השופט י' דנציגר:
לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 3.3.2011 בת.פ. 3482407-10 (השופטת נ' מוניץ).
1. לפי כתב האישום המתוקן, בשנת 2007 במועד שאינו ידוע במדוייק למאשימה, הצטייד המשיב בכלי נשק ותחמושת, הכוללים שני אקדחים (שנגנבו מבעליהם) ומחסניות המכילות תחמושת חיה. המשיב נשא והוביל את כלי הנשק והתחמושת מחיפה אל ביתו שם הטמינם בארון הבגדים בחדר השינה, זאת בלא רשות על פי דין לנשיאתם ולהחזקתם.
המשיב הואשם בנשיאת נשק שלא כדין - עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא + סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ובהחזקת נשק שלא כדין - עבירה לפי סעיף 144(א) רישא + סיפא לחוק.
2. המשיב הורשע על פי הודאתו בעובדות ובעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון ונקבע כי שירות המבחן יכין תסקיר בעניינו.
3. שני תסקירי שירות המבחן הוכנו בעניינו של המשיב, האחד מיום 29 בנובמבר 2010 והשני מיום 3 בפברואר 2011. משני התסקירים עולה כי הוא מצא את כלי הנשק והתחמושת ביער באזור הכרמל והחליט לקחתם לביתו שם החביאם. במסגרת התסקיר הראשון הביע שירות המבחן קושי "לאבחן ולהבין את הנסיבות המדוייקות של ביצוע ואופי העבירה" אך עמד על הטעמים שיש בהם להערכתו להסביר את הפער בין אופן ניהול חייו של המשיב לבין ההסתבכויות שנקלע אליהן. שירות המבחן ביקש להעמיק את הבדיקה בעניינו של המשיב, בין היתר כדי לבדוק אפשרויות טיפוליות, ובית המשפט נעתר לבקשה ודחה לשם כך את המועד שנקבע לטיעון לעונש. במסגרת התסקיר השני לא הביע המשיב צורך למעורבות טיפולית של שירות המבחן והשירות אף לא התרשם כי קיים צורך כזה. שירות המבחן המליץ להסתפק במקרה זה בענישה מותנית ובהטלת שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות "אשר יהיה בעל משמעות חינוכית וגמולית כאחד".
4. בית המשפט המחוזי שמע את טיעוני הצדדים לעונש ובחן את תסקירי שירות המבחן - המלמדים, באופן עקרוני, כי מדובר באדם המנהל אורח חיים נורמטיבי וחיובי. כן עמד בית המשפט על חומרת העבירות שבביצוען הורשע המשיב, תוך שהוא מדגיש שעבירות נשק עלולות להוביל לנפילת כלי נשק קטלניים לידי גורמים עבריינים או למי שפועלים נגד מדינת ישראל מטעמים אידאולוגיים. עם זאת נקבע כי במקרה זה, באופן חריג, יש להקל עם המשיב לאור נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות, הגם שאין לקבל את המלצת שירות המבחן לענישה מקלה בעניינו. משכך, השית בית המשפט המחוזי על המשיב: ששה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, אם ימליץ כך הממונה על עבודות שירות; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, כשהתנאי יחול על כל עבירות נשק; וכן קנס בסך 8,000 ש"ח שישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים שיחלו מתום 60 ימים מעת סיום ריצוי המאסר (או 30 ימי מאסר תמורתו).
ביום 3.3.2011, לאחר קבלת חוות דעת הממונה, החליט בית המשפט המחוזי כי המשיב ירצה את ששת חודשי עבודות השירות במתנ"ס "חצור" שבחצור הגלילית החל מיום 15.3.2011.
יצויין כי ביום 5.4.2011 הורה בית משפט זה (השופט י' עמית) על עיכוב ביצוע העונש עד להכרעה בערעור.
5. המאשימה - באמצעות באת כוחה, עו"ד עדי מנחם - ערערה על קולת העונש שהושת על המשיב. לטענתה העונש אינו הולם את חומרת העבירות שבגינן הורשע המשיב ואינו תואם את רמת הענישה הנוהגת והראויה בעבירות מסוג זה. עוד נטען בהודעת הערעור כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר את דינו של המשיב בהסתמך על טענה עובדתית שאין לה זכר בכתב האישום המתוקן לפיה הוא מצא את הנשק ביער באזור חיפה באורח מקרי במהלך אירוע חברתי, נטל אותו כדי שאחר לא יעשה בו שימוש פסול והסתיר את הנשק בביתו ושכח את דבר קיומו למשך כשלוש שנים עד שהגיעו השוטרים לביתו. לגרסת המערערת טענה זו לא זו בלבד שלא הוכחה אלא היא אף "מיתממת, קלושה ובלתי הגיונית". יתר על כן, המערערת גורסת שטענה זו אינה מתיישבת עם האמור בתסקיר שירות המבחן לפיו המשיב קיבל אחריות לעבירה. עוד עומדת המערערת על כך שתסקיר שירות המבחן עליו התבסס בית המשפט המחוזי "נגוע בטעויות קשות" ובפרט נוכח המלצתו להקל בעונשו של המשיב בין היתר לאור העדר הרשעות קודמות כביכול, שעה שבעברו של המשיב עבירת אלימות במשפחה בגינה הורשע. אשר על כן, מבקשת המערערת להחמיר בעונשו של המשיב באופן שיוטל עליו מאסר בפועל לתקופה מוחשית.
המערערת מבקשת להסתמך על פסק דינו של בית משפט זה בע"פ 6583/06 אדהאם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.12.2006) בו נדחה ערעורו של המערער שהורשע על פי הודאתו בהחזקת אקדח ומחסנית בלא רשות על פי דין ושהושת עליו, בין היתר, עונש מאסר בפועל בן שמונה חודשים. כן מבקשת המערערת להסתמך על החלטתו של השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.3.2004) בה נדחתה בקשת רשות ערעור של מי שהורשע בבית משפט השלום בהחזקת אקדח ומחסנית ריקה בביתו ושהושת עליו, בין היתר, עונש מאסר בפועל בן שמונה חודשים ושערעורו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על חומרת העונש שהושת עליו נדחה.
6. המשיב - באמצעות בא כוחו, עו"ד ניר זאב - טען כי המשיב הודה בביצוע העבירה בהזדמנות הראשונה בעת חקירתו במשטרה והביע חרטה. כן ציין כי המשיב שהה במעצר 21 ימים והדגיש כי ההליך שהתנהל נגדו לרבות הגשת הערעור על ידי המערערת איפשרו לו לבחון את אופן התנהלותו ולטפל בחולשותיו. עוד ציין המשיב כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בעונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית אף אם היא סבורה שהיה מקום להחמיר בעונש שנגזר על הנאשם בערכאה הדיונית, מה גם שהעונש במקרה דנן הינו עונש הולם.
7. הונח לפנינו תסקיר עדכני של שירות המבחן ממנו עולה כי המשיב ממשיך לטעון כי הוא לא התכוון להשתמש בכלי הנשק וכי הוא מצא אותם בחורשה שעה שהיה במפגש חברתי בכרמל. לפי התסקיר, לדברי המשיב הוא התרגש מאוד ממציאת כלי הנשק והחליט לקחתם לביתו במטרה להעבירם לידי גורמי הבטחון. שירות המבחן מעריך כי הותרת גזר הדין על כנו בצירוף צו מבחן למשך שנה וחצי, שבמהלכה ישולב המשיב בהליך טיפולי קבוצתי, תסייע לו בהמשך תפקוד תקין תוך שיפור דרכי התמודדותו במצבים בעלי סיכון עבורו.
גב' וייס, מטעם שירות המבחן, הדגישה בדיון שנערך לפנינו את יתרונות שימת הדגש על האפיק השיקומי במקרהו של המשיב.
8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת עמדת שירות המבחן הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של המשיב, וכך אציע לחבריי לעשות. בית משפט זה עמד לא אחת על המסוכנות הרבה הטמונה בעבירות נשק. בנשיאת ובהחזקת נשק שלא כדין כרוך סיכון ניכר לציבור מאחר והנסיון מלמד כי מזומנות נעשה שימוש בנשק זה לביצוען של עבירות אחרות כמו גם לפעילות עויינת [ראו: האסמכתאות אליהן הפנתה המערערת כמפורט בסעיף 5 לעיל; וכן ראו לאחרונה: ע"פ 49/11 סלאימה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.2011)]. הואיל וכך, אני סבור כי יש ליתן משקל ראוי לאינטרס הציבורי ולצורך בהרתעתם של עבריינים ועבריינים בכוח מביצוען של עבירות בנשק, ולפיכך לנקוט גישה מחמירה כלפי מחזיקי נשק שלא כדין.
9. יובהר, איני מקל ראש בהמלצות שירות המבחן שתומך כאמור בתסקירו העדכני בהותרת גזר הדין על כנו בצירוף צו מבחן למשך שנה וחצי, תוך שימת הדגש על ההליך הטיפולי-שיקומי. ואולם, לא זו בלבד שלא ניתן להתעלם מחומרת העבירות שבביצוען הורשע המשיב ומקיומו של עבר פלילי (הגם שאין הוא מכביד יתר על המידה), אלא שלא ניתן להתעלם מכך שהמשיב הותיר את כלי הנשק ואת התחמושת בחזקתו במשך תקופה ממושכת בת כשלוש שנים עד שהגיעו שוטרים לביתו. בנסיבות אלה נראה לי שיש הצדקה שלא לאמץ את המלצות שירות המבחן [לעניין מעמדן של המלצות שירות המבחן השוו: אהרן ברק "התסקיר וקצין המבחן למבוגרים" כתבים, בעריכת ח' כהן ו-י' זמיר 653, 659-657 (2000); חיה כהן-זנדברג "על מעמדו של שירות המבחן בהליך הפלילי" משפטים כה 435, 443 (1995); אלי שרון שיטת המבחן בדין הפלילי 258 (1987)].
10. אשר על כן, אציע לחבריי להחמיר בעונש שהושת על המשיב ולהעמידו על שבעה חודשים לריצוי בפועל. שאר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.
11. המשיב יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת ביום א' ה-17.7.2011 עד השעה 09:00.
ש ו פ ט