השופטת רונית רוזנפלד
פתח דבר
1. המערער, מר אברהם בבר טוויזר, הטוען לקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין המשיבה 1, מאפיה מרחבית קריית שמונה (1986) בע"מ (להלן-
החברה), הגיש תביעתו כנגד המשיבים לתשלומים המגיעים לו לטענתו, כמי שהיה עובד המאפיה המוחזקת ומנוהלת על ידי החברה (להלן-
המאפיה). בתביעתו טען המערער כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את המשיבים 2-3 ביחד ולחוד עם החברה. המשיב 2, מר יוחנן אהרונסון, הינו בעל מניות בחברה ומנהלה, ואילו המשיב 3, מר גלעד אהרונסון, הינו בנו של יוחנן אהרונסון, והוא מנהל תפעול במאפיה.
בית הדין האזורי בנצרת דחה את תביעת המערער, בקובעו כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערער לבין המשיבים, וכי ההתקשרות עימו כקבלן עצמאי במשך כ-16 שנים, שיקפה נאמנה את מעמדו המשפטי (השופטת עידית איציקוביץ' ונציגי הציבור מר ראמי זידאן ומר יעקב שמש, עב' 2276/05). על כך הערעור שלפנינו, בו אנו מתבקשים לקבוע כי המערער היה עובד המשיבים, וכי בהתאמה לכך, נורה על החזרת עניינו של המערער לבית הדין האזורי להמשך בירור תביעתו הכספית.
נקדים ונאמר כי לא מצאנו ממש בערעור, וכי צדק בית הדין האזורי בקובעו כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין המערער לבין מי מן המשיבים.
רקע עובדתי
2. המערער החל עבודתו במאפיה כעובד שכיר בשנת 1981, במסגרת החברה
מאפיה מרחבית גליל עליון בע"מ (להלן-
מאפית גליל עליון). במהלך חודש יוני 1986 הועברה פעילות מאפית גליל עליון לידי החברה. בד בבד עם העברת הפעילות, פוטרו עובדי מאפית גליל עליון, ביניהם המערער, וקיבלו פיצויי פיטורים. המערער נקלט כעובד שכיר בחברה ביום 15.6.1986. אין חולק על מעמדו של המערער כעובד החברה עד לחודש דצמבר 1988. יצוין, כי אין למערער דרישה באשר לתקופה שלפני יוני 1986, והוא מחשב את הוותק שלו כעובד המאפיה החל מחודש יוני 1986.
3. בחודש ינואר 1989 נחתמו שני הסכמים בין המערער לבין החברה. כותרתו של ההסכם האחד: "
חוזה עבודה קבלנית לפריסה ואריזת לחם" (להלן-
הסכם הפריסה). ההסכם השני הינו הסכם לשירותי הסעה וביצוע שליחויות שונות, בו הוגדר המערער כ"
קבלן להסעות" (להלן-
הסכם ההסעות).
בשני ההסכמים נקבע כי המערער ישמש קבלן ויעסיק עובדים.
התקשרות הצדדים על פי הסכמים אלה הסתיימה ביום 1.6.05, ביוזמת החברה.
4. במסגרת ההסכמים הוגדרה התמורה החודשית בגין שירותי המערער, שתשולם לו כנגד חשבונית מס. בהתאם לנדרש בהסכם נרשם המערער כעוסק מורשה ברשויות המס. במהלך כל תקופת ההתקשרות על פי ההסכמים (להלן-
תקופת ההתקשרות) קיבל המערער תשלומים בתמורה לחשבוניות מס שהנפיק.
במהלך כל תקופת ההתקשרות דיווח המערער לרשויות המס על העסקת עובדים. העובדים קיבלו תלושי שכר בהם הופיע שמו של המערער כמעסיק. מספר העובדים השתנה בהתאם לנסיבות. המערער הודה בעדותו כי העסיק 9 עובדים בממוצע. עיקר העובדים הועסקו במחלקת פריסה ואריזה של המאפיה.
חלקם של העובדים עבדו במחלקות אחרות של המאפיה. בגין העובדים מן הקטגוריה השנייה, קיבל המערער עמלה שלא הייתה כלולה בתמורה החודשית שסוכמה עבור שירותי פריסה והסעות.
5. חלק ניכר מעבודת המאפיה במהלך השנים היה אספקת לחמים לכוחות צה"ל, ביניהם אלה שהוצבו בשטח לבנון. לאחר נסיגת צה"ל מלבנון ירד היקף העבודה במאפיה. חרף זאת, התמורה שקיבל המערער לא השתנתה. במהלך שנת 2005, בעקבות צמצום היקף העבודה וכן כתוצאה מרכישת מכשור חדש לפריסה, שהצריך העסקת פחות עובדים לצורך הפעלתו, ביקשה המאפיה לשנות את תנאי ההתקשרות עם המערער. בין הצדדים נערך משא ומתן אשר לא עלה יפה. אי לכך, הסתיימה ההתקשרות בין הצדדים ביום 1.6.2005.
ההליך בבית הדין האזורי ופסק הדין
6. המערער, שראה בנסיבות הפסקת ההתקשרות עימו פיטורים, הגיש תביעתו כנגד המשיבים לפיצויי פיטורים (מוגדלים), דמי הבראה, פדיון חופשה ועוד זכויות סוציאליות שלטענתו נמנעו ממנו שלא כדין במהלך תקופת ההתקשרות עימו. כמו כן ביקש להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבין המשיבים 2 ו-3.
המשיבים טענו כי לא התקיימו בנסיבות העניין יחסי עובד מעביד בין החברה או מי מהם, לבין המערער, וכי מעמדו היה מעמד של קבלן עצמאי. על כן ביקשו כי התביעה תדחה. במקביל הוגשה תביעה שכנגד של החברה כנגד המערער, בה ביקשה, למקרה שיקבע כי התקיימו יחסי עובד מעביד ביניהם, לחייבו בתשלום הפרשים בין השתכרותו במהלך תקופת ההתקשרות, לבין השכר שהיה מקבל לו הועסק כשכיר.
7. במסגרת דיון מוקדם שהתקיים בהליך, ניתנה החלטת בית הדין האזורי, בהסכמת הצדדים, כי בשלב ראשון יברר בית הדין את השאלה בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד, ואך אם יתברר כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד, יתקיים בירור בשאלת החבויות הכספיות הנובעות מכך.
פסק הדין מושא ערעור זה ניתן בתום השלב הדיוני הראשון כפי שהוסכם עליו, בו נדרש בית הדין לשאלת מעמדו של המערער.