1. המערערים, חברה פרטית ובעליה, הורשעו בבית משפט השלום (כב' השופט י' מילנוב) ב-11 עבירות לפי סעיפים 9, 25 ו-28 לחוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט-1989 (להלן:
חוק הגז), בכך שב-11 מועדים שונים בין התאריכים 31.7.08 עד 17.1.09 הובילו ושיווקו ללקוחותיהם, באמצעות שתי מיכליות שבבעלותם, גז פחממני מעובה (גפ"מ), חומר דליק ונפיץ המוכר כגז בישול. בית משפט קמא גזר למערערת עונש של קנס בסכום של 110,000 ש"ח ולמערער עונש של קנס בסכום של 55,000 ש"ח ומאסר על תנאי. כן חייב בית משפט את המערערים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו. בית המשפט דחה את בקשתה של המשיבה לחלט את שתי המיכליות של המערערים שנתפסו בימים 4.12.08 ו-21.12.08.
2. בהכרעת הדין התייחס בית משפט קמא לשתי גרסאות שונות שמסר המערער:
האחת, המעוגנת בהודעה שנגבתה ביום 11.1.09 (ת/25), לפיה הודה המערער באספקת גז כאמור בכתב האישום, אך טען כי פעל כאיש מכירות או כסוכן של חברת קידמה פי 100 בע"מ (להלן:
קידמה), ולכן קידמה צריכה להחזיק ברשיון ספק גז ולא הוא;
והשניה, שנמסרה במהלך עדותו של המערער בבית המשפט, לפיה הקשר בינו לבין קידמה לא היה קשר של ספק וסוכן אלא של קונה ומוכר, במסגרתו רכשה המערערת גז מקידמה וסיפקה אותו במיכליותיה ללקוחותיה. המשיבה טענה, כי יש להעדיף את הגרסה הראשונה של המערער בחקירתו לפיה פעל כאיש מכירות או משווק של קידמה, אשר כל תפקידו היה ליצור את הקשר הראשוני בין הלקוחות לבין קידמה ולשמש כמתווך ביניהם. ואולם טענת המשיבה היתה, כי המערערים הפרו את ההסכם בינם לבין קידמה בכך שסיפקו גז בעצמם ללקוחות קידמה ללא ידיעתה וללא הרשאתה, ועל כן אין הם יכולים לחמוק מאחריות בגין אספקת הגז כמי שפעלו כאנשי מכירות בלבד.
בית משפט קמא סבר, כי אין נפקות למחלוקת העובדתית שבין הצדדים, שכן מבחינה משפטית די בכך שהמערערים הובילו גז ומילאו את מיכלי הגז של לקוחותיהם בגז על מנת שייחשבו כספקי גז, ואין נפקא מינה אם עשו כן כשלוחיה של קידמה או כספקי גז ישירים. ואולם, בית המשפט ראה להכריע במחלוקת זו לנוכח טענתם של המערערים בדבר אכיפה בררנית בכך שקידמה ומנהליה, אשר מכרו גז למערערת שאינה ספקית גז מורשה, ועברו לכאורה עבירה על סעיף 4 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הבטחת ההספקה של גפ"מ), התשמ"ט-1989, לא הועמדו לדין.
3. בית המשפט בחן את הראיות שבאו לפניו בדבר טיב הקשר העסקי בין המערערים לבין קידמה, כעולה מהסכם שנערך ביניהם ביום 14.5.07 (ת/29), מכתבים ששלחה קידמה ללקוחותיה ולמשרד התשתיות הלאומיות, הודעתו הנ"ל של המערער (ת/25) והודעות שמסר מנכ"ל קידמה, קוסאי חרזאללה (להלן:
קוסאי), ואחרות והגיע למסקנה כי הראיות תומכות בגרסה לפיה המערערים סיפקו ללקוחותיהם גז שרכשו מקידמה כספקי גז עצמאיים ולא כאנשי מכירות או משווקים של קידמה. כך, למשל, חשבוניות שהונפקו על ידי קידמה למערערת עבור "
מכירת גז" (מוצג נ/2) אינן מתיישבות עם אספקה של גז ללקוחות קידמה על ידה במישרין; הטענה לפיה המערער נתן חשבוניות של המערערת ללקוחות קידמה כדי שיוכל לגבות באופן זה את העמלה המגיעה לו כאיש מכירות של קידמה אינה מתיישבת עם גרסתו של קוסאי בהודעתו מיום 18.1.09 (מוצג ת/33), לפיה חלוקת הגז מתבצעת ישירות על ידי קידמה ללקוחותיה וכי המערער הוציא את החשבוניות ללקוחות רק בשל כך שמקום מושבה של קידמה רחוק מירושלים; אחד הלקוחות להם סיפקו המערערים את הגז (ע"ת 3) העיד כי מעולם לא שמע על קידמה וקנה את הגז במישרין מהמערערת (וראו גם את דוחות הפעולה והמיזכרים ת/20 עד ת/22), ואילו נהג המיכלית שהועסק על ידי המערערת (ע"ת 4) העיד כי המערער היה "
לוקח" גז מקוסאי; בית המשפט הפנה לכך שהמשיבה לא הזמינה ולו לקוח אחד של קידמה, שרכש גז באמצעות המערערים, על מנת לבסס את הטענה שהמערערים היו סוכנים של קידמה ובשלב מסויים החלו למכור גז במישרין ללקוחותיה ללא ידיעתה; עוד הפנה בית המשפט לעובדה כי בבעלות המערערים שתי מיכליות שבאמצעותן סופק הגז ללקוחותיה. בית משפט קמא עמד בפירוט על הסתירות הרבות שהתגלו בגרסותיו השונות של קוסאי, התפתחות חקירתית שאירעה במהלך המשפט לנוכח טענתו של קוסאי כי שיקר בחקירה בשל לחץ שהופעל עליו על ידי החוקרים, וקבע כי מדובר בעד שאיננו מהימן. ואלה דבריו: "
מהראיות הקיימות בהליך דנן בענין גרסתו של קוסאי (שתי ההודעות שמסר בחקירתו ועדותו בבית המשפט) - עולה גרסה בלתי עקבית, בלתי מהימנה, ורצופה סתירות ותמיהות, אשר המסקנה היחידה האפשרית בנוגע אליה, בכל הכבוד, היא המסקנה כי מדובר בגרסת בדים".
אשר לגרסת המערערים קבע בית משפט קמא כי גם זו אינה חפה מסתירות, ואולם המערערים הודו מלכתחילה כי סיפקו גז ללקוחות המנויים בכתב האישום. אמנם טענו כי עשו כן כמשווקים של קידמה, אך בהמשך התברר כי הגז נמכר ללקוחות של המערערים עצמם. מסקנתו של בית המשפט היתה כי יש להעדיף את גרסתם המאוחרת של המערערים על פני גרסתם הראשונה, שניתנה במהלך החקירה, ולקבוע כי ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום (ביחס למערער נעשה דיון בהוראות סעיף 25 לחוק הגז). נציין, כי כתב האישום כלל גם אישום כללי (אישום 12), המתייחס לשנים 2009-2005, ואולם בית המשפט זיכה את המערערים מאישום זה, שלא הוכח. בהקשר זה התייחס בית המשפט לטענתם של המערערים, כי יש להחיל בעניינם את הסייג בדבר טעות במצב דברים הקבוע בסעיף 34יח לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקבע כי "
לא רק שהנאשמים לא הניחו כל ראיה לכך שסברו בתום לב כי פעלו כאנשי מכירות או כמשווקים בלבד של קידמה - אלא שלאורך כל ההליך דנן הם טענו, למעשה, כי מעולם לא היו אנשי מכירות של קידמה, אלא רכשו ממנה את הגז במסגרת יחסים רגילים של מוכר-קונה". לחלופין קבע בית המשפט, כי אפילו סברו באופן סובייקטיבי שהם פועלים כאנשי מכירות של קידמה, אין בכך כדי למלטם מאחריות שכן לפי סעיף 9 לחוק הגז גם הובלת גז בשמה של קידמה מהווה עבירה.
4. בית משפט קמא נתן דעתו באריכות גם לטענה בדבר אכיפה בררנית שהעלו המערערים, הן בכך שאגף הפיקוח במשרד התשתיות הלאומיות התעמר בהם בהיותם חברת גז קטנה והן בכך שלא פתח בחקירה נגד קידמה בשל כך שמכרה גז למערערת, ודחה אותה לגופה. בנושא זה הפנה בית המשפט גם לכך שטענת האכיפה הבררנית "נולדה" רק לאחר שהמערערים חזרו בהם מהגרסה כי פעלו כסוכניה של קידמה - גרסה שמנקה את קידמה מאשם - וטענו בבית המשפט כי קידמה מכרה להם גז באופן ישיר.
5. בערעורם לפנינו על הרשעתם בדין חוזרים המערערים על הטענה כי פעלו כסוכנים של קידמה, וככאלה לא נדרשו לקבל רשיון על פי חוק הגז. הטיעון בקשר זה נסמך על הוראות סעיף 14 לחוק הגז, לפיו "
מי שקיבל רשיון ספק גז יחולו לגביו תנאים אלה: (1) לכל עוסק מטעמו בעבודת גז, ואם הוא יחיד - גם לו עצמו, רשיון מתאים לעיסוק בעבודת גז", ועל הוראות תקנה 3 לתקנות הגז (בטיחות ורישוי) (רישוי העוסקים בעבודות גפ"מ), התשס"ו-2006 (להלן:
תקנות הגז), לפיה "
(א) על אף האמור בתקנה 2, עבודות גפ"מ המפורטות להלן אינן טעונות רשיון לפי תקנות אלה: (1) הובלת גפ"מ במכליות כביש ובמכלים מיטלטלים; (2) ... (3) מילוי גפ"מ במכלים נייחים;...)". טענתם של המערערים היא, כי עבדו "תחת" רישיונה של קידמה כספק גז, כ"עוסקים מטעמה" בעבודות גז, ומאחר שביצעו "עבודות גז" שאינן טעונות רישוי, לא עברו כל עבירה. ב"כ המערערים טען, כי משנמצאה עדותו של קוסאי, עליה סמכה המשיבה, בלתי מהימנה, היה על בית המשפט לזכות את המערערים. בכל הנוגע לגרסת המערער כי קנה דלק מקידמה ומכר אותו ללקוחותיו נטען, כי המערער לא הובן כהלכה, הודעתו ת/25 נגבתה בעברית, ואף בבית המשפט לא היה ער לאבחנה בין איש מכירות, סוכן או ספק גז. לפיכך, באומרו כי קנה גז מקידמה, מכר ללקוחותיו והתפרנס מן ההפרש, התכוון המערער לומר כי עשה כן כסוכן של קידמה.
ב"כ המשיבה טענה כי יש לדחות את הערעור על ההרשעה, שכן טענת המערערים שפעלו תחת רישיון ספק הגז של קידמה לא הוכחה.
6. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים לפנינו וחזרנו ועיינו בתיק בית משפט קמא על תכולתו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור על ההרשעה להידחות. להלן נבאר עמדתנו.
7. חוק הגז ותקנות הגז אכן מאפשרים שספק גז יפעל באמצעות אחרים. כך, למשל, צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירות אספקת גז), תשל"ו-1976 מגדיר "
ספק גז" כ"
חברת גז, ובמקרה שבו אין חברת הגז עוסקת במישרין בחלוקת גז לצרכנים - חברת הגז ביחד עם אדם שמספק גז לצרכנים כמורשה של חברת גז". כאמור לעיל, תקנות הגז מגדירות שורה של עבודות גז שאינן טעונות רשיון. ואולם, בתקנות הגז עצמן נקבע גם, בתקנה 3(ב)(1) לתקנות הגז, כי על אף האמור בתקנת משנה (א) אשר פטרה מרישוי עבודות גז מסויימות, "
(1) עבודת גפ"מ כמפורט בפסקאות (1) עד (5) [לרבות הובלת גז במכליות ומילוי גז במתקנים נייחים]
טעונה הכשרה והסמכה על ידי ספק הגז במסגרת עיסוקו היא נעשית, על פי נהלים כתובים שלו". עוד נפנה לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הבטחת ההספקה של גפ"מ), תשמ"ט-1989, לפיו "
ספק גז העוסק בגפ"מ חייב למלא אחר תקנים, צווים, מפרטים, היתרים, חבויות, רשיונות ותקנות על פי כל דין" (סעיף 6). כמו כן, ספק גז אינו חייב לבצע בעצמו את כל פעילויות הגפ"מ והוא רשאי להסתייע בספק גז אחר הנותן שירותים (סעיף 11), או ב"
מועסקים בעלי הכשרה מתאימה, שהוכשרו לענין ביצוע עבודות אלה כדין". נוסיף, כי בעדותו של המפקח הבכיר באגף פיקוח ובטיחות במשרד התשתיות הלאומיות, קורנל טמבורו, הסביר הלה כי כאשר ספק הגז עובד באמצעות סוכנים, הוא מדווח על כך (בעמ' 27 לפרוטוקול).
עינינו הרואות, כי העיסוק בחומר המסוכן הנקרא גז אינו חופשי מפיקוח, וזה נעשה בין באמצעות חיוב בקבלת רשיון כספק גז או כעוסק בעבודות גז, ובין בביצוע עבודות גז שאינן טעונות רשיון במסגרת עיסקו של ספק גז מורשה, לאחר קבלת הכשרה והסמכה כדין על ידו.
8. בענייננו, המערער נתפס כשהוא מספק גז ללקוחותיו במכליות שבבעלותו ונותן להם חשבוניות של המערערת. מהודעתו של המערער ת/25 עולה כי הוא מצוי בשוק הגז שנים רבות, עוד משנת 2000 (בשורות 3 ו-72), כי הוא מכיר את המילה "
סוכן" (שם), וכי לטענתו שימש בקידמה כאיש מכירות. "
אני אומר לחברת קידמה פי 100 תביא גז לזה ולזה והם מביאים. לקליינטים שלי אני מוציא חשבונית" (בשורות 32-31). כאשר נשאל מדוע קידמה אינה מוציאה חשבוניות ללקוחות, הסביר כי קידמה שולחת לו חשבונית והוא מחלק חשבוניות ללקוחותיו, "
כי אני לוקח עמלות ישירות מהלקוחות שלי" (בשורות 35-34). לדבריו, חילק גז במכלית של קידמה (בשורה 46), אך בהמשך אמר שגם לו יש מספר מכליות (בשורה 56). המערער אמר כי ביקש בעבר לקבל רשיון ספק גז, אך לא קיבל "
כי התיק שלי לא טוב כי אתם צריכים תיק נקי לא עברייני כמו שלי" (בשורות 72-71). חשוב לציין, כי במהלך חקירתו התחייב המערער להביא ביום המחרת, 12.1.09, מסמכים ובהם חשבוניות, רשימת לקוחות ועוד, ופרטי המסמכים שהתבקש להביאם אף תורגמו עבורו, ליתר בטחון, לערבית (בשורות 29-20), ואולם המערער לא המציא ולו מסמך אחד לחוקרים (בעמ' 67, שורה 5).
עוד יש להפנות למסמך ת/29, הסכם בין המערער לקידמה מיום 11.5.07, לפיו הסכימו שני הצדדים על דרכי פעולה לשיווק והספקת גז, כך שהמערער ישווק את קידמה באזור ירושלים כנגד עמלה. ביתר פירוט הוסכם, כי המערער יקשור את הקשר הראשוני בין הלקוחות לבין קידמה, ואילו קידמה תתקשר עם הלקוח במישרין, תספק לו את הגז ישירות, והוא יהיה לקוח שלה. ועוד נאמר שם, כי "
לא יהיה קיים שום הסכם בין חברת הגז (צד א') לסמיר קרש (צד ב') אשר אומר כי צד ב' הוא סוכן של חברת הגז מלבד הסכם האומר כי צד ב' הינו משווק גז בלבד עבור צד א'". המסמך כולל גם רשימת לקוחות של קידמה שהובאו על ידי המערער.
העד אייל שלו, שותפו של קוסאי בקידמה, העיד, בין היתר על יסוד ההסכם ת/29, כי המערערים לא היו סוכנים אלא משווקים והסביר, כי "
משווק כפי שאני רואה את הדבר יוצר קשר בין הלקוח לחברה ומקבל עמלה עבור אספקת הגז שהחברה מספקת ללקוח" (בעמ' 33, שורות 10-9). ואולם, בעניינם של המערערים הלקוחות הפסיקו לרכוש גז מקידמה ולכן נותק הקשר עם המערערים (שם).
המפקח טמבורו, שהוזכר לעיל, העיד כי קידמה לא הודיעה מעולם למשרד התשתיות כי המערערים הם סוכנים שלה ולא הכירה בהם כסוכנים מטעמה (בעמ' 27, שורות 12-11).
9. התמונה העולה מן המקובץ היא, כי במהלך חקירתו דבק המערער בגרסה, העולה אף מהמסמך ת/29, לפיה שימש כאיש מכירות או כמשווק של קידמה, אך לא כמי שהוסמך להוביל גז או לבצע עבודת גז שאינה טעונה רישוי עבור קידמה, או כמי ששימש סוכן של קידמה. גם בתשובתם של המערערים לכתב האישום טענו המערערים כי המכירות נעשו כאנשי מכירות או כסוכנים של קידמה ו"
היא זו שצריכה לאחוז ברשיונות לאספקה ושיווק גז" (כמובא בעמ' 156, במסגרת גזר הדין).
10. לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט אמר המערער כי קנה גז מקידמה ומכר אותו ללקוחותיו במכלית שבבעלותו - "
הייתי נוסע עם הרכב שלי, מביא מקידמה פי 100 גז ומביא אותו מבקעה אל גרבייה לירושלים ומחלק אותו בירושלים ללקוחות שלי" (בעמ' 64, שורות 2-1). המערער אמר בעדותו ביחס לאסופת החשבוניות נ/2 שקיבל מקידמה שאלה ניתנו "
כי לקחתי מהם גז" (שם, בשורה 10), וכי קידמה מעולם לא חילקה גז בירושלים ואינה מכירה את הלקוחות כלל (שם, בשורות 14-13, בשורות 27-26). בחקירתו הנגדית התכחש המערער למסמך ת/29 - שיש בו לכאורה כדי לאשש את הגרסה בדבר היות המערער סוכן או איש מכירות - ואמר, כי הקשר בינו לבין קידמה לא עוגן בהסכם (בעמ' 65, שורות 24-23). בחקירה החוזרת אמר המערער כי לא ידע כלל ש-ת/29 הוא הסכם. "
פשוט נתנו לי דף ואמרו לי תחתום". כאשר נשאל לתפקידו בקידמה אמר המערער כי אין לו תפקיד בקידמה, וכי "
אני רק לוקח מהם גז ומוכר אותו" (בעמ' 66, שורה 4). אשר לרשימת הלקוחות ב-ת/29 אמר המערער כי מדובר בלקוחות שלו, שאת הגז שהוא נותן להם הוא מקבל מקידמה (שם, בשורה 11), והוסיף כי סיפק גז גם ללקוחות נוספים (שם). בהמשך, כאשר נשאל על ההתחשבנות בינו לבין קידמה אמר, כי קידמה היתה חייבת לו כסף עבור מכוניות שרכשה ממנו ו"
שילמה" לו באמצעות אספקת גז (שם, בשורות 29-28).
עוד יש להזכיר כי המערערים הזמינו כעדי הגנה אחד מלקוחותיהם, ראיד שאויש, אשר העיד כי משנת 2002 המערערים מספקים לו גז (בעמ' 79), וכן את נהג המכלית של המערער, אחסאן בדר, אשר העיד כי המערער היה "
לוקח" גז מקוסאי.
11. בעת הדין בערעור טען ב"כ המערערים, כאמור, כי המערער איננו אמון על שימוש במונחים משפטיים מדוייקים וכי יש להבין את דבריו בדבר קניית גז מקידמה ומכירתו ללקוחותיו לא כשינוי גרסה, אלא כדברים המתיישבים עם גרסתו הראשונית בדבר היותו סוכן או איש מכירות של קידמה. דא עקא, עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי ב"כ המערערים היה ער לשינוי הצפוי בגרסת המערער שבא לידי ביטוי בעדותו, ובעת חקירת עדי המשיבה הטיח בהם כי המערערים למעשה רכשו גז מקידמה ובכך שקידמה מכרה להם גז עברה היא על האיסור שלא למכור גז למי שאיננו ספק גז המעוגן בסעיף 4 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הבטחת ההספקה של גפ"מ), התשמ"ט-1989. כך, למשל, בעת חקירתו של המפקח הבכיר טמבורו (בעמ' 24); בעת חקירתו של אייל שלו ("
אני אומר לך שהנאשמים קנו מכם גז ומכרו אותו ישירות לצרכנים ולא כמו שחשבת עם ההתחשבנות" - בעמ' 37, שורות 16-15); ובעת חקירתו הנגדית של קוסאי ("
אז אם הנאשמים טוענים שהם קנו גז מקידמה פי מאה, זה שקר", בעמ' 59, שורה 19). קו חקירה זה הוביל בסופו של דבר לגרסת המערער בבית המשפט, עליה חזר מספר פעמים, כמובא לעיל, בדבר קניה מקידמה ומכירה ללקוחותיו כפי שקבע בצדק בית משפט קמא.