השופט א' קיסרי
:
1. שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת פ' ארגמן) בת"פ 1230-08: ע"פ 25614-10-12 הוא ערעורו של נאשם 1 בהליך קמא ("
המערער" או "
אוחיון"), וע"פ 25653-10-12 הוא ערעורה של נאשמת 2 באותו הליך ("
המערערת" או "
אלון"). אוחיון ואלון מערערים הן על הכרעת הדין המרשיעה מיום 22.9.11 ("
הכרעת הדין") והן כנגד חומרת העונשים שהושתו עליהם בגזר הדין מיום 2.9.12 ("
גזר הדין").
2. לאחר שמיעת ראיות הורשע אוחיון בעבירות של פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338 (1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ("
חוק העונשין"); מהירות בלתי סבירה, עבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 ("
תקנות התעבורה"); סטייה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה; גרימת חבלה של ממש, עבירה לפי תקנה 41 (ב)(2) לתקנות התעבורה ביחד עם סעיפים 62(2), 68 ו-38 (3) לפקודת התעבורה; נהיגה ברכב לא תקין, עבירה לפי תקנה 306 לתקנות התעבורה; הפקרה לאחר פגיעה, עבירה לפי סעיף 64 א(ב) לפקודת התעבורה, ואי דיווח, עבירה לפי תקנה 144 (א)(3) ו-(4) לתקנות התעבורה; ושיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין. אוחיון נידון לעונש של 20 חודשי מאסר בפועל; 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה וכן עבירה על סעיפים 64 א' לפקודת התעבורה ו-244 לחוק העונשין, ויורשע באיזה מהן בין בתקופת התנאי ובין לאחריו; תשלום קנס בשיעור 5,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תחתיו; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 7 שנים בפועל, ותשלום פיצוי כספי בסך של 5,000 ש"ח לכל אחת מארבע נפגעות העבירה.
3. אלון הורשעה בעבירה של סיוע להפקרה לפי סעיפים 64 א(ב) לפקודת התעבורה ו-31 לחוק העונשין; ובעבירה של סיוע לאי דיווח לפי תקנה 144 (א)(3) ו-(4) לתקנות התעבורה וסעיף 31 לחוק העונשין. אלון נידונה לשל"צ בהיקף של 350 שעות; לפסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים, ולתשלום פיצוי כספי בסכום של 1,500 ש"ח לכל אחת מארבע (נפגעות העבירה).
כתב האישום וההליך קמא
4. כפי שציין בית משפט קמא בהכרעת דינו, השתלשלות העניינים כאמור בכתב האישום מתחלקת לשלושה אירועים: האירוע הראשון הוא התאונה עצמה, שבה הואשם רק המערער; האירוע השני הוא הפקרת נפגעות התאונה והאירוע השלישי הוא שיבוש חקירה.
5. בכתב האישום נטען שביום 14.10.07 בשעה 00:50 או בסמוך לכך אירעה תאונת דרכים ברכב פרטי שבו נהג המערער, בכביש היציאה מנמל קיסריה. המערערת ישבה ליד המערער, ובמושב האחורי ישבו הנאשמים 3 ו-4 (שאינם מערערים בערעור זה). באותה עת עמדו על הכביש בצומת היציאה מנמל קיסריה ("
הצומת"), ליד מחסום עץ נייד שהוצב על אי תנועה מצויר ("
המחסום"), הולכות הרגל מאיה ורטהיימר ("
מאיה"), יעלה טל ("
יעלה"), דניאל גולדרייך ("
דניאל"), הלנה חסון ("
הלנה") ואלכס בריניב ("
אלכס") (ביחד, "
הולכות הרגל").
6. עוד נטען כי המערער הגיע לצומת כשהוא נוסע במהירות בלתי סבירה בהתחשב בתנאי הדרך ובאופן רשלני, מבלי שהאט את מהירות נסיעתו. הוא סטה שמאלה מנתיב הנסיעה, עלה על אי התנועה ופגע תחילה במאיה, יעלה, ודניאל שהועפו ממכת המכונית, ולאחר מכן פגע במחסום העץ שפגע בהלנה וזרק אותה למרחק ("
התאונה", "
האירוע הראשון"). המערער עצר את מכוניתו מטרים ספורים ממקום התאונה. כתוצאה מהתאונה נגרמו להולכות הרגל חבלות של ממש, ובין היתר נגרמו למאיה שבר תת ראשי בירך ושבר בברך ימין; ליעלה שבר בשוק ימין; לדניאל שבר בעצם הבריח הימנית ולהלנה פצעי שפשוף רבים בגפיים. כמו כן ניזוק המחסום.
7. עניינו של האירוע השני הוא הפקרת הולכות הרגל הפצועות על ידי כל הנאשמים. בכתב האישום נטען כי ארבעת נוסעי הרכב ירדו ממנו וניגשו אל הולכות הרגל שהיו מוטלות על הכביש. פרט למי שהייתה הנאשמת 4 (שכאמור, אינה צד להליך זה), שחזרה מיד לרכב, המערערים ועמם נאשם נוסף בהליך קמא שמעו את בקשות הולכות הרגל להזעיק עזרה. אלון הציעה לאחת הנפגעות שלא תזוז ולאחר מכן הם הפקירו אותן, עזבו ברכבם את מקום התאונה מבלי שנקטו כל פעולת עזרה, מבלי שדיווחו למשטרה על התאונה ומבלי שהשאירו פרטים מזהים של הנהג. המערער המשיך לנהוג ברכבו ששמשתו הקדמית נופצה כתוצאה מהתאונה ("
האירוע השני").
8. עניינו של האירוע השלישי, המתייחס רק לאוחיון, הוא שיבוש הליכי חקירה. בכתב האישום נטען כי לאחר שנפתחה חקירה משטרתית בעקבות התאונה התקשרו אל אוחיון, והוא מסר פרטים כוזבים שלפיהם הוא בילה במסיבה עם נאשמים 3 ו-4 ונהג ברכב המסחרי של נאשם 3, וזאת כדי למנוע את זיהויו כנהג שהיה מעורב בתאונה.
9. בכתב האישום נטען, בין השאר, שהתאונה והנזקים לגוף ולרכוש נגרמו בשל נהיגתו הרשלנית של המערער שסיכנה חיי אדם; שהוא נסע במהירות בלתי סבירה בהתחשב בתנאי הדרך; שהוא סטה מנתיב נסיעתו ופגע בהולכות הרגל והן נחבלו חבלות חמורות, ואף שידע או שהיה עליו לדעת שהן נפגעו, הוא לא הגיש להן עזרה, עזב את המקום והפקירן לגורלן. כמו כן נטען כי בעזיבתו את המקום פגע המערער גם בחקירת התאונה, כולל זיהוי הנהג הפוגע ובדיקת רמת האלכוהול או הסמים בגופו ובגופם של הנוסעים האחרים ברכב. ביחס למערערת ולנאשמים 3 ו-4, נטען כי הם לא הגישו עזרה להולכות הרגל וסייעו למערער
10. בישיבת בית משפט קמא מיום 15.6.08 כפרו המערערים במיוחס להם בכתב האישום. בתשובתו לאישום טען אוחיון כי התאונה הייתה בלתי נמנעת וכי לא ניתן לייחס לו עבירה של הפקרת הנפגעות באשר ההפקרה, אם בכלל, נעשתה מתוך טעות בהבנת מצב הדברים. הוא אף הכחיש כי ניסה לשבש את החקירה, וטען כי ברגע שנודע לו על קיומה הוא התייצב מיד במשטרה. בתשובתה של אלון לאישום היא טענה שהציעה את עזרתה להולכות הרגל, אך נאמר לה שהכול בסדר ולכן עזבה את המקום.
11. לאחר שמיעת הראיות ועיון בטענות הצדדים שסוכמו בכתב, הורשעו המערערים. הכרעת הדין המרשיעה התבססה בעיקרה על עדויות הולכות הרגל שהעידו על האירועים המתוארים בכתב האישום; עדויות בוחני תנועה ושוטרים נוספים אשר חקרו את התאונה; צילום מצלמת אבטחה שתיעדה את המתרחש; עדויות עדי ראייה שהיו במקום התאונה; ועדויות הנאשמים. בהכרעת הדין סקר בית משפט קמא את הראיות שהובאו בפניו ואת גרסאות הצדדים.
12. באשר לתאונה עצמה, נדחתה גרסתו של אוחיון כי הולכות הרגל "קפצו" לכביש ולכן נאלץ לסטות שמאלה אל אי התנועה כדי להימנע מפגיעה בהן. כמו כן נדחתה גרסתו שהוא נסע במהירות סבירה של 50 קמ"ש לכל היותר, וכי פגע פגיעה קלה ביותר באחת מהולכות הרגל בלבד. כמו כן נדחתה גרסתו שהולכות הרגל נפגעו מהמחסום ולא מהרכב, וששמשת הרכב נופצה אף היא מפגיעת המחסום ולא כתוצאה מכך שאחת מהולכות הרגל נחבטה בשמשה. בית המשפט קמא דחה את טענת המערער כי במקום שררה עלטה מוחלטת, וקבע כי המערער התאים את גרסתו לראיות בתיק. בית המשפט הצביע על כך שהמערער נהג במהירות שמעל זו המותרת ושאינה סבירה בהתחשב בתנאי הדרך והתאורה, שהוא הבחין במחסום רק כאשר היה קרוב אליו מאוד ושהוא גרם לתאונה שהייתה נמנעת אם היה נוהג במהירות של עד 50 קמ"ש. הוא קבע גם כי המחסום והולכות הרגל הוארו בתאורה שהייתה על מבנה קרוב למקום התאונה. בית משפט קמא הגיע למסקנה כי התאונה נגרמה כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של המערער אשר נסע במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך; לא היה ער למתרחש בדרך ולא האט את מהירות נסיעתו אף כשהתקרב לצומת; לא הבחין בעוד מועד במחסום שהיה בנתיב נסיעתו; ולא הבחין בעוד מועד בהולכות הרגל שעמדו לפני המחסום. כמו כן הוא קבע כי המערער פגע ברכבו בשלוש מהולכות הרגל ובמחסום, וכי הרביעית נפגעה מהמחסום שהועף כתוצאה מפגיעת המכונית. את ההרשעה בעבירות שעניינן אחריותו לתאונה ביסס בית משפט קמא על צפייה בסרטון מצלמת האבטחה (ת/10), דו"ח בוחן התנועה (ת/1) ועדויות הצדדים.
13. באשר להפקרת הנפגעות, בית משפט קמא דחה הן את טענת אוחיון שסבר בטעות ש"
הכול בסדר" ולכן עזב את המקום, והן את טענת אלון שהם עזבו משום שידעו שכוחות ההצלה בדרך. טענות אלה מנוגדות לעדויותיהם של הולכות הרגל ועדי הראייה ולמסמכים הרפואיים. בית משפט קמא קבע כי המערערים היו מודעים לכך שיש שתי פצועות נוספות ואף שמעו את הצעקות לעזרה ובריחתם מהמקום נבעה מכך שהיו מבוהלים מתוצאות התאונה שנגלו לעיניהם ומרצונם לחמוק מאחריות. הוא העדיף את גרסתן של הולכות הרגל שלפיה המערערים (ועמם נאשם נוסף) לא רצו להזעיק אמבולנס ומשטרה וניסו לשכנע אותן שהן "
בסדר". כמו כן נדחתה טענתו של אוחיון, אשר התבססה על חוות דעתה ועדותה של ד"ר אינה ממרוקוב, כי סבל מתגובת דחק (ASR) לתאונה ובעקבות זאת שגה בפרשנות המצב והגיב בצורה המתאימה לפרשנותו ולא למציאות. בית משפט קמא לא קיבל גם את הגרסה כי אוחיון עזב את זירת התאונה רק לאחר שידע על נוכחותו של ברק אילוז, עד ראייה שנקלע למקום, כיוון שטענה זו מנוגדת לעדותו בבית המשפט שלפיה לא ראה שהיו אנשים במקום ושהם עזרו להולכות הרגל.
14. עוד נקבע כי המערערים היו מודעים לתוצאות החמורות של התאונה, לא סייעו אף לאחת מהפצועות, לא הזעיקו כוחות הצלה ונמלטו מהמקום. בית המשפט קבע כי המערערים ( וכן הנאשמים האחרים) היו "כגוף בן ארבעה ראשים", ואלון הייתה גם שותפה פעילה לניסיון לשכנע את הולכות הרגל הפצועות שלא להזעיק אמבולנס, ואף שימשה, כך נקבע, כגורם מאיץ לבריחתם מהמקום.
15. ביחס לאירוע השלישי, באשר לשיבוש החקירה, העדיף בית משפט קמא את גרסתו של רס"מ חרדאן שלפיה הוא דיבר עם המערער וזה מסר לו גרסה שקרית שלפיה הוא הגיע למקום בטנדר של הנאשם 3, וזאת כדי למנוע את זיהויו כנהג המעורב בתאונה וכדי להכשיל את חקירתה. כמו כן נקבע כי אין ספק שעזיבתו של אוחיון את מקום התאונה נועדה, בין היתר, למנוע או להכשיל את החקירה. בית משפט קמא קבע כי בניגוד לגרסתו, המערער פנה למשטרה רק כשלא הייתה בידו ברירה אחרת וכשהבין שהמשטרה קרובה לעלות על עקבותיו.
16. כאמור, אוחיון הורשע בעבירות שיוחסו לו כנהג הרכב ונמצא אחראי לתאונת הדרכים שנחבלו בה ארבע הולכות הרגל, בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה ובעבירות של אי דיווח ושיבוש מהלכי משפט. אלון הורשעה בעבירה של סיוע להפקרה, ובעבירה של סיוע לאי דיווח.
17. לאחר הכרעת הדין המרשיעה נשמעו טיעוני הצדדים לעונש, וכל צד הביא ראיותיו, לרבות תסקירי שירות מבחן. בית משפט קמא סקר את השיקולים הרלוונטיים, וביניהם את חומרת העבירות ואת נסיבות ביצוען, את הנסיבות האישיות, את הבעת החרטה וכן את המלצות שירות המבחן, ולבסוף גזר על המערערים את העונשים כאמור לעיל.