פסק-דין בתיק ע"פ 12199-11-11

בפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות ( כב' השופטת טל תדמור-זמיר), מיום 26.9.11, בתיק פלילי 17504-04-10), שבו נדון המשיב, יליד שנת 1991, ל- 7 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וחתימה על התחייבות כספית בסך 1,500 ש"ח.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום לבית משפט קמא, כשבהתאם לנוסח המתוקן של אותו כתב אישום, המדובר בכך שבתאריך 26.6.09 התפרץ המשיב בכוונה לגנוב לדוכן מפעל הפיס שבצומת הצ'ק פוסט באופן שניפץ חלון צדדי של העסק באמצעות אבן והכניס את פלג גופו העליון דרך החלון השבור אל תוך העסק וזאת בכוונה לגנוב.

המשיב גנב מן העסק כרטיסי הגרלה שונים שכבר נעשה בהם שימוש אותם נטל ונשא לרשותו ללא הסכמת הבעלים.

בהמשך כאשר עוכב המשיב על ידי שוטרים העליב המשיב שניים מן השוטרים (והמילים שאמר מופיעות בכתב האישום המתוקן) ובהמשך כאשר הוכנס לניידת משטרה תקף המשיב את אחד השוטרים בכך שירק עליו, פגע בחולצתו, בעט בו בחזהו והמשיך להעליבו במילים המופיעות בכתב האישום המתוקן. לפיכך, ייחסה המדינה למשיב עבירות של פריצה לבנין שאינו דירה וביצוע גניבה לפי סעיף 407 (ב) של חוק העונשין, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 273 של חוק העונשין, והתנהגות פסולה במקום ציבורי לפי סעיף 216 של חוק העונשין.

לאחר שחלק מעדי התביעה כבר נשמע, הודה המשיב בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בהתאם.

לחובת המשיב אין הרשעות קודמות. הוזמן תסקיר של שירות המבחן, כשההתרשמות של שירות המבחן היא שנוכח הליקויים שבהתפתחותו מצוי המשיב במצב נפשי ירוד וללא מסגרת שיקומית הוא עלול להתדרדר וקיים סיכון להישנות מעשי עבריינות.

מאידך המשיב התקשה לשתף פעולה בשירות המבחן לנוער כמו גם בפגישות עם שירות המבחן למבוגרים, הוא אינו מגלה מודעות ותובנה למצבו העגום ולא נראה כי בשלב זה בחייו יש לו מוטיבציה לשינוי מצבו. שירות המבחן נמנע ממתן המלצה.

בהשלמה נוספת של התסקיר מיום 18.9.2011, ציין שירות המבחן כי המשיב מבטא בהתנהגותו חוסר בשלות והתנגדות לשיתוף פעולה עם שירות המבחן מזה תקופה ארוכה ולכן נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו ובנסיבות אלה אין באפשרות שירות המבחן לבוא בהמלצה לחלופה עונשית מתאימה לגביו.

בגזר הדין מיום 26.9.11, ולאחר ששמע את טענות הצדדים, וקרא את התסקירים, סבר בית משפט קמא שיש מקום ליתן למשיב הזדמנות נוספת, כשמחד גיסא כותב בית משפט קמא שהוא אינו מתעלם מחומרת העבירות בהן הורשע המשיב אך מאידך אינו יכול להתעלם מן הזעקה שלו ומן הצורך בשינוי.

עוד מציין בית משפט קמא שהמשיב עזב את סביבת מגוריו והחל לעבוד במקום עבודה מסודר ובכך יש לראות משום מוטיבציה לשינוי.

בהתחשב בכל אלה החליט בית משפט קמא להטיל על המשיב את הענישה כפי שפירטנו בפתח דברינו ועל כך מונח בפנינו ערעור המדינה אשר סבורה כי יש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור, ויש מקום להטיל על המשיב עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וזאת בנוסף לעונשים האחרים שהוטלו עליו.

המדינה מצביעה בערעורה על החומרה שבעבירות הרכוש, ובאינטרס הציבורי לרבות שיקולי גמול והרתעה המחייבים הטלת מאסר בפועל בסוג זה של עבירות כמו גם בכל הנוגע לעבירות כנגד שוטרים, עבירות המהוות נגע שיש לבער מן החברה.

בנוסף לכך מצביעה המדינה על כך שבית משפט קמא העניק משקל מועט לעובדה שהמשיב כשל בחוסר שיתוף פעולה עם שירות המבחן, וכן עמד שירות המבחן על כך שהמשיב אינו מגלה מודעות למצבו העגום לא קיימת אצלו מוטיבציה לשינוי ולכן נמנע שירות המבחן מהמלצה.

על יסוד כל אלה ציינה המדינה שיש מקום להתערבות ערכאת הערעור, מה גם שהובהר בתסקיר שירות המבחן מיום 22.6.11 כי ללא תוכנית שיקומית קיים סיכוי להישנות מעשי העבריינות מצד המשיב.

בדיון שהתקיים בפנינו היום חזרה באת כח המדינה על טיעוניה וכן הגישה לעיוננו פסיקה רלוונטית, ואילו הסניגור עמד על כך שאין מקום ואין הצדקה להתערבותנו בגזר הדין של בית משפט קמא כשהוא סבר שהעובדה שהמשיב עזב את סביבת מגוריו והחל לעבוד במקום עבודה מסודר, יש לראות בכך משום מוטיבציה לשינוי.

לאחר ששקלנו את טיעוניהם של שני הצדדים, ולאחר שהבאנו בחשבון את האמור בתסקיר שירות המבחן, לרבות הפסיקה הרלוונטית, סבורים אנו שיש מקום להתערבותנו בגזר הדין של בית משפט קמא.

העבירות שביצע המשיב ובהן הורשע הינן עבירות חמורות אשר מחייבות גישה עונשית הולמת מצד בתי המשפט על מנת לתת ביטוי לצורך להגן על האינטרס הלגיטימי של הציבור, להגנה.

לא נעלם מעינינו כמובן שהשיטה העונשית הנוהגת במדינתנו היא השיטה של הענישה האינדיווידואלית אשר מביאה בחשבון הן את מהות העבירה ונסיבותיה והן את מבצע העבירה, אישיותו ונסיבותיו, אך גם במכלול שיקולים אלה אנו סבורים שגזר הדין שהטיל בית משפט קמא חורג לקולא במידה שמחייבת את התערבותנו.

כך, למשל, מפנים אנו לרע"פ 8114/10 רדואן אבו חדיד נגד מדינת ישראל (החלטה מיום 7.11.10), שם נאמר בין היתר, בפיסקה י"ב: