השופט י' דנציגר:
לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (ר' כרמל) בת"פ 119/10 מיום 14.1.2013, בה נדחתה בקשת המערער לפי סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), לפסוק פיצוי בגין מעצר והחזר הוצאות משפט.
רקע עובדתי והליכים קודמים
1. המערער זוכה בדין מעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. בכתב האישום נטען כי בעקבות סכסוך אלים שפרץ בין קרוב משפחתו של המערער לבין המתלונן ואחר, הגיעו ביום 31.1.2010 המערער ועוד כתשעה אנשים, שזהותם אינה ידועה למאשימה, אל המתלונן למושב אשתאול על מנת לפגוע בו. נטען כי המערער וחבריו הגיעו בשתי מכוניות כשהם מצוידים במוטות ברזל ולבנות בטון. עוד נטען כי המערער צעק לעבר המתלונן כי ירצח אותו ופגע בו בראשו ובגופו באמצעות מוט ברזל ולבנת בטון, תוך שחבריו תקפו אף הם את המתלונן ופגעו בגופו של חברו של המתלונן. כתוצאה ממעשים אלו נחבל המתלונן בגופו ונגרמו לו בין היתר חתכים עמוקים בקרקפת, חתך בלחי שמאל וסימני חבלה בכתף ובזרועות.
2. ראיות המאשימה כנגד המערער היו נסיבתיות. בליל האירוע, מעט לאחר חצות, התקבלה הודעה במוקד המשטרה אודות אירוע תקיפה במושב אשתאול. שוטרים שהגיעו למקום פגשו באחד המתלוננים אשר לא ידע למסור פרטים מזהים באשר לתוקפים, למעט פרטי לבוש וסוגי הרכבים המעורבים. נטען כי התוקפים הגיעו לאירוע תקיפת המתלונן בשתי מכוניות, אחת מהן דייהטסו שרייד. בעקבות כך יצא רכב משטרתי לסיור בעיר בית-שמש על מנת לנסות ולאתר מעורבים והבחין לאחר זמן מה במערער ובמספר חברים. בסמוך אליהם נמצאה מכונית דייהטסו שרייד השייכת למערער. כשניגשו השוטרים למערער ולחבריו, הבחין אחד מהם עוד ממרחק כי המערער זורק דבר מה מתוך תא המטען שברכב. לאחר שהשוטרים התקרבו, נמצא במרחק מה, בין השיחים, מוט עץ (שאין חולק שהושלך על ידי המערער), בסמוך למספר מוטות ברזל. מאחר שהמערער לבש טרנינג בצבע שחור, כפי שלבשו התוקפים, ולאור סוג המכונית, נעצר המערער כחשוד במעורבות באירוע. מאוחר יותר נערך למתלונן מסדר זיהוי תמונות, ומתוך כשלוש מאות תמונות שהוצגו לפניו (במחשב) הוא זיהה לבסוף את תמונת פני המערער.
עולה איפוא כי הראיות מטעם המשיבה נחלקו לשתי קבוצות. האחת, סוג המכונית, לבוש המערער בעת האירוע, והשלכת מוט העץ תוך הימצאות המוט בסמוך למוטות ברזל דומים לאלה שנעשה בהם שימוש באירוע. השנייה, מסדר זיהוי תמונות.
3. נקבע בהכרעת הדין כי מסדר הזיהוי נערך בנסיבות הגורעות ממשקלו ואין הוא יכול לשמש בסיס יחיד להרשעה ואף לא להצטרף לראיות אחרות בעלות משקל. לא הייתה כל מניעה לערוך מסדר זיהוי חי והמאשימה לא הצביעה על סיבה להעדפת מסדר זיהוי בתמונות. המתלונן העיד כי התלבט בין שתי תמונות שהוצגו לו ורק לאחר שנחשף לשמו של המערער כמשויך לאחת התמונות, הצהיר על ודאות הזיהוי. המסדר נערך ללא נוכחות עורך דינו של המערער, אף כי היה ידוע שהמערער היה מיוצג באותה העת. נקבע כי נוכחות סנגור בסיטואציה זו הייתה יכולה למנוע העדפת מסדר זיהוי בתמונות והיה בה כדי להבטיח תיעוד הסתייגותו של המתלונן מזיהוי מלא, דבר שלא נעשה בדו"ח המשטרתי. יתרה מזאת, עדות המתלונן בהקשר הנדון העיבה על עדות השוטר שערך את מסדר הזיהוי, שהעיד כי לא היה ספק בזיהוי וכי המתלונן לא נחשף לשמו של המערער.
4. באשר ללבושו של המערער; נקבע כי קיים ספק אם לבושו תאם ללבוש התוקף. מהראיות עלה כי התוקף העיקרי לבש טרנינג שחור ועליו כיתוב גדול ובולט באותיות מוזהבות. המערער נעצר בלובשו טרנינג שחור ללא כיתוב. נקבע כי יש בכך כדי לגרוע מתרומתה הראייתית של העובדה כי המערער לבש טרנינג שחור שאינו לבוש חריג או יוצא דופן.
5. באשר לרכב מסוג דייהטסו שרייד; נקבע כי טענת הסנגוריה לפיה לא מדובר בכלי רכב ייחודי ונדיר באזור בו נתפס, לא נסתרה. לכך התווספה גם עדות חברו של המתלונן שנכח באירוע, שהעיד כי הוספת הפרט המזהה בדבר גלגלי המגנזיום שהיו לרכב התוקף, העלול לכאורה לקשור את רכב התוקף לרכבו של המערער, הועלה לראשונה על ידי החוקרת בשלב החקירה במשטרה ולא על ידו וכי הוא ענה לה "יכול להיות שכן".
6. באשר למוטות הברזל; נקבע כי לא ניתן לקשור בין מוטות הברזל שנמצאו בשטח לבין מוט העץ שאין חולק שהושלך על ידי המערער מרכבו. המערער טען שהשליך מוט עץ בו נהג להשתמש להחזקת מכסה המנוע משום שפחד מהמפגש עם השוטר רביבי שמספר ימים לפני כן בדק את רכבו והורה לו לזרוק את מוט העץ. השוטר רביבי אישר עובדה זו. כמו כן לא נסתר הסברו של המערער לפיו מוטות הברזל שנמצאו בשטח אינם שייכים לו אלא לאתר הבניה הסמוך. שני מוטות הברזל שנמצאו הינם מוטות המשמשים לבניה. המוטות נמצאו בשטח ולא בידיו של המערער או ברכבו. השוטר רביבי לא הסביר מדוע אסף רק שני מוטות מהקרקע, הביאם לתחנת המשטרה ולאחר מכן שב לאתר הבניה ואסף מוט שלישי ועדותו בעניין זה הייתה מתחמקת. כמו כן, הטענה לפיה ידיו של המערער נמצאו מוכתמות מחלודה שמקורה במוט השלישי, לא נתמכה בראיות וגרסתו של המערער לפיה היו אלה כתמי עפר או בוץ אף היא לא נסתרה.
לפיכך, בית המשפט המחוזי זיכה את המערער. המערער עתר לפיצוי והחזר הוצאות מכוח סעיף 80 לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו.
עיקרי החלטת בית המשפט המחוזי
7. בית המשפט המחוזי קבע כי בחינת כתב האישום בשלב הגשתו מלמדת כי הוא התבסס על מבנה ראייתי שהיה בו כדי לבסס הרשעה. מבנה ראייתי זה השתנה לאחר שנשמעו העדים בבית המשפט. בעת הגשת כתב האישום לא ידעה המשיבה על הפגמים שנפלו במסדר הזיהוי, אשר נחשפו לראשונה בעדותו של המתלונן בבית המשפט. פרטים אלו לא תועדו בדו"ח המשטרתי. כך גם באשר לזיהוי המאפיינים המיוחדים ברכב, כאשר בעת הגשת כתב האישום נסמכה המאשימה על הודעת חברו של המתלונן, לפיה בנוסף לסוג הרכב של התוקף וצבעו, גם סוג הצמיגים זהה לאלו שברכבו של המערער. בשלב זה לא היה ידוע כי סוג הצמיגים הוצע לעד על ידי החוקרת וכי הוא אישר אותו באופן בלתי ודאי. כמו כן גם עובדת הימצאות מוטות ברזל בשטח לא קשרה את המערער לתקיפה, לאחר ההסברים שהציג המערער בעדות ונוכח עדות השוטר רביבי ואופן איסוף הראיות. בית המשפט קמא קבע כי המערער לא הצביע על "נסיבות אחרות" המצדיקות מתן פיצוי בעניינו. לפיכך, קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה יש להעדיף את האינטרס הציבורי שלא להביא לרפיון ידיהם של הגורמים המופקדים על אכיפת החוק.
כנגד החלטה זו מופנה הערעור שלפנינו.
נימוקי הערעור
8. המערער - באמצעות בא כוחו, עו"ד ארקדי פולנסקי - שב על טענתו לפיה לא הייתה תשתית מספקת להעמדתו לדין. לטענתו, מחדלי החקירה ואופן ניהול החקירה תוך השמטת פרטים מהותיים וחשובים מתיעוד החקירה הם שהביאו להעמדתו לדין לשווא. המערער מדגיש כי מחדלי החקירה גרמו לו לעיוות דין חמור. המערער טוען כי בבוא בית המשפט לפסוק פיצוי והחזר הוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין, אין להבחין בין שיקול דעת המאשימה באשר לעצם ההעמדה לדין לבין אופן ניהול החקירה ותיעודה החסר. המערער מציין כי היה מקום ליתן משקל לנסיבותיו האישיות, יליד 1986, צעיר ששהה במעצר בית בבית דודיו במושב ברקן ולא בבית אביו, דבר שפגע בפרטיותו ובאפשרותו לנהל סדר יום תקין ומנע ממנו לעבוד לפרנסתו במהלך תקופת היותו נתון במעצר בית בשל התנגדות המאשימה. המערער נאלץ לדבריו להפסיק את קורס המצילים אותו החל באמצעו והתמורה ששילם, בסך של 3,000 ש"ח, אבדה. עוד נטען כי בשל הגשת כתב האישום חברתו של המערער עזבה אותו והוא החל לסבול מהחמרה בגמגום ממנו סבל.
תגובת המשיבה
9. המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד לינור בן אוליאל - טוענת כי יש לדחות את הערעור. המשיבה אוחזת בנימוקי החלטתו של בית המשפט המחוזי. המשיבה מדגישה כי בשעת הגשת כתב האישום הייתה תשתית ראייתית מספקת ולא הייתה לנציג המאשימה אפשרות לגלות את הפגמים שנפלו בחקירה, כמו למשל לגבי הזיהוי החלקי במסדר התמונות ותשובת חברו של המתלונן במהלך חקירתו באשר לסוג גלגלי רכבו של התוקף. המשיבה מדגישה כי בהיעדר תיעוד מספק של החקירה, הרי שבהינתן הראיות לכאורה שהונחו לפני התובע, ההחלטה להגיש כתב אישום כנגד המערער הייתה סבירה.
דיון והכרעה