השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1. בפנינו שני ערעורים, שהדיון בהם אוחד, על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (סגנית הנשיא יהודית גלטנר-הופמן; עב' 3170/07, עב' 3175/07, עב' 3176/07). במסגרת פסק הדין נדונו זכויותיהם הסוציאליות של המערערים בע"ע 633/09 והמשיב בע"ע 636/09 (להלן יחד -
העובדים), כעובדים זרים בענף הבנייה.
התשתית העובדתית
2. המערערות 1 ו - 2 בע"ע 636/09 - אשרמים בע"מ ואשטרום הנדסה ובנייה בע"מ (להלן:
אשרמים ו
אשטרום בהתאמה) - הן חברות ישראליות העוסקות בבניין, חברות באשכול החברות המכונה "קבוצת אשטרום", ורשומות כחברות בהתאחדות הקבלנים והבונים בישראל. המערערת 3 בע"ע 636/09 - טלרום משאבי אנוש בע"מ (להלן:
טלרום) - חברה אף היא ב"קבוצת אשטרום", ועסקה בתקופה הרלוונטית במתן שירותי כוח אדם.
3. המשיב בע"ע 636/09, מר טודור מוסטיאורט (להלן:
טודור), אזרח אוקראינה, עבד באתרי בנייה שונים של אשרמים ואשטרום, באמצעות טלרום, החל מיום 17.10.02 ועד ליום 31.5.05. ביום 1.6.05 עבר לעבוד ב"טלרום שירותי בנייה" בע"מ, תאגיד כוח אדם המהווה אף הוא חלק מקבוצת אשטרום, אשר הוקם בהתאם להחלטת הממשלה מס' 2446 ומורשה להעסיק עובדים זרים בענף הבניין (להלן:
התאגיד המורשה). במסגרת עבודתו בתאגיד המורשה המשיך לבצע עבודות בנייה באתריהן של אשרמים ואשטרום.
4. המערער 1 בע"ע 633/09, מר אולג לונגו (להלן:
אולג)
, אזרח אוקראינה, עבד עבור אשרמים, באמצעות טלרום, בביצוע עבודות בנייה בנמל אשדוד, החל מיום 17.10.02 ועד ליום 31.5.05. החל מיום 1.6.05 המשיך עבודתו באותו אתר ותוך כפיפות לאותם מנהלי עבודה, באמצעות התאגיד המורשה.
5. המערער 2 בע"ע 633/09, מר איוון קסז'יוק (להלן:
איוון), אזרח אוקראינה אף הוא, עבד באתרי בנייה שונים של אשרמים ואשטרום, באמצעות טלרום, החל מיום 18.10.02 ועד ליום 31.5.05. ביום 1.6.05 עבר לעבוד בתאגיד המורשה, והמשיך עבודתו באתרי הבנייה של אשרמים ואשטרום באמצעותו.
6. עבודתם של העובדים בתאגיד המורשה באה לידי סיום ביום 31.12.06 (בהתייחס לטודור) וביום 10.10.07 (בהתייחס לאולג ואיוון). עם זאת, התביעה בפני בית הדין האזורי - כמו גם ערעור זה - אינם מתייחסים כלל לתקופת עבודתם באמצעות התאגיד המורשה, או לנסיבות סיום עבודתם במסגרתו.
7. העובדים הגישו תביעה לבית הדין האזורי כנגד אשטרום, אשרמים וטלרום (להלן יחד:
החברות), במסגרתה טענו כי הועסקו על ידי שלוש החברות כמעסיקות במשותף, ועתרו לקבלת פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, תמריץ אי היעדרות, דמי כלכלה ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה.
במסגרת בירור התביעה בבית הדין האזורי נשמעו עדויותיהם של איוון ואולג, כמו גם מר נחום בוטנרו מצד החברות. עם זאת טודור לא התייצב למועד ההוכחות, וביקש - לאור זאת - למשוך את תצהירו מתיק בית הדין ולמחוק חלק מרכיבי תביעתו.
פסק דינו של בית הדין האזורי
8. בית הדין האזורי החליט תחילה, סמוך לאחר ישיבת ההוכחות, למחוק את תביעתו של טודור במלואה למעט בהתייחס לדרישת פיצויי הפיטורים (החלטה מיום 5.2.09). בית הדין התייחס להלכות שנקבעו על ידי בית דין זה נכון לאותו מועד בנוגע לתובע שאינו מתייצב לדיון ההוכחות (ע"ע 1127/00
אויאן אורסץ' - דניה סיבוס בע"מ, פד"ע לז 305 (2002); להלן -
עניין אורסץ'), וקבע על פיהן כי גם בהעדרו של תובע - רשאים נציגיו לנסות ולהוכיח את תביעתו. כיוון שדרישת פיצויי הפיטורים מבוססת על טענות משפטיות בלבד ואין לגביה מחלוקת עובדתית - נקבע כי רכיב זה ייוותר על כנו ולא יימחק.
9. בפסק דינו קבע בית הדין, כי העובדים הוכיחו זכאות לפיצויי פיטורים כתוצאה מהעברתם, בחודש יוני 2005, לעבודה באמצעות התאגיד המורשה. בית הדין הדגיש כי עם העובדים נחתם הסכם עבודה חדש על ידי התאגיד המורשה; הונפקה עבורם אשרת עבודה חדשה על שמו של התאגיד המורשה; ובתלושי שכרם צוין מועד תחילת עבודתם בתאגיד המורשה, ללא כל התייחסות לוותק קודם. בית הדין קבע כי גם אם העברת העובדים לתאגיד המורשה נכפתה על החברות בהתאם להחלטת הממשלה, וגם אם המשיכו לעבוד "
באותו מקום עבודה פיזי", יש לראות בכך כפיטורים. לזכות כל אחד מהעובדים נפסקו לפיכך פיצויי פיטורים, בסך של 8,615 ש"ח.
10. בית הדין קבע עוד כי אולג ואיוון זכאים לגמול שעות נוספות בהתבסס על "תדפיסי שכר נטו" (PAYMENT REPORT) אשר קיבלו מדי חודש, ובהם פורט מספר שעות עבודתם. אולג הציג בנוסף לכך כרטיסי עבודה בכתב יד, בחתימת מנהלי העבודה שהיו אחראים עליו. בית הדין קבע כי מדובר במסמכים אותנטיים, וכי השוואה בינם לבין תלושי השכר מלמדת כי העובדים לא קיבלו גמול שעות נוספות כדין אלא שכר בשיעור 100% גם על שעות העבודה שמעבר ל - 186 שעות חודשיות.
לזכות אולג נפסק לפיכך גמול שעות נוספות בסך של 4,058 ש"ח, ולזכות איוון - סך של 12,832 ש"ח. הסכומים חושבו לפי תוספת של 25% ו - 50% על שעות עבודה נוספות שהוכחו בהתייחס לאותם חודשים בהם הוצגו "תדפיסי שכר נטו" או כרטיסי עבודה. הדרישה לגמול שעות נוספות ביתרת חודשי העבודה, על סמך טענה למתכונת עבודה קבועה - נדחתה. בית הדין הבהיר בקשר לכך כי "תדפיסי שכר הנטו", כמו גם כרטיסי העבודה שהוצגו, מלמדים על מספר שעות עבודה שונה מדי חודש, ולכן לא ניתן להסיק מהם על קיומה של מתכונת עבודה קבועה.
11. בית הדין קבע עוד כי ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה חל על העובדים, ומכוחו זכאים אולג ואיוון לתמריץ אי היעדרות בסך של 11,410 ש"ח (לאולג) ו - 11,276 ש"ח (לאיוון), וכן תוספת כלכלה ("תוספת 2000") בסך של 3,376 ש"ח (לאולג) ו - 2,090 ש"ח (לאיוון). הדרישה לרכיב "יתרת כלכלה" - נדחתה, מהטעם שהינו "
זכות נלווית, שאיננה ניתנת לפדיון עם סיום יחסי העבודה".
עוד נפסק לזכות אולג ואיוון פיצוי בגין אי העברת הפרשות לקרן חיסכון בשיעור 4%, בסך של 3,601 ש"ח (לאולג) ו - 4,002 ש"ח (לאיוון). בית הדין הבהיר, כי "
העובדה כי במהלך תקופת עבודתם של התובעים טרם הושלמו ההליכים להקמת הקרן האמורה, אינה צריכה לעמוד להם לרועץ".
12. דרישותיהם של אולג ואיוון לדמי הבראה, פדיון חופשה, ובהתייחס לאולג גם דמי חגים - נדחו, לאחר שהוכח כי התאגיד המורשה שילם להם בתום עבודתם אצלו זכויות אלה גם בהתייחס לתקופת העבודה שקדמה לחודש יוני 2005. ביחס לאיוון - נקבע כי קיבל מהתאגיד המורשה דמי חגים רק בהתייחס לתקופת העבודה במסגרתו, ולכן נפסקו לזכותו דמי חגים בסך של 1,716 ש"ח.
לזכות אולג נפסקה, בנוסף לאמור לעיל, השלמה לשכר מינימום בסך של 3,552 ש"ח, לאחר שבית הדין שוכנע כי שכר היסוד שלו בחודשים מסוימים - ככל שמתעלמים מתמריץ אי ההיעדרות ו"תוספת כלכלה (2000)" - היה נמוך משכר מינימום.