1. המערער ב-ע"פ 23478-12-10 וצ'יסלב סטבינסקי (להלן:
סטבינסקי) והמערער ב-ע"פ
10687-12-10 ולרי ישייב (להלן:
ישייב) הורשעו, יחד עם אחר, אולג בוטוב (להלן:
בוטוב), לאחר ניהול הוכחות, בשורה של עבירות קשר, זיוף ומרמה בנסיבות מחמירות שבוצעו במסגרת קשר להונות בנקים ומוסדות מסחריים שונים (ת"פ 2226/09 בבית משפט השלום בירושלים, שנדון לפני כב' השופט י' צור). כתב האישום המתוקן התייחס לשתי פרשות:
האחת, נוגעת לסטבינסקי ולבוטוב ונדונה באישומים 3-1 ו-8 לכתב האישום המתוקן (להלן:
כתב האישום);
והשניה, מתייחסת לכל שלושת הנאשמים ונדונה באישומים 6-4 לכתב האישום. כמו כן, הורשע ישייב בעבירה של הדחה בחקירה במסגרת אישום 7. בגין העבירות בהן הורשע נגזרו לסטבינסקי העונשים הבאים: 50 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, הפעלת מאסר מותנה של 15 חודשים, חמישה בחופף ו-10 במצטבר, באופן שיהא על סטבינסקי לרצות 60 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח , וכן 12 חודשי מאסר על תנאי. עונשו של ישייב נגזר ל-24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרו, וכן שמונה חודשי מאסר על תנאי. הערעורים שלפנינו, שנשמעו במאוחד, מתייחסים להרשעה בדין ולחומרת העונש.
הפרשה הראשונה-אישומים 3-1 ו-8
2. במסגרת האישומים 3-1 ו-8 הורשעו סטבינסקי ובוטוב בעבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע (ארבע עבירות), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (שלוש עבירות), זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות (שלוש עבירות), שימוש במסמך מזויף (שלוש עבירות), והתחזות כאדם אחר (שתי עבירות). אישומים אלה מגוללים את פרשת המרמה הראשונה, שראשיתה במחצית השניה של שנת 2007 וסיומה בסוף שנת 2008.
על פי האמור בכתב האישום (באישום הראשון) קשרו סטבינסקי, בוטוב ואחרים קשר להקים חברות פיקטיביות, שאין מאחוריהן כל פעילות עסקית אמיתית, ולפתוח על שמן חשבונות בבנקים שונים ברחבי הארץ. בהמשך פעלו השניים לגייס אנשים שיפתחו חשבונות בבנקים בזהות בדויה של אנשים שאינם חיים בארץ שנים רבות, באמצעות שימוש בתעודות זהות מזויפות, ותוך הצגת מצג שווא, באמצעות תלושי שכר פיקטיביים, שהם עובדי החברות הפיקטיביות. בהמשך, בפרק זמן של מספר חודשים נעשו פעולות בחשבונות, לרבות הפקדת "משכורות", משיכתן והפקדה חוזרת, על מנת ליצור מצג שווא כאילו מדובר בחשבונות יציבים, ובמקביל נוצלו השירותים הבנקאיים המתלווים לפתיחת חשבון בדבר פנקסי שיקים, כרטיסי אשראי, מסגרת אשראי והלוואות. לאחר פרק זמן מסויים פעלו סטבינסקי ובוטוב לריקון החשבונות, תוך ניצול השירותים הבנקאיים ויצירת יתרות שליליות בסכומים גדולים, מבלי שלבנקים היתה אפשרות לאתר את בעלי החשבונות.
האישום השני מתייחס לפעילותם המשותפת של סטבינסקי, בוטוב ואדם נוסף בשם וסילי סטרוקן (להלן:
וסילי). על פי האמור שם, הנחה סטבינסקי את וסילי לאלו בנקים לפנות, אלו פרטים כוזבים למסור בעת פתיחת החשבון ואילו פעולות לבצע בו. וסילי ובוטוב פעלו להכנת ארבע תעודות זהות מזויפות ורשיונות נהיגה מזויפים עבור וסילי שבכולם התנוססה תמונתו. בוטוב נהג להסיע את וסילי לסניפי בנק שונים ברחבי הארץ, בהם פתח וסילי חשבונות בנק כשהוא מזדהה כעובד החברות "פרופלקס" ו"גרמיסל" באמצעות מסמכים מזויפים שנמסרו לו על ידי סטבינסקי ובוטוב (תעודות זהות מזויפות, תלושי שכר מזויפים וחוזי עבודה מזויפים). באופן זה נפתחו 10 חשבונות בסניפי בנקים שונים בירושלים, בקרית ביאליק ובכרמיאל, תוך שימוש בארבע הזהויות המזויפות שנבדו לשם כך. בהמשך נעשה שימוש בחשבונות אלה עד ליצירת יתרה שלילית כוללת בסכום של 480,000 ש"ח. כמו כן, עשה וסילי שימוש בפנקסי השיקים שהתקבלו לרכישת מוצרים שונים, בהוראת בוטוב, ובכרטיסי האשראי לרכישת מטבע זר, בהוראת סטבינסקי ובוטוב.
האישום השלישי מתייחס לפעילות המשותפת של סטבינסקי ובוטוב עם ילנה אוסטרוברחוב (להלן:
ילנה), באותו אופן. השניים הכינו עבור ילנה שתי תעודות זהות מזויפות, שבאמצעותן נפתחו ארבעה חשבונות בבנקים בירושלים וברחובות. בחשבונות אלה נוצרה בסופו של דבר יתרה שלילית בסכום של 83,210 ש"ח וכן נעשה שימוש בפנקסי שיקים שהתקבלו לרכישת מוצרים בשתי הזדמנויות.
האישום השמיני עוסק בפעולות מרמה והונאה דומות, להן היו שותפים סטבינסקי, בוטוב, וסילי ואמיליה מובלנוב (להלן:
אמיליה). אמיליה עשתה שימוש בתעודת זהות מזויפת אחת שהוכנה עבורה ופתחה בכזב שני חשבונות בבנקים בירושלים.
3. הרשעתו של סטבינסקי (כמו גם הרשעתו של בוטוב) באישומים 3-1 ו-8 (להלן:
הפרשה הראשונה) שנסקרו לעיל מבוססת רובה ככולה על עדותו של וסילי, שהיה עד מדינה. סטבינסקי הכחיש מכל וכל מעורבות בפרשה הראשונה וטען כי יש לו אך היכרות שטחית עם וסילי. הוא טען, כי עדותו של וסילי היא עדות שקר אשר ניתנה לשם קבלת טובות הנאה מהמשטרה ומהפרקליטות בדמות אי הגשת כתב אישום ותביעות אזרחיות על ידי הבנקים מהם נגנב הכסף. וסילי העיד בבית משפט קמא כי הכיר את סטבינסקי דרך בוטוב, אשר הציע לו "לעבוד" בתרמית בנקים. על פי עדותו, סטבינסקי היה "המוח" מאחורי פרשת המרמה, מי שניצח על המלאכה, קבע את צורת ה"עבודה" והינחה את כל המעורבים בדבר, בעוד שבוטוב שימש זרועו הארוכה לשם ביצוע הפעולות בשטח באמצעות "העובדים" שגוייסו לשם כך, דוגמת וסילי, ילנה ואמיליה. בית משפט קמא סקר בהכרעת הדין בפירוט רב את עדותו של ויסילי ממנה עלה, כי רק בירושלים נפתחו באופן זה 30-20 חשבונות בנקים. הבנקים היו מבקשים מפותח החשבון חוזי עבודה ומי שערכם היה סטבינסקי באמצעות תוכנת פוטושופ. פותחי החשבונות המציאו גם תלושי משכורת פיקטיביים על שם חברת פרופלקס. זיופי תעודות הזהות נעשו באמצעות אחרים. כספי ההשקעה הראשונים בחשבונות הפיקטיביים היו כספיהם של סטבינסקי, בוטוב, וסילי וילנה. לאחר שנפתחו חשבונות הבנקים, ביקש הפותח פנקס שיקים וכרטיס אשראי, ואף מסגרת אשראי לשם משיכת כספים. הכספים שנמשכו פוזרו בבנקים השונים כמשכורות שהתקבלו מחברת פרופלקס ולעיתים בוצעה בהם קניית מוצרים שונים. סטבינסקי פיקח על כל החשבונות באמצעות מחשב שהיה בביתו, וכאשר נכלא בחודש דצמבר 2007 המשיך בכך בוטוב, אך ללא הצלחה. לאחר מספר פעולות של "גלגול" כספים וייצוב החשבון, בהנחיית סטבינסקי, נלקחו הלוואות גדולות ונעשה שימוש בכרטיסי האשראי. בכספים שהוצאו מחשבונות הבנק נעשו פעולות רבות ובהן: "גלגול" כספים והכנסתם לחשבונות בבנקים אחרים כמזומן; קניית מטבע חוץ; קניית מוצרים שונים; שכירת כלי רכב לשם נסיעה לערים שונות לצורך פתיחת חשבונות; קניית מכשירי פלאפון (לכל חשבון נקנה מכשיר אחר); וכמובן, חלוקת רווחים. וסילי העיד, כי חלקו ברווחים היה כ- 70,000 עד 90,000 ש"ח.
בית משפט קמא מצא כי עדותו של וסילי היא עדות אמת. "
הוא מספר את הדברים שידועים לו בעדות פתוחה, חופשית, הוא לא בורח מהחלק שלו" (בסעיף 30 ז' להכרעת הדין). עדותו של ויסלי נתמכה בראיות סיוע למכביר ממקורות נפרדים ועצמאיים, כמפורט שם (בסעיף 31). ראיות אלה חיזקו את אמינות עד המדינה וסיבכו את סטבינסקי ובוטוב בביצוע העבירות בהן הואשמו. עדותו של עד המדינה נתמכה גם בעדויותיהן של ילנה (אשר הורשעה בתיק נפרד בגין חלקה בפרשה) ואמיליה.
4. בערעורו של סטבינסקי לפנינו ביחס לפרשה הראשונה נטען על ידי בא-כוחו, עו"ד ע' אשכנזי, כי שגה בית משפט קמא כאשר נתן אמון מלא בעדותו של וסילי בהעדר תשתית ראייתית תומכת וסיוע מספק. זאת, במיוחד, בנוגע לחוזי העבודה הפיקטיביים שסטבינסקי הורשע בזיופם ואשר לא הוצגו בבית המשפט ובנוגע לפעילות הפלילית ביחס לחברת "גרמיסל", שהתרחשה לאחר שסטבינסקי נכלא בחודש דצמבר 2007. אשר לכך נטען, כי אמנם וסילי העיד שסטבינסקי הינחה אותו מהכלא כיצד לפעול באמצעות עשרות שיחות שניהלו בטלפון, אך לא הובא לכך כל תימוכין בראיות דוגמת פלט שיחות.
5. דין ערעורו של סטבינסקי בגין הפרשה הראשונה להידחות.
בית משפט קמא נתן אמון מלא בעדותו של וסילי, תוך שנתן את הדעת לעובדת היותו עד מדינה. עד זה נחקר לפניו ארוכות, בחקירה ראשית ובחקירות נגדיות, ועדותו נתמכה, כאמור, בראיות נוספות ממקורות שונים. אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהערכת מהימנות העדים על ידי הערכאה המבררת, ובנסיבותיו של תיק זה איננו רואים כל מקום להתערב בהתרשמותו החיובית של בית משפט קמא מעדותו של וסילי לפניו. אשר להכנת חוזי העבודה המזויפים, נקדים ונאמר כי על פי חומר הראיות חברת "פרופלקס" היא חברה ריקה מתוכן שמאחוריה עמדו אנשים בשם אלי ודימה, עימם היה קשור סטבינסקי, אשר ככל הנראה השתמשו בה למטרות דומות לאלה של הנאשמים. על פי עדותו, היה וסילי נשלח על ידי סטבינסקי לפגוש את אותם אלי ודימה, למסור להם כספים לשם הפקדת "משכורות" בחשבונות מושא האישומים ולקבל מהם תלושי משכורת מזויפים. ביחס לחוזי העבודה המזויפים העיד וסילי, כי סטבינסקי הכין עבורו חוזי עבודה באמצעות תוכנת פוטושופ שהותקנה במחשב הנייד של סטבינסקי, אשר נקנה תוך שימוש בפנקס שיקים שהתקבל במסגרת פתיחת אחד החשבונות הפיקטיביים (בעמ' 26, שורות 16-10; עמ' 30, שורות 16-5; עמ' 73, שורה 16 - עמ' 74, שורה 2; עמ' 129, שורה 30: "
ישבתי ליד סלבה [סטבינסקי]
וסלבה היה עושה את העבודה"). וסילי הדגיש, כי עבודה בתוכנת פוטושופ היא קשה. "
זה לא כמו לבלבל אנשים" (בעמ' 130, שורות 7-6). אכן, חוזי העבודה המזויפים לא הוגשו כראיות לבית המשפט, ואולם דבר זה לא נדרש מקום שבית המשפט נתן אמון מלא בעדותו של וסילי ונמצאו לה ראיות סיוע, גם חפציות, רבות (לפירוט שלל ראיות הסיוע ראו סעיף 31 להכרעת הדין). כך, למשל, במסמכי הבנקים (מוצג ת/5 א - ח) קיימים רישומים רבים, לרבות בטפסי פתיחת חשבונות, לפיהם פותח החשבון הוא עובד חברת פרופלקס בע"מ. הכלל הוא, כי מקום שיריעת המחלוקת רחבה, לנוכח כפירה "מקיר לקיר" כפי שאירע בענייננו (אפילו באשר למידת ההיכרות בין הנאשמים), די בכך שראיות הסיוע יתייחסו לאחת הנקודות המהותיות השנויות במחלוקת ולא נדרשת ראיית סיוע נפרדת לכל אחת מהן. יתרה מזו: "
מקום שעד, שעדותו טעונה סיוע, מעיד על ביצוען של מספר עבירות, ואילו ראיית הסיוע מתייחסת במישרין לאחת מהן בלבד, ניתן יהיה לבסס מכוחה של ראיית סיוע זו הרשעה בעבירות האחרות, בתנאי שהמדובר בסדרה של עבירות דומות, הקשורות זו בזו והמהוות מסכת אחת או עסקה כוללת אחת; שבנסיבות כאלה - די בראיית סיוע המתייחסת לאחד ממעשי העבירה, כדי לסלק את החששות המצדיקים את דרישת הסיוע לעדותו של אותו עד" (י' קדמי
על הראיות חלק ראשון 331 (מהדורה משולבת ומעודכנת 2009)).
וסילי תיאר בעדותו כיצד לאחר חצי שנה של פעילות מוצלחת בירושלים ילנה נעצרה, החשבונות נחסמו, ואז החליטה החבורה להעתיק את פעילותה לצפון הארץ ו"לעבוד" באמצעות חברת "גרמיסל". חברת "גרמיסל" היתה שייכת במקור לבעלה של ילנה, דניס אוסטרוברחוב, ו"
כשנגמר העבודה בירושלים, חשבנו לעשות [באמצעותה]
אותה עבודה בצפון" (בעמ' 43, שורות 7-6). כאשר דיבר וסילי בלשון רבים התכוון - על פי עדותו - לסטבינסקי, בוטוב, ילנה והוא עצמו. וסילי התייחס בעדותו במפורש לחלקו של סטבינסקי בפעילות באמצעות חברת "גרמיסל" אף שהיה בכלא באותה עת. ואלה דבריו: "
הפקדנו, השקענו כסף להתחלת החברה, ויצ'סלב [סטבינסקי]
המשיך לכוון מה לעשות ואיפה ללכת. באותה תקופה - לא, מההתחלה הוא עוד היה בבית, התחלנו את החברה, אלה הלכה לבנקים לפתוח חשבונות, אני לא זוכר באיזה שהוא שלב ויצ'סלב נכנס כבר לכלא, וכל הזמן היה יושב על טלפון ומסביר מה לעשות ואיך לעשות... ניסינו לעשות אותו סיפור, לפתוח מהחשבון, למשוך מהחשבון... לא יודע מאיזה סיבה, או בגלל שויצסלב היה סגור בכלא ולא היה לו אפשרות כל הזמן לשבת על טלפון, זהו פה אני ואולג [בוטוב]
היינו מחליטים, חלק מהדברים היינו מחליטים מה לעשות וכנראה ההחלטות היו לא נכונות או שבגלל שבבנקים אחרי הפרשה בירושלים, בבנקים כבר שרות בטחון כבר התחיל לבדוק יותר טוב כל החשבונות החדשים..." (בעמ' 43, שורה 30 - עמ' 44, שורה 5). בהמשך החקירה אמר וסילי: "
סלבה [סטבינסקי]
היה עושה כמה שיחות טלפון מכלא עם הוראות והדרכות... משגע את כל העולם" (בעמ' 82, שורות 19 ו-23). וסילי הסביר, כי בירושלים עבד "בשטח" ולא ידע איך להתנהל מול הבנקים, ולשם כך נזקק להדרכתו להסבריו של סטבינסקי (שם; וראו גם עמ' 118). וסילי הדגיש, כי את ה"עבודה" באמצעות חברת "גרמיסל" התחילה כל החבורה - סטבינסקי, בוטוב, ילנה ווסילי - וכאשר סטבינסקי נעצר, הוא המשיך בהדרכת השותפים ובמתן הוראות באמצעותו לא פחות מעשר שיחות טלפון ביום (בעמ' 119). כאמור, בית משפט קמא ראה בעדותו של וסילי בסיס מוצק להרשעת סטבינסקי גם בפעילות באמצעות חברת "גרמיסל" ואיננו רואים להתערב בכך. בהקשר זה נפנה גם ל-ת/4 פלט שערך השב"ס בדבר ביקורים אצל סטבינסקי, ממנו עולה כי בוטוב ביקר את סטבינסקי בכלא פעמיים בחודשים ינואר-פברואר 2008, וילנה ביקרה אותו פעם אחת. כפי שצויין לעיל באשר לחוזי העבודה הפיקטיביים, לא נדרשת ראיית סיוע ביחס לכל אחד מפרטי עדותו של עד המדינה, ובענייננו אין באי המצאת פלטי השיחות שניהל סטבינסקי מן הכלא כדי להפחית ממשקלה של עדותו של וסילי בענין זה.
עד כאן בעניין הרשעתו של סטבינסקי בפרשה הראשונה.
הפרשה השניה-אישומים 6-4
6. אישומים 6-4 בהם הורשעו המערערים ובוטוב דנים בפרשת מרמה והונאה דומה לפרשה הראשונה, אך ללא זיוף זהותם של "העובדים" פותחי החשבונות בבנקים באמצעות תעודות זהות מזויפות ותוך שיתופו של ישייב בקשירת הקשר (להלן:
הפרשה השניה). במסגרת אישומים אלה הורשעו המערערים בעבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע (שלוש עבירות); קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (שתי עבירות); זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות (שתי עבירות); ושימוש במסמך מזויף (שתי עבירות).
האישום הרביעי עוסק בעבירה של קשירת קשר ועל פי האמור בו קשרו המערערים ובוטוב קשר להונות בנקים ולקבל במרמה סכומי כסף בשיטה זהה לזו שתוארה באישום הראשון, בשינוי מסויים לפיו יפרסמו השלושה מודעות בעיתונות בשפה הרוסית תחת הכותרת "עזרה ליורדים" ויציעו לפונים לפתוח חשבונות בנק, תוך הצגתם כעובדים של חברות פיקטיביות, לשם קבלת כספים במרמה.
האישום החמישי עוסק בפנייתו של בוריס פסוצינסקי (להלן:
בוריס פ'), באמצעות חברו קיריל ווסקובויניקו (להלן:
קיריל), בחודש נובמבר 2009, למודעה כאמור שפורסמה בעיתון. בוריס פ' הונחה, באמצעות קיריל, על ידי אדם שזהותו אינה ידועה להכין תדפיסים של חשבון הבנק שלו, תעודת זהות ושיק אחד, ובמפגש שנערך לאחר מכן בסמוך לסניף הבנק בו מתנהל החשבון, בנוכחות בוריס פ', בנו אלכסיי, קיריל, בוטוב וישייב, הינחה ישייב את בוריס פ' לקבל מן הבנק סיסמה לשם כניסה לחשבון באמצעות האינטרנט וכן כרטיס אשראי בינלאומי. בוריס פ' עשה כן ומסר את המסמכים לישייב שהמתין לו בחוץ. לאחר מכן הסכימו בוטוב וישייב עם בוריס פ' שהלה יפתח חשבונות בנק נוספים ויפעל בהם על פי הוראותיהם במשך חודשיים, עד שיעזוב את הארץ, תמורת סכום של 20,000 דולר. בהמשך, כשהוא פועל גם על פי הנחיות סטבינסקי, פתח בוריס פ' שלושה חשבונות בסניפי בנקים שונים בטבריה ובעפולה, כשהוא מזדהה כעובד חברת "נווה טופז" וחברת "ארטור ספיישל סקיוריטי" באמצעות תלושי משכורת מזויפים שקיבל מבוטוב ומישייב ומוסר פרטים כוזבים. המערערים ובוטוב הינחו את בוריס פ' לקחת הלוואה במסגרת אחד החשבונות, לרכוש מטבע זר באמצעות אחד מכרטיסי האשראי, לרכוש טלפונים סלולריים, להעביר כספים לחשבונו של אחר (בוריס קוזלוב), והוא עשה כן. כמו כן, סטבינסקי, באמצעות המחשב, פעל בעצמו בשמו של בוריס פ' מול הבנקים והזמין שירותים בנקאיים, לרבות כרטיסי אשראי ופנקסי שיקים. המערערים ובוטוב פעלו בחשבונות שפתח בוריס פ' כאמור לעיל כך שנוצרה יתרת חובה בסכום כולל של 74,800 ש"ח.