השופטת א' חיות:
לפנינו ערעור על חומרת העונשים שגזר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת ל' ברודי) על המערערים - האחים עזמי, ראכז ונור לבית משפחת שלבאיה (להלן בהתאמה: עזמי,ראכז ו-נור; וביחד: האחים). שלושת האחים הורשעו על-פי הודאתם בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק, ובעבירה של תקיפת קטין לפי סעיף 368ב(א) לחוק. בנוסף הורשעו שניים מן האחים, עזמי וראכז, בתקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק. בית המשפט גזר על עזמי ועל ראכז שלוש שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרם ועל נור נגזרו שלושים חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו. כמו כן נגזרו על כל אחד מן האחים העונשים הבאים: שנים עשר חודשי מאסר על תנאי כי לא יעבור במשך שלוש שנים עבירת אלימות מסוג פשע; ארבעה חודשי מאסר על תנאי כי לא יעבור במשך שלוש שנים עבירת אלימות מסוג עוון לרבות איומים; ותשלום פיצוי למתלונן ולמשפחתו בסך של 5,000 ש"ח.
הרקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט קמא
1. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודו המערערים, התגלע ביום 27.5.2012 סכסוך בין המתלונן ורעייתו ובין שלושת האחים המערערים ואביהם, מוחמד שלבאיה (נאשם 1 בכתב האישום המתוקן, ולהלן: מוחמד). המתלונן ומשפחתו התגוררו באותה תקופה בדירה ששכרו מאחיו של מוחמד והאחים עזמי וראכז היו מאורסים לבנותיו של המתלונן, אך בשלב מסוים בוטלו האירוסין. האירוע נושא כתב האישום החל בשעות הבוקר של אותו היום, שעה שאימו של מוחמד חסמה את חניית רכבו של המתלונן. בהמשך הגיע נור אל המקום ודרש מהמתלונן כי יפנה את דירתו ובשלב מסוים הצטרף אליו אחיו ראכז שסטר למתלונן בפניו. לאחר הדברים האלה ובעוד המתלונן, רעייתו ובנו הקטין מצויים ברחבה שמחוץ לדירתם, התקרבו אליהם שלושת האחים ומוחמד. מוחמד פנה למתלונן והורה לו לפנות את הדירה ובהמשך סטר לו בפניו ודחף אותו. עזמי הכה את המתלונן מאחור באמצעות ברזל שאחז בידו, ואילו ראכז הכה בידיו את אשת המתלונן בפניה. עזמי אף הוא הכה את אשת המתלונן ברגליו ודחף אותה. בשלב מסוים הצטרף נור אל החבורה והכה את המתלונן בגבו באמצעות קרש שהחזיק. גם לאחר שהמתלונן הופל ארצה המשיכו שלושת האחים להכותו, תוך שהם חובטים ובועטים בראשו, ומשניסה בנו הקטין של המתלונן לגונן עליו הכו שלושת האחים גם אותו בראשו ובגבו. בהמשך התקרב נור אל אחת מבנותיו של המתלונן, פשט בפניה את מכנסיו ותחתוניו וחשף את איבר מינו. כתוצאה ממעשים אלה נגרמו למתלונן מספר שברים בפניו וחבלות בראשו, צווארו ובשאר חלקי גופו והוא אושפז בבית חולים. אשת המתלונן סבלה מחבלה בראשה ומשריטות ובנם הקטין של השניים סבל מחבלה בראשו, מסחרחורת ומכאבי ראש ונזקק אף הוא לטיפול רפואי.
2. ביום 21.10.2012 הורשעו האחים על-פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן כמתואר לעיל, וכחלק מהסדר הטיעון שהושג בהליך גישור הוסכם שהשלושה יופנו לקבלת תסקירי שירות המבחן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה באשר לעונש ולפיכך השמיע כל אחד מן הצדדים את טיעוניו בעניין זה כהבנתו. להשלמת התמונה יצוין כי מוחמד, אביהם של האחים, הורשע אף הוא על-פי הודאתו בתקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, אך לא ערער על העונש שנגזר עליו (שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן).
3. בגין העבירות שבהן הורשעו גזר בית המשפט המחוזי ביום 27.2.2013 על האחים המערערים את העונשים שפורטו בפתח הדברים. בית המשפט התייחס לתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם של האחים ולגבי עזמי, האח הבכור יליד שנת 1988, ציין כי יש לו הרשעה קודמת בעבירות רכוש והחזקת סכין בגינה ריצה עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. שירות המבחן הדגיש כי עזמי נטל אחריות למעשיו והביע חרטה, ולפי התרשמותו מדובר באדם בעל כישורים וכוחות הזקוק למסגרת טיפולית ולפיכך הומלץ להסתפק בתקופת מעצרו כעונש. אשר לראכז, יליד שנת 1989, אשר הורשע בעבר בעבירות נשק בגינן ריצה שלושים חודשי מאסר בפועל ציין בית המשפט כי על פי התרשמותו של שירות המבחן ראכז נוטל אחריות חלקית בלבד למעשיו וכי לדבריו הרקע לביצוע העבירות היה ביטול אירוסיו ואירוסי אחיו עם בנותיו של המתלונן וכן תקיפת סבתו על ידי המתלונן. שירות המבחן אף העריך כי קיים סיכון להישנות עבירות אלימות מצידו של ראכז אך נוכח הצער והחרטה שהביע, ונוכח רצונו לערוך הסכם סולחה עם המתלונן, המליץ שלא להטיל עליו עונש מאסר בפועל שיעלה על התקופה שבה שהה במעצר. בכל הנוגע לאח הצעיר נור, יליד שנת 1990, ציין שירות המבחן כי הוא נעדר עבר פלילי, כי נטל אחריות לתקיפת המתלונן, אך הכחיש את תקיפת הקטין. שירות המבחן הוסיף וציין כי נור התקשה לגלות אמפתיה לנזק שנגרם למתלונן ולמשפחתו ונוכח חוסר האמון שהפגין בשיחה עימו נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו. בית המשפט הוסיף ותיאר את עדותם של המתלונן ורעייתו, שסיפרו על הפגיעות הקשות שמהן סבלו בעקבות האירוע האלים ועל כך שנאלצו לעזוב את דירתם. כמו כן סיפרו השניים על הפגיעה הפיזית והנפשית שנגרמה לבנם הקטין וכן על סבלה של בתם כתוצאה מן האירוע.
בית המשפט קבע כי מתחם הענישה ההולם לעבירות שביצעו שלושת האחים נע בין שנתיים לארבע שנות מאסר בפועל בהדגישו את הערך החברתי המוגן והוא - זכותם של המתלונן ומשפחתו לחיים ולשלמות הגוף וכן את נסיבות ביצוע העבירה, ואת ההתנהגות האגרסיבית של האחים ואביהם, בצוותא חדא, שהתפתחה לכדי אלימות קשה תוך שימוש בנשק קר כלפי המתלונן, רעייתו ובנם הקטין. בית המשפט ציין כי מעשיהם של האחים גרמו למתלונן ולמשפחתו נזקי גוף ונזקים נפשיים משמעותיים, והוסיף כי נגע האלימות מחייב השתת עונשי מאסר ממשיים. לקולה ציין בית המשפט את הודאתם של האחים בעבירות המיוחסות להם, את האחריות שנטלו למעשיהם, את הצער והחרטה שהביעו, את גילם הצעיר וכן נסיבות אישיות נוספות שעלו בתסקירי שירות המבחן. מנגד וכשיקול לחומרה ציין בית המשפט את עברם הפלילי של עזמי וראכז והדגיש כי נוכח נסיבותיו החמורות של האירוע אין מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן לגבי מי משלושת האחים. עם זאת עמד בית המשפט על הצורך להבחין לעניין העונש בין עניינם של עזמי וראכז כבעלי עבר פלילי אשר תקפו גם את אשת המתלונן, ובין האח הצעיר נור. על מוחמד גזר בית המשפט כאמור שישה חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וכן חייבו בתשלום פיצוי למתלונן בציינו כי חלקו באירוע הוא קטן מזה של האחים ועוד התחשב בית המשפט בגילו המתקדם של האב, ובעברו הפלילי הנקי.
טענות הצדדים ותסקירי שירות המבחן
4. בערעורם טוענים האחים כי קיימות במקרה דנן נסיבות המצדיקות עונשי מאסר קלים בהרבה מאלה שגזר עליהם בית המשפט קמא. לטענתם, היה על בית המשפט ליתן משקל רב להמלצות שירות המבחן לפיהן ניתן להסתפק בעניינם בתקופת המעצר שריצו ואין מקום להטיל עליהם בנוסף על כך עונשי מאסר בפועל. עוד טוענים המערערים כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לעובדה שהם הודו בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן, נטלו אחריות למעשיהם והתנצלו בפני המתלונן ומשפחתו. המערערים מוסיפים וטוענים עוד כי תקיפת המתלונן ומשפחתו לא תוכננה על-ידם מראש אלא באה בתגובה לתקיפת סבתם על-ידו, שעוררה את זעמם. כמו כן טוענים המערערים כי כעולה מן הראיות שהציגו בבית המשפט קמא בשלב הטיעונים לעונש, המתלונן הפריז בתיאור הנזקים הפיזיים והנפשיים שנגרמו לו ולמשפחתו. בעניינו של נור נטען עוד כי בית המשפט החמיר עימו ולא לקח בחשבון את העובדה שעבירת המעשה המגונה שיוחסה לו בכתב האישום המקורי נמחקה מכתב האישום המתוקן ומטעמים אלה כולם וכן נוכח גילם הצעיר, הפגיעה הצפויה בפרנסת משפחתם והעובדה כי שילמו במועד את הפיצוי למתלונן, טוענים האחים כי יש מקום להקל בעונשי המאסר שהושתו עליהם.
התסקירים המשלימים שהוגשו בפנינו בעניינו של כל אחד מן המערערים מבוססים על דיווחי הגורמים המקצועיים בבתי הסוהר שבהם מרצים השלושה את מאסרם וכן על פגישות שערכו עימם קציני שירות המבחן. בכל הנוגע לעזמי שב שירות המבחן ומציין כי מדובר באדם החש אחריות כלפי משפחתו נוכח מעמדו כאח הבכור, וכי הוא מגלה מודעות לתוצאותיה החמורות של התנהגותו כמו גם אמפתיה כלפי המתלונן. שירות המבחן מוסיף ומציין כי התנהגותו של עזמי במהלך ריצוי המאסר תקינה, כי הוא משתף פעולה עם גורמי הטיפול ומועמד להשתלב בתהליך לטיפול באלימות. אשר לראכז, שירות המבחן מציין כי בשיחה עימו הביע ראכז חרטה על התנהגותו האלימה אך העביר את האחריות לאירוע אל כתפי המתלונן ומשפחתו. שירות המבחן מוסיף ומציין כי התנהגותו של ראכז במהלך תקופת מאסרו טובה וללא הפרות משמעת וכי הוא מקיים שיחות עם הגורמים הטיפוליים ומביע רצון לשינוי ולפיתוח אורח חיים עצמאי ובוגר יותר. מן התסקיר המשלים שהוגש בעניינו של נור עולה כי התנהגותו בבית הסוהר תקינה, כי הוא משולב לפי בקשתו בסדנה לשליטה בכעסים וכי הוא מודה בביצוע העבירות ומגלה מוטיבציה ראשונית לבחון את המניעים לביצוען.
5. המשיבה טוענת, מצידה, כי אין מקום להתערב בעונשים שאותם גזר בית המשפט קמא על מי מהמערערים. לטענתה העונשים שנגזרו על האחים הולמים את מעשיהם החמורים כמי שיחד עם אביהם תקפו את המתלונן, את אשתו ואת בנו הקטין וגרמו להם חבלות קשות. כמו כן מפנה המשיבה לרישום הפלילי של עזמי וראכז ולכך שנור נטל אחריות חלקית בלבד לאירוע.
דיון
6. דין הערעור להידחות.
הלכה פסוקה היא כי ככלל אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בעונשים שגזרה הערכאה הדיונית אלא במקרים בהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית או במקרים שבהם העונש חורג לקולה או לחומרה מרמת הענישה הנוהגת או הראויה (ראו, למשל: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (3.2.1998); ע"פ 2634/12 קטינה נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (17.5.2012)). המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים אלה. בית המשפט קמא התייחס בגזר דינו לטענותיהם של המערערים ולמכלול נסיבות העניין ואיזן כראוי בין שיקולי הענישה השונים תוך קביעת מתחם העונש ההולם והעונש שיש להטיל על כל אחד מן המערערים בגדרי מתחם זה. שלושת המערערים הודו והורשעו יחד עם אביהם בביצוע מעשה תקיפה חמור ומכוער בצוותא תוך שימוש במוט ברזל ובקרש עץ ופגעו במתלונן, ברעייתו ובבנו הקטין - שהיה באותה עת כבן עשר שנים. האחים לא חדלו ממעשיהם גם כשנפל המתלונן אל הארץ והם גרמו לו ולבני משפחתו פגיעות פיזיות ונפשיות שהצריכו טיפול רפואי. כפי שציין בצדק בית המשפט קמא, האלימות הגואה בחברה הישראלית מחייבת את בתי המשפט להטיל עונשים הולמים ומשמעותיים כגמול על מעשים אלה על מנת להוקיעם ולסייע בעקירתם מן השורש (ראו: ע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (16.8.2007); ע"פ 8991/10 מכבי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (27.10.2011); ע"פ 2037/13 מחאגנה נ' מדינת ישראל, פסקה ט' (26.6.2013)). חומרה מיוחדת, המצדיקה את הפער בין העונשים שהוטלו על עזמי וראכז לעומת עונשו של נור, נובעת מכך שלעזמי ולראכז עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירות רכוש והחזקת סכין (במקרה של עזמי) והרשעה בעבירות נשק (במקרה של ראכז). הנסיבות לקולה ובכללן ההודאה במעשים המיוחסים להם, גילם הצעיר והפגיעה הצפויה בפרנסת משפחתם, לא נעלמו מעיניו של בית המשפט קמא והובאו על ידו בחשבון בעת גזירת הדין.
7. העובדה שבית המשפט ראה לסטות מהמלצותיו של שירות המבחן אף היא אינה מצדיקה התערבות במקרה דנן. בהקשר זה כבר נפסק לא אחת כי אף שהמלצות אלה נושאות משקל, בית המשפט אינו מחויב לפעול על פיהן משום שבשונה משירות המבחן על בית המשפט הגוזר את הדין מוטלת החובה לבחון קשת של שיקולים שהינה רחבה בהכרח מאלה שאותם שוקל שירות המבחן (ראו: ע"פ 9044/11 מדינת ישראל נ' אלמליח, פסקה 9 (12.3.2012); ע"פ 2316/13 קטנאשן נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (30.9.2013)). יתרה מכך, במקרה דנן וכפי שכבר צויין נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של נור וגם בעניינו של ראכז ציין כי קיים סיכון להישנות עבירות אלימות מצידו.
8. מן הטעמים שפורטו לעיל, אנו דוחים את הערעור ומורים כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי יוותר על כנו.
ניתן היום, ז' בכסלו התשע"ד (10.11.2013).