השופטת מ' נאור:
ערעור על חומרת העונש וגובה הפיצויים שהטיל בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטים א' שהם, י' שבח ו-ש' ברוך) על המערער, לאחר שהורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות.
רקע עובדתי ודיוני
1. נגד המערער הוגש מלכתחילה כתב אישום אשר ייחס לו שתי עבירות; עבירת ניסיון לרצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירת הצתה לפי סעיף 448 לחוק העונשין. בהמשך, לקראת סיום שלב ההוכחות בתיק, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן המייחס למערער עבירת תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(ב)(2) לחוק העונשין. בדיון בפנינו העירה באת כוח המשיבה כי הייתה טעות בכתב האישום והסעיף הנכון הוא סעיף 333 ביחד עם סעיף 355(א)(1). הדין עמה ואנו מתקנים את טעות הסופר. במסגרת הסדר הטיעון, הודה המערער בעובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן.
2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המערער והמתלוננת חיו כבני זוג. בתאריך 21.10.2007 החל ויכוח בין השנים בדירה בה התגוררו בפתח תקווה. בהמשך לויכוח סגר המערער את המתלוננת בחדר השינה שבדירה ולא איפשר לה לעוזבו. מספר שעות לאחר מכן נכנס המערער לחדר השינה, אחז בשערותיה של המתלוננת והטיח את פניה כנגד הקיר. בסמוך לאחר מכן, לקח המערער סכין מטבח והחל לחתוך את המתלוננת מספר פעמים בצווארה ובידיה. המערער ניסה בהמשך לשבור בכח את עמוד השדרה של המתלוננת באמצעות ידיו. למחרת, בשעה 7:00 בבוקר, יצא המערער מהדירה, רכש בקבוק המכיל אלכוהול, שב אל הדירה, שפך את תכולתו על המתלוננת והציתה באמצעות מצית. בשל מעשים אלה נגרמו למתלוננת חתכים עמוקים ומרובים בקדמת צווארה ומאחוריו, חתך באמה ובכף יד ימין וכן נגרמו לה כוויות על מצחה, אזנה, בית השחי וגבה והיא אושפזה בבית החולים במצב בינוני עד קשה.
3. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן. התביעה תעתור ל-12 שנות מאסר בפועל ולמתן פיצוי למתלוננת והסנגור יעתור ל-10 שנות מאסר בפועל, וכן יבקש להימנע מהטלת פיצוי. בית המשפט קיבל את ההסדר והרשיע את המערער על סמך הודאתו בעבירות המיוחסות לו. הדיון נדחה לשמיעת הטיעונים לעונש.
גזר דינו של בית המשפט המחוזי
4. במהלך הדיון לטיעונים לעונש, ובהתאם להסדר הטיעון, עתרה המשיבה להטיל על המערער 12 שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי ותשלום פיצויים למתלוננת. המשיבה ציינה כי הסכמתה להסדר הטיעון נעוצה בקושי שהתעורר בהוכחת היסוד הנפשי של עבירת הניסיון לרצח ובשל היות המשיבה קשובה להערות בית המשפט, אשר ביקש מהצדדים לבחון את האפשרות להגיע להסדר טיעון בתיק זה. עוד ציינה המשיבה כי למתלוננת נגרמו נזקים נפשיים ופיזיים קשים ביותר, נקבעה לה נכות בשיעור של 75% היא נאלצה לעבור שלושה ניתוחים. לא הוגש תסקיר קורבן עבירה וזאת משום שלאחר מתן עדותה של המתלוננת נותק עמה הקשר ולא ניתן היה לאתרה. עוד ציינה המשיבה כי המערער עושה מזה שנים שימוש באלכוהול וסמים. לטענתה, מדובר באדם המסוכן לציבור אשר ביצע עבירה אלימה באופן קיצוני וכי הוא בבחינת "שור מועד", וזאת לאור עבירת אלימות קודמת בגינה שוחרר משירות בצה"ל בטרם עת. המערער לעומת זאת ביקש להסתפק בעונש של 10 שנות מאסר ולהימנע מחיובו בתשלום פיצויים. בא כוח המערער טען כי אמנם אין להקל ראש במעשיו והתנהגותו, אך הוא הצביע על כשלים רבים מצד הרשויות בהתייחסותם למערער. בא כוח המערער ציין כי למרות מצבו הנפשי של המערער, שהיה ידוע לרשויות, והתמכרותו לאלכוהול ולסמים, הוא לא טופל כראוי על ידי הרשויות. המערער הוסיף כי הוא נמצא משוטט ברחובות כעשרה ימים לפני ביצוע העבירה, והוא נלקח על ידי השוטרים לבית חולים, שם אובחן במצב פסיכוטי, אך למרות האבחון הוא שוחרר כבר למחרת. בא כוח המערער הוסיף כי בערב שבו בוצעו העבירות, התקשרה שכנתו של המערער למשטרה וביקשה את התערבותה לאור התנהגותו האלימה של המערער. המשטרה הגיעה למקום והבחינה במערער כשהוא אוחז בפטיש וריח חריף של אלכוהול נודף ממנו, אך למרות זאת לא עשתה מאומה ואף לא ביקשה מהמערער להתלוות אליה לתחנת המשטרה, דבר שעשוי היה למנוע את ההמשך הטראגי. המערער ציין כי הוא אינו אלים מטבעו וכי הנזק שנגרם למתלוננת אינו בלתי הפיך, שכן התברר שהיא שיקמה את עצמה ונכנסה למסלול חיים חדש. הוא הוסיף שהוא ביקש את סליחתה של המתלוננת בהזדמנות הראשונה. לסיום ציין המערער, כי מצבו הכלכלי רעוע ביותר. ואף היכולות הכלכליות של משפחתו הינן דלות ביותר. על כן, ביקש המערער להסתפק בעונש של 10 שנות מאסר בהתאם לרף התחתון שבהסדר הטיעון ולהימנע מהטלת פיצויים.
5. בית המשפט המחוזי שקל את טענות הצדדים וקבע כי חרף העובדה שסעיף האישום המיוחס לנאשם שונה מניסיון לרצח לעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות, עובדות כתב האישום מתארות אירוע אלימות קשה וחמור ביותר. בית המשפט הוסיף כי אמנם לא הוגש תסקיר קורבן עבירה, בשל ניתוק הקשר של המשיבה עם המתלוננת, אך ניתן לקבוע כי נזקה הפיזי והנפשי של המתלוננת אינו קל ערך. בית המשפט הוסיף, בהתחשב בעברו הפלילי של המערער, כי אף אם יניח כי מדובר באירוע חד פעמי, הרי שמדובר באירוע קיצוני בחומרתו, בשים לב לטיבה של האלימות שהופעלה ולתוצאותיה הקשות. בית המשפט נתן משקל מסוים לקולא לעובדה שהרשויות לא דאגו לאשפז את המערער במועד סמוך לביצוע העבירה, שבו היה נתון במצב נפשי קשה ביותר, ולכך שהמשטרה לא ביקשה מהמערער להתלוות אליה לתחנת המשטרה בערב האירוע. עם זאת, הדגיש בית המשפט כי האינטרס הציבורי, מחייב ענישה קשה ומחמירה לכל מי שנוקט באלימות כלפי הזולת וכי יש לייחס משקל לשיקולי הגמול ולצורך בהרתעת המערער ועבריינים פוטנציאליים אחרים.
6. לאחר שקילת מכלול השיקולים ובהתחשב בחומרת העבירה של המערער, הטיל בית המשפט על המערער 13 שנות מאסר, מהן 11.5 שנים לריצוי בפועל שמניינים מיום מעצרו, ויתרת המאסר על תנאי, למשך שלוש שנים, לבל יעבור כל עבירת אלימות שהיא פשע. עוד חייב בית המשפט את המערער בתשלום פיצויים למתלוננת בשיעור של 100,000 ש"ח שישולמו תוך 12 חודשים מיום גזר הדין.
7. על חומרת העונש שהוטל על המערער ועל גובה הפיצויים הוגש הערעור שלפנינו.
הערעור
8. המערער מלין על חומרת עונש המאסר שהוטל עליו. המערער סבור כי עונש המאסר שהוטל הינו חמור וחורג ממדרג הענישה הקיים בעבירה נשוא תיק זה, במיוחד בהתחשב בנסיבות בהן נעברה העבירה. המערער טען כי בשל המצב הנפשי בו היה נתון עת ביצע את המעשים בהם הורשע, נחלש כושר שיפוטו והכרתו התערפלה. המערער הוסיף כי בית המשפט קמא טעה בכך שלא נתן משקל לעובדה כי המערער היה שרוי באותה תקופה במצב נפשי קשה ביותר, כפי שעלה מחומר הראיות שהוצג בפניו. עוד טען המערער כי מסכת הכשלים מצד רשויות האכיפה אשר כללו את שחרורו המהיר מבית החולים, למרות האבחון בעניינו, ואת העובדה שהמשטרה לא עצרה אותו בערב האירוע, אלא הסתפקה במתן אזהרה בלבד, למרות תלונה שהוגשה מצד השכנה לגבי האפשרות שהמערער "מתעלל באשתו" ולמרות המצב שבו נחזה על ידי השוטרים, מהווה כשל משמעותי מצד הרשויות לעשות מאמצים למנוע את האירוע. עוד ציין המערער כי רף הענישה שהוטל עליו גבוה בהרבה מהמקובל בפסיקה וכי יש מקום לשקול את נסיבותיו של המערער ולהימנע מהטלת עונש ברף הגבוה של ההסדר. לעניין רכיב הפיצוי, טען המערער כי בית המשפט קמא שגה בקובעו סכום פיצוי כה גבוה למתלוננת וזאת מבלי לתת משקל לנסיבותיו האישיות של המערער ולמצבו הכלכלי הדחוק. עוד הוסיף המערער כי נזקה של המתלוננת לא נאמד, וזאת משום שלא עלה בידי המשיבה לאתרה, אך ידוע שהמתלוננת ממשיכה לנהל אורח חיים תקין על אף הנזקים שנגרמו לה. על כן, ביקש המערער להקל בעונשו הן לרכיב המאסר והן לרכיב הפיצוי.
המדינה מבקשת לתמוך בקביעתו של בית המשפט המחוזי.
דיון והכרעה
9. לא ראינו הצדקה להתערב בתקופת המאסר בפועל שהוטלה על המערער בבית המשפט המחוזי, ואף לא בגובה הפיצוי שנפסק למתלוננת. כזכור, בהסדר הטיעון הוסכם על עונש מאסר בפועל שבין 10 שנים ל-12 שנים. העונש שהוטל הוא במסגרת טווח הענישה המוסכם. בנסיבות אלה אין למערער על מה להלין אף אם קיווה לעונש נמוך יותר. גם לגוף הענין, דומה כי ההסדר נותן את מלוא המשקל למצבו הנפשי של המערער. אין גם מקום להתערב בפיצוי שהוטל לטובת המתלוננת. הסבל שנגרם למתלוננת הוא רב והיא הפכה נכה. זהו מקרה של אלימות קשה באופן יוצא דופן. על המערער גם ללמוד כי יש תוצאות למעשים.
10. הערעור נדחה.
ניתן היום, ב' תמוז, תשע"א (4.7.2011).