השופטת ד' ברק-ארז:
1. האם בפנינו עבירות מין חוזרות ונשנות של אדם בוגר בילדה ששמה בו מבטחה, אחייניתה של בת-זוגו, או סיפורי עלילה של ילדה בעלת דמיון שנחשפה לחומר פורנוגראפי? זו השאלה שהונחה לפתחנו, ובה התבקשנו להכריע על סמך עדותה של הילדה בפני חוקרת ילדים וראיות נוספות, שלגביהן התעוררה השאלה האם די בהן כדי לשמש סיוע.
מהלך הדברים בקצרה
2. ערעור זה נסב על אירועים שהתרחשו במהלך השנים 2009-2007. למערער, שהיה באותה עת בן-הזוג של דודתה של המתלוננת, יוחסה שורה של עבירות מין ב-א' (להלן: א' או המתלוננת), ילדה צעירה, שבתחילת התקופה האמורה היתה כבת 8. המתלוננת וחברתה הקרובה ק' (להלן: ק' או המתלוננת השנייה) נהגו לשהות לעתים קרובות בבית המערער. המתלוננת, שמתגוררת עם אמה, אף נשארה לעיתים בביתו של המערער בלילות שבהם נדרשה אמה לעבוד ולכן ביקשה מאחותה, בת-זוגו של המערער, להשגיח על הילדה. האישומים נגד המערער נולדו לאחר שהמתלוננת אמרה לאמה שהיא סובלת מכאב באזור איבר המין שלה. האם זיהתה במקום סימן אדום ושאלה את בתה כיצד הוא נגרם. היא דובבה את בתה עד שזו סיפרה לה שהמערער עשה לה זאת. האם הגישה תלונה נגד המערער, וזו הוליכה לחקירה נגדו ולמעצרו.
3. החשדות כנגד המערער נגעו לביצוען של עבירות מין הן ב-א' והן ב-ק'. שתיהן נחקרו על-ידי חוקרת ילדים וכתב האישום שהוגש נגד המערער נסב על עבירות מין שבוצעו בשתיהן.
4. נגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטות ר' אבידע, ח' סלוטקי ו-מ' ברנט) שבו יוחסו לו עבירות של מעשי סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) ובנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), אינוס בנסיבות מחמירות לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין ומעשים מגונים לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ובנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, הכול בגין מעשים שביצע במתלוננות במספר לא ידוע של הזדמנויות.
עדויותיהן של המתלוננות
5. הראיות המרכזיות נגד המערער היו עדויותיהן של המתלוננות, אשר פירטו שורה ארוכה של מקרים שכללו פגיעות מיניות חמורות. בשל גילן, עדויות אלה נמסרו לחוקרת ילדים ותועדו בצילום וידיאו בהתאם לסעיף 9 לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו-1955 (להלן: חוק הגנת ילדים).
6. עדותה של המתלוננת א' נמסרה במלל חופשי וכללה פרטים רבים שקטין אינו אמור להכיר אלמלא חווה אותם על בשרו. היא כללה תיאור מפורט של מהלך האירועים, תוך התייחסות לתנועות, תנוחות ותחושות שחוותה - כאב, דגדוג, תחושת הגועל שעורר בה זרעו של המערער וכיוצא באלה. חוקרת הילדים התרשמה שהמתלוננת לא הגזימה בתיאוריה. עם זאת, המתלוננת לא היתה עקבית בכל הנוגע לעבירות האינוס שיוחסו למערער בכתב האישום. היא מסרה תחילה שהמערער החדיר את איבר מינו לישבנה, ואחר כך שהחדירו לאיבר מינה.
7. בשונה מעדותה המפורטת והאותנטית של א', עדותה של ק' היתה עדות חסרה. ק' היתה מופנמת בחקירתה, עדותה הייתה מבולבלת, ובחלקה סתרה פרטים מעדותה של א'. כך למשל, ק' סיפרה שהמערער נהג למשוך בשערן ולקשור אותן, דברים שלא מצאו ביטוי בעדותה של א'. מעדותה התברר גם שהיא נוהגת לצפות בסרטים פורנוגראפיים באינטרנט. חוקרת הילדים ציינה שבעדותה של ק' נמצאו פרטים רבים התומכים בעיקרי התלונה, אולם ככלל היא התקשתה לבסס את מהימנות הדברים.
פסק דינו של בית המשפט קמא
8. לאחר שבחן את העדויות התרשם בית המשפט קמא כי עדותה של המתלוננת א' היתה אותנטית ומהימנה וכי ניכרה בה דינמיקה ברורה המאפיינת ילדים שחוו פגיעה מינית. בהתאמה, בית המשפט קמא התבסס עליה והרשיע את המערער בביצוע מעשים מגונים ומעשי סדום ב-א'. בית המשפט קמא סבר כי מעדותה של המתלוננת ניתן ללמוד שאכן חוותה את האירועים המתוארים, וכך דחה את טענת המערער כי מקור התיאורים אותם מסרה המתלוננת הוא בסרטים פורנוגראפיים שבהם צפתה. הוא הוסיף וקבע כי הן עדותה של המתלוננת והן עדות אמה מלמדות כי לא היו למתלוננת רצון או מניע להפליל את המערער. עם זאת, בית המשפט קמא סבר שלא ניתן ללמוד מעדותה של המתלוננת האם המערער החדיר את איבר מינו לאיבר מינה או שמא רק החדיר את איבר מינו לישבנה ושפשף את איבר מינו באיבר מינה, ועל כן זיכהו מחמת הספק מעבירת אינוס, והרשיעו במקום זאת בעבירת מעשים מגונים, וכן הרשיעו במעשי סדום במתלוננת. לעומת זאת, בשל החולשות בעדותה של ק', החליט בית המשפט לזכות את המערער מחמת הספק מהעבירות שיוחסו לו בעניינה. בסופו של יום, אם כן, המערער הורשע בעבירות של מעשים מגונים לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ובנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין ושל מעשי סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) ובנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, הכול בגין מעשים שאותם ביצע ב-א' בלבד, במספר לא ידוע של הזדמנויות.
9. מאחר שעדותה של א' נשמעה בפני חוקרת ילדים והוגשה לפי סעיף 9 לחוק הגנת ילדים, היא נדרשה לסיוע (לפי סעיף 11 לחוק זה). בשל הקושי האופף את עדותה של ק', נקבע כי אין היא יכולה לספק את הסיוע הנדרש. לעומת זאת, בית המשפט קמא מצא סיוע לעדותה של א' במספר ראיות אחרות שהיו בפניו: הפצע האדום באזור איבר המין של המתלוננת; ממצאי הבדיקה הרפואית במתלוננת שכללו אודם וזיהום עורי מסביב לאיבר המין ובפי הטבעת, כמו גם אזור מורם בשולי קרום הבתולין (ממצא המכונה "BUMP" ועשוי להיות תולדה של החדרת גוף זר, אם כי עשוי גם להיות מולד); ההתדרדרות שחלה במצבה הנפשי של המתלוננת בתקופה הרלבנטית ושקרים שונים של המערער.
10. בבואו לגזור את דינו של המערער, עמד בית המשפט קמא, בפירוט רב, על ההשלכות הקשות שהיו למעשי המערער על המתלוננת ומשפחתה, כפי שאלו נלמדות מתסקיר הקורבן שהוגש בעניינה, לרבות השבר הכללי שהתגלע במשפחה והפגיעה הנפשית הקשה שנגרמה למתלוננת, אשר תוצאותיה נראות בחלקן כבר עתה ובחלקן ישפיעו על עתידה. בית המשפט אף הדגיש את עמדתה הנחרצת של הפסיקה ביחס לרף הענישה הראוי בעבירות מין נגד קטינים, המבטא חתירה לגמול על מעשיהם ולמתן ביטוי לסלידתה העמוקה של החברה ממעשים אלו. בהתאמה, בית המשפט קמא גזר על המערער עונש של 10 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים (שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע) ופיצוי למתלוננת בסך 50,000 שקל.
הערעור
11. הערעור שבפנינו כוון כנגד הכרעת הדין וגזר הדין גם יחד, אך בעיקרו של דבר התמקד בהכרעת הדין. בתמצית, טענתו העיקרית של בא-כוח המערער בעניין זה הייתה: לא היו דברים מעולם. לחלופין, הוא העלה טענות גם כנגד גזר הדין שלא התחשב במידה מספקת בנסיבותיו האישיות.
12. בא-כוח המערער טען בפנינו כי עדותה של המתלוננת כללה סתירות ואי-בהירויות. לדבריו, לא ניתן להבין ממנה אם היא מתייחסת לאירוע אחד או למספר אירועים, באלו תנוחות בוצעו המעשים המיוחסים למערער ועוד. בנסיבות אלה, לשיטתו, לא ניתן לבסס על עדות המתלוננת הרשעה. בא-כוח המערער הדגיש כי מאחר שהמתלוננת העידה בפני חוקרת ילדים היא הובאה בפני בית המשפט במתכונת של הקלטת וידיאו בלבד, ולכן אין לבית המשפט קמא כל עדיפות בהשוואה לבית משפט זה בהתרשמותו מחומר העדויות.
13. באופן ספציפי יותר, טוען בא-כוח המערער שעדותה של א' הושפעה מדבריה של אמה ו"זוהמה" עד כי לא ניתן לסמוך עליה, וכן שלא ניתן לשלול את האפשרות שהמתלוננת הושפעה, כחברתה ק', מחשיפה לחומרים פורנוגראפיים. בעניין זה, הוסיף וטען בא-כוח המערער כי חוקרת הילדים לא הציגה למתלוננת שאלה ישירה בכל הנוגע לחשיפה לחומרים פורנוגראפיים, וכי הימנעות זו עולה כדי מחדל חקירתי שפגע בהגנתו של המערער.
14. טענה מרכזית נוספת בפי בא-כוח המערער היתה שלא ניתן היה להרשיע את מרשו באין ראיות תומכות המקיימות את הנדרש מתוספת ראייתית מסוג "סיוע", היינו ראיות עצמאיות המסבכות את הנאשם בהתייחס לנקודה מהותית ושנויה במחלוקת. באשר לאודם באזור איבר מינה של המתלוננת נטען, בהקשר זה, כי הוא יכול להיות גם תוצאה של אוננות. באשר למצבה הנפשי, נטען כי לפי העדויות השינוי בו חל זמן רב אחרי שהחלו לכאורה התקיפות המיניות. באשר לשקריו של המערער נטען כי אלה אינם מקיימים את התנאים הנדרשים על מנת לשמש ראייה מסוג סיוע, מאחר שאינם נוגעים לעניינים מהותיים לאישומים. לדבריו, השקרים לכאורה שאליהם נדרש בית המשפט קמא היו דברים שלא הובנו כהלכה בשל שליטתו המוגבלת של המערער בשפה העברית, ומכל מקום עוסקים בעניינים קלי ערך שאין להם קשר ישיר לאישומים.