השופט א' שהם:
1. לפנינו ערעור על הכרעת דין מיום 16.10.2012, ולחלופין על גזר דין מיום 2.1.2013, שניתנו בבית המשפט המחוזי בנצרת, בת"פ 32653-09-11, על-ידי כב' השופט י' בן-חמו.
2. המערערים הורשעו, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). המערער 1 הורשע, בנוסף, בעבירה של ניסיון לעבירות נשק, לפי סעיף 144(ב2) ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.
3. בעקבות הכרעת הדין המרשיעה, גזר בית משפט קמא על המערער 1, אברהים אכתילאת, את העונשים הבאים: 5 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו; שתי שנות מאסר על-תנאי, למשך שנתיים, לבל יעבור אחת העבירות בהן הורשע; וקנס כספי בסך 20,000 ש"ח או 40 ימי מאסר תמורתו. על המערער 2, אסמעיל אכתילאת, הושתו העונשים כדלקמן: 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו; שתי שנות מאסר על-תנאי, למשך שנתיים, לבל יעבור את העבירה בה הורשע; וקנס כספי בשיעור של 20,000 ש"ח או 40 ימי מאסר תמורתו.
כמו כן, הורה בית משפט קמא על חילוט המחשבים והטלפונים הניידים שנתפסו אצל המערערים.
עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערערים
4. בכתב האישום נאמר, כי המערער 1 הינו תושב הכפר דבוריה, ומשנת 2010 הוא החל ללמוד לימודי שריעה, באוניברסיטת ירמוך שבירדן. במהלך לימודיו, נהג המערער 1 להגיע, מידי מספר חודשים, לביקור בישראל. המערער 2 הינו בן דודו של המערער 1, ואף הוא תושב הכפר דבוריה. נטען בכתב האישום, כי "הסלפיה ג'יהאדיה" הינו זרם רעיוני התומך בחזרה למקורות הראשונים של האסלאם, וכן בג'יהאד במוסלמים המואשמים בכפירה "ובראשם המשטרים המוסלמים שאינם שולטים עפ"י השריעה". כמו כן, דוגלת "הסלפיה ג'יהאדיה" בג'יהאד כלפי לא מוסלמים, המוגדרים בכתביו כ"ברית הציונית-צלבנית", וכל זאת "על מנת שדת האסלאם תשלוט בעולם". נטען בנוסף, כי על-פי זרם זה, קיימת חובה דתית לבצע פיגועים נגד "הכופרים", ובין היתר, יש להילחם בארה"ב ובישראל, אשר "כבשו אזורים מוסלמים כדוגמת פלסטין". לפי כתב האישום, ארגוני ג'יהאד עולמי ובפרט ארגון אל-קאעידה, שהוכרז על-ידי ממשלת ישראל כארגון טרוריסטי, אימצו את התפיסה של "הסלפיה ג'יהאדיה".
5. עוד נטען בכתב האישום, כי החל משנת 2009, אימץ המערער 1 את "הסלפיה ג'יהאדיה" ותמך בעקרונות העומדים בבסיסה, כמפורט לעיל. המערער 1 קיבל על עצמו, בפרט, את "האמונה הדוגלת בג'יהאד (לחימה) ואעדאד (הכנה)". ככל שמדובר בהכנה, הרי שעסקינן בצורך "להכין את עצמו מבחינה פיסית, נפשית וצבאית למאבק האלים נגד היהודים, אשר על-פי אמונתו הינם כופרים". כחלק משלב ההכנה לקראת היציאה לג'יהאד, החליט המערער 1, כך נטען, להכין מטעני חבלה והוא תכנן לעשות שימוש במטענים אלה במסגרת פיגועים שיבוצעו נגד היהודים, בתחומי מדינת ישראל. לצורך כך, הורידהמערער 1 מידע מהאינטרנט, לגבי האופן "בו ניתן לייצר מטעני חבלה עם מנגנוני השהייה". בהמשך, הכין המערער 1 מטען מאולתר, תוך שימוש בפחם טחון, גופרית וחומרים נוספים, וניסה להפעיל את המטען בהר תבור. המערער הצית פיסת בד שהיתה מחוברת לקופסה, שבתוכה הוא הניח את המטען המאולתר. הקופסה נדלקה אך המטען עצמו לא התפוצץ.
6. במהלך שנת 2009, כחלק משלב ההכנה, החליט המערער 1 לפעול להשגת נשק. לצורך כך, פנה המערער 1 אל אחיו ואל תושב אום אל פחם (להלן: התושב), על-מנת לבדוק אם יוכלו להשיג עבורו אקדח. אותו תושב אמר למערער 1 כי יוכל להשיג עבורו אקדח תמורת 8,000-7,000 ש"ח, אך העיסקה לא יצאה, בסופו של דבר, אל הפועל.
7. דמות נוספת המתוארת בכתב האישום היא של איסלאם אלאטרש (להלן: איסלאם), שהוא תושב הכפר דבוריה, ובינו לבין המערער 1 קיימת היכרות בת מספר שנים. היה ידוע למערער 1 כי איסלאם הוא פעיל של "הסלפיה ג'יהאדיה", ועל רקע זה התהדקו היחסים בין השניים. בד בבד, וכפי שנטען בכתב האישום, התחבר המערער 1, במהלך לימודיו בירדן, לפעילים של "הסלפיה ג'יהאדיה", שהם סטודנטים מישראל השוהים בירדן לצורך לימודיהם (להלן: הסטודנטים). המערער 1 קיים מפגשים עם הסטודנטים בירדן, ובמהלכם הם שוחחו אודות הצורך לבצע פיגועים בישראל, על-מנת להילחם בשלטון הישראלי הכופר, כך על פי תפיסתם, בדרך של ג'יהאד. במהלך המפגשים, חלק המערער 1 על עמדת רוב הסטודנטים, לפיה לוחמי הג'יהאד צריכים להגיע מחוץ לגבולות ישראל, וטען כי על ערביי ישראל להתחיל את הג'יהאד בעצמם. לאור עמדתו זו, תכנן המערער 1 להשיג מידע לצורך הכנת מטעני חבלה "על מנת להוכיח כי ערביי ישראל יכולים להתחיל את הג'יהאד ללא עזרה מבחוץ". לצורך כך, פנה המערער 1 אל איסלאם, ובירר עימו אם יש לו נגישות לפורום של הזרם הסלפי הקרוי "אל שומוח" (להלן: הפורום), ואיסלאם אישר כי הוא חבר בפורום. או אז, ביקש המערער 1 מאיסלאם כי יעביר לו מידע על אודות האופן בו מייצרים מטעני חבלה. איסלאם נכנס לפורום והעתיק למחשבו מידע בנוגע לייצור מטעני חבלה, והעביר את המידע לטלפון הסלולרי שלו. לאחר מכן, הודיע איסלאם למערער 1 כי החומר מוכן אך המערער 1 "לא לקח את החומר".
8. עוד נטען, כי במהלך מבצע "עופרת יצוקה" בשנת 2009, נפגשו שני המערערים בביתו של המערער 1, ובאותו מעמד הציע המערער 1 למערער 2 לפעול נגד היהודים ולבצע נגדם ג'יהאד, והמערער 1 ציין, באותה פגישה, כי ניתן להשיג נשק מחיילים המשרתים בצה"ל. במהלך חודש יוני 2011, בעת שהמערער 1 הגיע לביקור בישראל, נפגשו המערערים בביתו של המערער 1. במהלך הפגישה, סיפר המערער 1 למערער 2 על היכרותו עם הסטודנטים בירדן, ובדק עימו האם נכונותו לבצע, ביחד איתו, פיגועים נגד היהודים, בעינה עומדת. המערער 2 שב ואישר, בפגישה זו, כי הוא מוכן לבצע ג'יהאד. בעקבות הסכמתו של המערער 2, החל המערער 1 לפעול לשם הוצאת התוכנית מהכוח אל הפועל. כיוון שלא היה ברשותם של המערערים נשק, תכנן המערער 1 לתקוף, ביחד עם המערער 2, שניים מבני דודיו המשרתים בצה"ל ובמשטרת ישראל, על-מנת לקחת מהם בכוח את נשקם. נטען בכתב האישום, כי המערער 1 בחר לתקוף את בני דודיו, שכן הוא ראה בשירותם בצבא, "פגיעה בעקרונות הסלפיה ג'יהאדיה, ופגיעה זו חייבה, לשיטתו, תגובה אלימה".
הכרעת דינו של בית משפט קמא
9. שני המערערים כפרו באשמות המיוחסות להם, כאשר כל אחד מהם נקט בקו הגנה שונה. המערער 1 הסכים להגשת כל הודעותיו בחקירה, ואת כל ראיות התביעה, והודיע כי אינו מבקש לחקור מי מבין עדי התביעה. לטענת בא כוחו של המערער 1, חומר הראיות שבידי התביעה אינו מגלה כל עבירה. המערער 2, לעומת זאת, ניהל משפט זוטא סביב קבילות הודעותיו בשב"כ ובמשטרה. לטענתו של המערער 2, הושיבו אותו חוקרי השב"כ בחדר החקירות כאשר ידיו אזוקות מאחורי גבו. חקירתו נמשכה שעות ארוכות, במהלכה הופעל עליו לחץ נפשי כבד. אחד החוקרים הצמיד את מצחו לראשו של המערער 2 ואיים עליו כי יהרוס את חייו. עוד נטען, כי לאחר מכן הוחזק המערער 2 בצינוק שהיה מואר באור חזק, גם בשעות הלילה. חוקר המשטרה, אשר גבה את הודעתו של המערער 2, לא הסביר לו את זכויותיו, לא קרא את ההודעה בפניו, ולא איפשר לו לקרוא את ההודעה בשלמותה, טרם שהוא חתם עליה. טענתו של המערער 2 היא כי יש לפסול את קבילות הודעתו במשטרה, ת/7, שניתנה לאחר חקירה ממושכת ורוויית אמצעים פסולים. בהתייחס לעבירה שעניינה קשירת קשר לפשע, טען המערער 2 כי אכן שוחח עם המערער 1, במהלך מבצע "עופרת יצוקה", על רעיונות הג'יהאד, לאור מצוקתם של תושבי עזה. המערער 2 "הביע הסכמה עקרונית עם רעיונות אלה", אך המדובר בשיחה היפותטית גרידא, "ללא שום כוונה או יוזמה לביצוע מהלכים בעתיד". לטענת המערער 2, לא דובר כלל על עניינים מעשיים "לא על נשק ולא על הצורך להשיג נשק". בשיחה נוספת שהתקיימה בין המערערים, כאשר המערער 1 שב והעלה את נושא הג'יהאד, נמנע המערער 2, לטענתו, מלהביע כל הסכמה עם רעיונותיו של המערער 1 "אלא אמר במפורש [למערער 1] שעליו להיזהר מרעיונות אלה".
10. בהכרעת דינו, סקר בית משפט קמא, בהרחבה, את הראיות שהוגשו בעניינו של המערער 1. בזכ"ד מיום 18-19.8.2011 (ת/19), אשר נרשם על-ידי המכונה "נפתלי", אישר המערער 1 כי איסלאם אלאטרש מוכר לו מאז היותם ילדים, ובאחת הפעמים הוא ביקש מאיסלאם כי ישיג עבורו מידע אודות הכנת חומר נפץ, וזאת, לדבריו, מתוך סקרנות. איסלאם היה פעיל "סלפי ג'יהאדי" ואת זאת ידע המערער 1, לדבריו, מתוך שיחות עם איסלאם עצמו ומתוך אתר האינטרנט שלו. המערער 1 הודה כי ביקש מאיסלאם להוריד עבורו מידע על חומרי נפץ מאתר של הזרם הסלפי המכונה "אל שומוח". פניה זו נעשתה כשבועיים לפני מעצרו של המערער 1, אך איסלאם לא העביר לו את המידע שהתבקש.
בזכ"ד מיום 10.8.2011 (ת/21), שנכתב על-ידי המכונה "אדי", אישר המערער 1 כי ביקש להכין מטענים לצורך ביצוע פיגועים נגד היהודים בתחומי המדינה. הדבר לא תוכנן על-ידו לפרטים אלא כמטרה עתידית, ולשם כך הוא פנה לאיסלאם. המערער 1 מסר כי נמצא בביתו דף העוסק בהכנת מטענים עם מערכת השהייה, שאותו הוא הוריד מהאינטרנט, אך הוא טרם הספיק להכין מטענים לפיגועים. במהלך החקירה, שירטט המערער 1 את מנגנון ההשהייה, והשרטוט צורף לזכ"ד ת/21. כמו כן, כתב המערער 1 בכתב ידו כי הוא פנה לאיסלאם בבקשה לקבל מידע הנוגע להכנת חומרי חבלה, מאתר "אל שומוח", וזאת לצורך ביצוע פיגועים בישראל. המערער 1 הוסיף כי תכנן את הפיגועים בשם הג'יהאד. עוד מסר המערער 1 כי רכש סכין, כאשר היה באילת, לצורכי הגנה עצמית, ובביתו נמצאת תחמושת, שאותה השיג אחיו והביאה לבית.
בהודעה שמסר המערער 1 לחוקר המשטרה בוטרוס רושרוש, ביום 21.8.2011 (ת/24), הודע למערער 1 כי הוא חשוד בביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, השתייכות להתאחדות בלתי מותרת ותמיכה בארגון טרור. באותו שלב היה המערער 1 מנוע מלהפגש עם עורך דין. בהודעה זו, חזר המערער 1 על עיקרי הדברים שמסר לחוקרי השב"כ, והוסיף כי הוא משייך את עצמו לזרם הסלפי ג'יהאדי. לגבי הפריטים שנתפסו בביתו, ספרים שונים, חוברות, סכינים, מס' כדורים לרובה M-16 ותרמילי רובה, אישר המערער 1 כי הם שייכים לו. לדבריו, הוא מצא את הכדורים והתרמילים באיזור כפר תבור. לגבי הסכינים, טען המערער 1 כי מדובר בתחביב שלו, מבלי שהוא עשה בהן כל שימוש. הספרים עוסקים בלימודי השריעה האסלאמית, וביניהם היה ברשותו ספר בשם "מילת איברהים", אשר חובר על-ידי פעיל סלפי ג'יהאדי בשם מוחמד אלמקדסי. המערער 1 סירב לומר ממי הוא קיבל ספר זה. לטענתו של המערער 1, כוונתו לבצע פיגועים, היתה כללית בלבד, מבלי שהוא חשב על ביצוע פיגוע קונקרטי. המונח "ג'יהאד" מבטא מבחינתו "לחימה בכופרים שהם כל מי שאינו מוסלמי, ונגד קיפוח".
בזכ"ד מיום 28.8.2011 (ת/25), שנכתב על-ידי המכונה "נפתלי", אישר המערער 1, כי במהלך שנת 2008 הוא ניסה לייצר מטען חבלה, אך לא הצליח בכך. לאחר שהוא הצטרף ל"סלפיה ג'יהאדיה", והחליט לעזוב את התנועה האסלאמית שאינה דוגלת בג'יהאד, הוא ניסה, לדבריו, לייצר מטעני חבלה מבלי לשתף אחרים, וזאת באמצעות מידע ששאב מהאינטרנט. המערער 1 אסף את החומרים הדרושים, והכין מטען מאולתר שהורכב מגופרית, פחם טחון וחומרים נוספים. המערער 1 ערך ניסוי במטען זה בהר תבור, אך המטען לא התפוצץ, אלא עלה באש.
11. בשנת 2009, לאחר שהפך להיות סלפי, פגש המערער 1 במערער 2, שהוא בן דודתו. המערער 2 היה אז כבן 23, רווק, תושב דבוריה ו"דתי אדוק". במהלך השיחה עם המערער 2, הוא הציע לו לבצע פעילות במסגרת הג'יהאד, והמערער 2 אמר כי "הרעיון טוב והוא מסכים לכך". המערער 1 הבהיר כי הוא רוצה לפעול נגד היהודים ולבצע ג'יהאד, והמערער 2 הביע את נכונותו לבצע, ביחד עם המערער 1, פעילות נגד היהודים. המערער 1 הוסיף, כי כחודשיים לפני מעצרו, כשהגיע לביקור מירדן, בא המערער 2 לבקרו בביתו. באותה פגישה, בדק המערער 1, האם המערער 2 עדיין מוכן להשתתף עימו "בביצוע ג'יהאד בפועל נגד היהודים והכיבוש הישראלי", והלה השיב בחיוב ואמר כי עודנו מעוניין בכך. לאור הנכונות שהביע המערער 2, החל המערער 1 לחשוב על דרכי פעולה שונות לביצוע הפעילות. בין היתר, הוא חשב על האפשרות כי הוא והמערער 2 יתקפו בסכינים חייל צה"ל ויגנבו ממנו את נשקו. המערער 1 ציין כי ברשותו סכין טובה, שאותה רכש באילת והוא יכול לעשות בה שימוש. המערער 1 הוסיף, כי הוא מתנגד לשירות בני כפרו בצה"ל, ולכן חשב לתקוף בסכין ולגנוב את הנשק מאחד מבני משפחתו המשרת בצבא, בנוסף לבן משפחה אחר המשרת במשמר הגבול. המערער 1 נשאל מדוע הציע דווקא למערער 2 להצטרף אליו, והוא מנה שתי סיבות: האחת, שהוא כבר קיבל בעבר את הסכמתו של המערער 2 לבצע עימו פעילות ג'יהאד, ולכן העריך כי הלה יסכים גם הפעם. שנית, הוא סמך על המערער 2 כי לא יספר על מעשיהם ותוכניותיהם, לאיש.
12. לגבי שהותו בירדן, סיפר המערער 1 כי הכיר פעילים סלפיים, אותם פגש במכללה ובמסגד, ואלה הכירו לו פעילים נוספים מקרב ערביי ישראל, אשר הזמינו אותו למפגשים משותפים שנערכו בירדן. במסגרת המפגשים, אמר המערער 1 כי יש צורך ליישם את רעיון הג'יהאד האיסלאמי, במיוחד בתוך שטח ישראל. כמו כן, דובר על הצורך לשחרר את אדמת ישראל, השייכת למוסלמים, באמצעות ג'יהאד. הנוכחים טענו כי לוחמי הג'יהאד צריכים להגיע מחוץ לישראל, ואילו המערער 1 אמר כי הוא נגד הבאת לוחמים מבחוץ והוסיף כי ערביי ישראל יכולים להתחיל את הג'יהאד בעצמם ושלא להמתין ללוחמי ג'יהאד זרים. באותם מפגשים, דובר גם על חובתו של כל מוסלמי להקריב את עצמו כדי ליישם את העקרונות הסלפיים, והודגש הצורך בהפצת הרעיונות בתוך ישראל. בהמשך לרעיונותיו אלה, פנה המערער 1 אל איסלאם וביקש ממנו מידע אודות ייצור מטעני חבלה בישראל. המערער 1 התעניין ברכישת אמל"ח, אך לדבריו לא היה ברשותו הסכום הדרוש (כ-8,000-7,000 ש"ח), לצורך רכישת אקדח.