השופטת ע' ארבל:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' נועם, אליו הצטרפו סגן הנשיא צ' סגל והשופט מ' דרורי) בתפ"ח 555/08 מיום 11.1.10, שבגדרו הורשע המערער בשורת עבירות, בראשן שתי עבירות רצח, ונדון לעונש שעיקרו שני מאסרי עולם מצטברים.
עובדות כתב האישום
1. בפתח הכרעת דינו תיאר בית המשפט המחוזי את האישומים המיוחסים למערער, כדלקמן:
"בחודשים ינואר ויולי 2008 קופדו חייהם של שני אנשי כוחות הביטחון בשני פיגועי ירי רצחניים בירושלים. שוטר משמר הגבול רמי זוארי ז"ל נרצח ביום 24.1.08, עת ניצב על משמרתו במחסום משטרתי באזור ראס חמיס שבצפון העיר. שוטר משמר הגבול דוד שריקי ז"ל נרצח ביום 11.7.08 שעה שסייר ליד שער האריות בעיר העתיקה.
הנאשם מחמד ח'ליל עדנאן אבו סנינה, יליד 1987, תושב ירושלים, הואשם בכתב-האישום בביצוע שני מעשי הרצח האמורים. בנוסף, הואשם הלה בביצוע ניסיונות לרצח של אנשי כוחות ביטחון נוספים, הן בשני פיגועי הטרור האמורים והן בשני אירועים אחרים, וכן בעבירות נשק שבוצעו על-ידו בזיקה לאותם אירועים שהתרחשו במהלך שנת 2008." (פסקאות 2-1 להכרעת הדין)
2. כמתואר, נגד המערער הוגש כתב אישום המחזיק ארבעה אישומים. באישום הראשון נטען כי בחודש אוגוסט 2007 רכש המערער אקדח "פראבלום" (להלן: האקדח או אקדח הפראבלום) ו-100 כדורים על מנת לרצוח ישראלים. בינואר 2008 קשר קשר לרצוח חייל במחסום ראס חמיס וליטול את נשקו. בהתאם, ביום 24.1.08 בשעה 22:00 לערך, הגיע עם מוחמד ג'ולאני (להלן: ג'ולאני) לקרבת המחסום. בעוד ג'ולאני ממתין בסמוך ברכב המערער, צעד המערער, כשהוא נושא את האקדח, לעבר השוטרים שניצבו במחסום. המערער התקרב אל השוטר רמי זוארי ז"ל, ירה בראשו כדור בודד מטווח קצר והרגו. בתכוף לכך, ירה לעבר השוטרת שושנה סמונדייב ופצעה בידה. המערער נטל את נשקו של השוטר המנוח ונמלט יחד עם ג'ולאני. לאחר מכן נסע לחברון, שם מסר את הרובה שנטל מן המנוח למוחמד טלאל אבו-סנינה (להלן: טלאל), אשר לבקשת המערער, מכר אותו וקנה עבורו אקדח, משתיק קול וכדורים.
באישום השני נטען כי ביוני 2008 פגש המערער בטלאל וקשר עימו קשר לרצוח חיילים או שוטרים ישראלים. משהחליטו להוציא לפועל את תכניתם, נסעו לחוף קליה בים המלח, כשהם מצוידים לתכלית האמורה בשני אקדחים. ניסיונם לבצע את פיגוע הירי המתוכנן לא צלח, משנתקלו בדרכם במחסום משטרתי ונעצרו לחקירה.
באישום השלישי נטען כי ביום 8.8.08 או בסמוך לכך, נפגש המערער עם טלאל ועם עז-א-דין שחאדה אבו-סנינה (להלן: עז-א-דין), וכי השלושה תכננו יחד לרצוח חייל במחסום תל-רומידה בחברון ולגנוב את נשקו. במהלך הפגישה מסר טלאל לעז-א-דין את אקדחו של המערער לצורך ביצוע הרצח. השלושה נסעו ברכב המערער לכיוון המחסום ובמהלך הנסיעה הנחו המערער וטלאל את עז-א-דין כיצד עליו לבצע את הירי. כאשר הגיעו למרחק של כחמישים מטרים מן המחסום, ירדו טלאל ועז-א-דין מן הרכב, בעוד שהמערער נשאר בו, כדי למלט את השניים מהמקום. בשל ריבוי החיילים במקום, הורה המערער לעז-א-דין להימנע מירי ולחזור אליו. טלאל ועז-א-דין חזרו לרכב והשלושה הסתלקו, בהחליטם לבצע את הפיגוע במועד אחר.
באישום הרביעי, שקדם לאירוע מושא האישום השלישי, נטען כי ביום 10.7.08 בשעות הערב, יצא המערער עם לואי בן עבדל ג'אבר אבו-נג'מה (להלן: לואי) לעבר שער האריות שבעיר העתיקה בירושלים, במטרה לרצוח שוטרים המוצבים שם. לואי עלה לנקודת תצפית בבית הקברות הסמוך והמערער עשה דרכו לשער האריות. משדיווח לואי טלפונית למערער כי לא ניתן לבצע את הפיגוע בשל ריבוי האנשים באזור, החליטו השניים לדחות את תכניתם. למחרת, ביום 11.7.08 בערב, יצאו פעם נוספת למקום. אף הפעם ניצב לואי בעמדת התצפית, שעה שהמערער ניגש לעבר שער האריות. לאחר שלואי דיווח למערער כי ניתן לבצע את הפיגוע, התקרב המערער אל השוטרים שהיו במקום. המערער ירה מטווח קצר כדור בראשו של השוטר דוד שריקי ז"ל והרגו. כמו כן, ירה לעבר השוטר עימאד גדיר ופצעו. בשל מעצרו בנשק, לא עלה בידי המערער להמשיך בירי והוא נמלט מהמקום.
3. בהתאם לאמור, יוחסו למערער שתי עבירות רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בגין האישומים הראשון והרביעי; ארבע עבירות ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק; ארבע עבירות של נשיאת נשק שלא כדין לפי סעיף 144(ב) לחוק; וסחר בנשק שלא כדין לפי סעיף 144(ב2) לחוק (בגין האישום הראשון).
ההליך בבית המשפט המחוזי
4. בתשובתו לאישום, כפר המערער בכל העובדות המיוחסות לו בכתב האישום, למעט עובדת גרימת מותם של שני השוטרים המנוחים, הניסיון לירות בשוטרת סמודייב ופציעת השוטר גדיר. המערער ציין כי בינו לבין ג'ולאנו, טלאל, עז-א-דין ולואי קיימת היכרות מוקדמת אך הוסיף וציין כי אינו יודע אם אלה המוזכרים בכתב האישום הם האנשים המוכרים לו. עוד טען המערער נגד קבילות ההודאות שמסר בחקירותיו. לדבריו, הודאתו בחקירה המשטרתית היא הודאה כוזבת שניתנה בעקבות אלימות פיזית שהופעלה נגדו במהלך מעצרו ובזמן הובלתו למעצר, וכן בעקבות לחץ נפשי שנבע מתנאי מעצרו וחקירתו במתקני השב"כ.
5. בתשובה משלימה, טען המערער כי ננקטו כלפיו אמצעים פסולים בעת מעצרו בביתו על ידי שוטרי הימ"מ, ובשעה שנערך לו תחקור ראשוני על ידי חוקרי השב"כ בתוך רכב בקרבת הבית. לגרסתו, שוטרי הימ"מ הפעילו כלפיו כוח פיזי בעת מעצרו, הכו אותו נמרצות והטיחו את ראשו בדלת מספר פעמים. עוד טען כי בעת שנחקר על ידי אנשי השב"כ ברכב לא ננקטה נגדו אלימות, אך הופעל נגדו לחץ פיזי, עת הוצמדו האזיקים בכוח לידיו ומזגן הרכב כוון לטמפרטורה מקפיאה. בנוסף, איימו עליו חוקרי השב"כ באותו מעמד כי יוציאו ממנו הודאה "בכוח ובמוח" וכי יהרסו את ביתו.
6. בעדותו בבית המשפט ובסיכומיו הוסיף המערער כי חוקרי השב"כ לא הזהירו אותו בדבר זכותו שלא להפליל את עצמו ואיימו עליו כי הוא ומשפחתו יסבלו קשות אם ימסור גרסה שלא תרצה אותם וכן הדריכו אותו באשר לתשובות הרצויות להם בחקירה. כתוצאה מאמצעים פסולים אלה והלחץ הנפשי שבו היה נתון, מסר המערער את הודאותיו בשב"כ שלא מרצונו החופשי והשפעתם של אמצעים אלו לא פגה גם בעת שמסר את הודאותיו במשטרה.
7. התשתית הראייתית שעמדה לפני בית המשפט המחוזי כללה שלושה אדנים מרכזיים: הודאותיו של המערער בכל האישומים המיוחסים לו - בחקירת השב"כ ובחקירת המשטרה, לרבות שחזורים בזירות הרצח; גרסאות עדים שהיו מעורבים בשלבים שונים של תכנון העבירות או ביצוען וכן גרסאות חבריו של המערער, ששמעו מפיו אודות העבירות שביצע; ולבסוף, חוות דעת מומחה מעבדת נשק במחלקה לזיהוי פלילי במטרה הארצי של המשטרה, שלפיה תרמילי הכדורים שנמצאו בשתי זירות הרצח נורו מהאקדח שנתפס בבית המערער.
8. נוסף לכך, הוגשו בהסכמת הסנגוריה הודעות השוטרים שנפצעו בשני פיגועי הירי הקטלניים. כמו כן, העידו שוטרים וחוקרי שב"כ בהתייחס לנסיבות המעצר והתנהלות החקירה ותפיסת כלי הנשק בבית המערער. כן העידו גובי הודעותיו של המערער, לרבות במהלך השחזורים שבוצעו. באשר לחלקו של המערער בשני פיגועי הירי הקטלניים ובשני הניסיונות לבצע פיגועים העידו שמונה עדים וביניהם טלאל ולואי, שברובם חזרו בהם מהודעותיהם במשטרה, בהן הפלילו את המערער, זאת למעט עד אחד. המשיבה ביקשה להעדיף את אמרותיהם במשטרה על פני עדותם בבית המשפט בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח משולב], התשל"א-1971 (להלן:פקודת הראיות).
9. להגנתו העיד המערער עצמו, וכן העידה אמו ושתי קרובות משפחה המתגוררות עימו באותו בית מגורים, שהיו עדות על פי הנטען למעשי האלימות שננקטו נגד המערער בליל המעצר. כן הוגשו תמונות שלטענת ההגנה מציגות חבלה בעינו של המערער, שנגרמה במהלך המעצר, כמו גם את ההרס שזרו אנשי הימ"מ בדירת מגוריו.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי