין. נקודת המוצא לבחינת עובדות הפרשה שלפנינו היא, שאין חולק על כך, שעדם מילא בג'ריקנים אותם הביא המערער 274 ליטר סולר (או כמות המתקרבת לכך) עבורם המערער לא שילם דבר במעמד מילוי הג'ריקנים, ועבורם הוא גם לא היה אמור לשלם דבר בהתאם להסדר שיש ל"רם שן" עם תחנת הדלק. זאת כיוון שלצורך מילוי הג'ריקנים הכניס עדם למשאבת התדלוק פרטים של מכונית אחרת ולא את פרטי מכוניתו של המערער. מטבע הדברים, אין אדם זוכה לקבל כמות כה גדולה של סולר מבלי לשלם עליה דבר, אלא אם כן יש לו יד בדבר. מכאן נובעת המסקנה, שלמערער הייתה יד בדבר, וכי הוא היה שותף למעשה המרמה שביצעו שני עובדי התחנה.
7. כפי שציינו, המערער טוען כי מדובר בטעות שנובעת מצירוף מקרים. לדבריו, מי שהיה אמור להגיע לתחנת הדלק ולמלא סולר במרמה הוא אדם אחר, אותו הפנה עליאן לעדם. אנו סבורים שקשה לקבל את טענת המערער כי מדובר בטעות. זאת משום שמדובר בצירוף מקרים רחוק, כמעט תיאורטי. לכך יש להוסיף, שקשה להעלות על הדעת, כי במהלך מילוי הג'ריקנים בסולר, עדם והמערער לא החליפו ביניהם דברים בעניין שיטת התדלוק. בנוסף, אין ראיה כלשהי על כך שבפרק הזמן בו המעורבים היו נוכחים בתחנה הגיע מישהו אחר אשר תיאורו והפרטים המזהים שלו דומים לאלו של המערער. אכן, בצד העובדה שעדם ועליאן הודו במיוחס להם, הם הכחישו את מעורבותו של המערער בפרשה. אלא, שאם אכן היה מדובר בטעות, ניתן היה לצפות לכך, שעליאן ימסור את פרטיו של האדם האחר, אותו, לפי טענתו, שלח לעדם. אלא שדבר זה לא נעשה.
8. עניין נוסף המצביע על אשמתו של המערער הוא, שמדובר במילוי של 274 ליטר סולר לג'ריקנים, או בכמות הקרובה לכך, ולא בתדלוק שיגרתי של מכונית. המערער טוען כי מילא את הג'ריקנים, 11 במספר, למקרה חירום. ואולם גרסה זו אינו משכנעת. זאת, בין היתר, בשים לב לכך שגודל מיכל הסולר במכונית בה נוהג המערער, הוא 75 ליטר. ניתן היה, אולי, להבין, מילוי של ג'ריקן אחד או שניים למקרה חירום, עד ההגעה לתחנת דלק. מאידך, לא ניתן להבין רכישת כמות הגדולה פי שלוש מגודלו של המיכל. לא למותר לציין, כי המערער לא המציא ראיה כלשהי ממנה ניתן ללמוד, שאי פעם לפני האירוע מושא כתב האישום או לאחריו, הוא רכש כמות סולר בהיקף דומה לזה בו מדובר בפרשה שלפנינו.
9. המערער טוען, כאמור, כי סבר בתום לב שהתשלום עבור הסולר אותו מילא בג'ריקנים היה אמור להיעשות במסגרת ההסדר לרכישת סולר שיש לתחנת הדלק עם מעסיקתו, חברת "רם שן". המשיבה ביקשה לסתור טענה זו בטענה, כי ניתן למלא באמצעות מת"ס רק מיכלי סולר של מכוניות הסדר, אך לא ג'ריקנים. במסגרת ההליך שהתקיים בבית משפט קמא ביקש המערער לסתור את טענת המשיבה, באמצעות קלטת שצולמה על ידו בה הוא ביקש להוכיח, כי באמצעות מת"ס ניתן למלא גם ג'ריקנים. בית משפט קמא לא קיבל את טענתו של המערער בעניין זה, ואנו לא סבורים כי בית משפט קמא שגה בקביעתו זו. למעלה מן הדרוש נציין, כי אפילו היינו מקבלים את הטענה שניתן למלא באמצעות מת"ס גם ג'ריקנים, לא היה בכך כדי להביא לשינוי בתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא. זאת לנוכח הראיות האחרות עליהן עמדנו, המבססות את הרשעתו של המערער בעבירה בה הואשם.
10. המערער טוען גם לקיומם של מחדלי חקירה. לדבריו, היה על המשטרה לבדוק את טענתו כי ניתן לתדלק באמצעות המת"ס גם ג'ריקנים, ומשהמשטרה לא עשתה זאת, הוא נאלץ לבצע את הבדיקה בעצמו. בנוסף טוען המערער, כי המשטרה לא ביצעה מחקרי תקשורת כדי לברר האם במועד הרלבנטי נערכו שיחות טלפון בין המערער לבין מי משני עובדי התחנה. אכן, המשטרה לא ביצעה מחקרי תקשורת, ואולם בדיקה כזו הייתה יכולה להיעשות גם על ידי המערער עצמו. מכל מקום, אפילו היה מתברר שלא התקיימו שיחות טלפון בין המערער לבין מי מעובדי התחנה, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה.
11. סיכום הדברים הוא, אפוא, כי מהטעמים עליהם עמדנו, החלטנו לדחות את ערעורו של המערער על הכרעת הדין.
12. ככל שמדובר בערעור על גזר הדין טוען המערער, כי יש לקבל את ערעורו משני טעמים. הטעם האחד הוא, שהעונש שהוטל עליו, כשלעצמו, הוא כבד. זאת בשים לב לכך שהוא אדם נורמטיבי העובד לפרנסתו מזה 16 שנים כנהג, בעל משפחה המונה ארבעה ילדים, שעברו נקי. בנוסף טוען המערער, כי בסופו של דבר לא נגרם כל נזק, כיוון שהסולר הוחזר לתחנה. הטעם השני אותו מעלה המערער נוגע לכלל בדבר אחידות הענישה. לטענת המערער, מעשיהם של השניים האחרים חמורים לאין שיעור ממעשיו שלו, ועל כן, בשים לב לעובדה שהוטל עליהם עונש מאסר בעבודות שירות לתקופה של 4 חודשים, היה מקום להטיל עליו עונש של שירות לתועלת הציבור. לטענתו, בכך שבית המשפט הטיל עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות לתקופה של חודשיים, הופר הכלל בדבר אחידות הענישה, וזאת גם אם נביא בחשבון את העובדה, שבניגוד לשניים האחרים, אין המערער יכול לטעון כי יש לזקוף לזכותו את העובדה, שהוא קיבל על עצמו אחריות, הכיר באשמה והודה במיוחס לו.
13. אכן, העונש שהוטל על המערער, בהשוואה לעונשים שהוטלו על השניים האחרים, אינו קל. אלא שאין אנו סבורים כי מדובר המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור מטעם זה. בנסיבות אלה, לא ראינו מקום להתערב במידת העונש שהטיל בית משפט קמא.
14.
סוף דבר. מהטעמים עליהם עמדנו, החלטנו לדחות את הערעור על שני חלקיו.
על המערער להתייצב לביצוע עבודות השירות ביום 15.4.12 עד השעה 08:00, ביחידת עבודות השירות בבאר שבע.
המזכירות
תשלח את פסק הדין לצדדים, ותוודא טלפונית קבלתו. כן תשלח עותק מפסק הדין לממונה על עבודות השירות.
ניתן היום, י"ח אדר תשע"ב, 12 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
|
גילה כנפי שטייניץ, שופטת
|
|
יגאל מרזל, שופט
|
|
|