ע"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
62200-01-12
10/03/2013
|
בפני השופט:
1. הנשיאה נילי ארד
2. סגן הנשיאה יגאל פליטמן
3. ורדה וירט ליבנה
4. נציג ציבור (עובדים) מר אלי פז
5. נציג ציבור (מעבידים) מר אמנון גדעון
|
| - נגד - |
התובע:
יוסף מלכה
עו"ד אייל נון
|
הנתבע:
ריבולבר בע"מ
עו"ד אין התייצבות
|
| פסק-דין |
סגן הנשיאה, השופט יגאל פליטמן
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופטת אסנת רובוביץ ברכש ונציגי הציבור הגב' חביבה שדה ומר סיוון אלברט; ס"ע 33298-06-10) בו התקבלה רוב תביעת המערער, בהיעדר התייצבות המשיבה.
2. המערער הגיש לבית הדין האזורי תביעה כנגד המשיבה, חברת הזנק (סטרט אפ) כפי העולה מכתב התביעה, לתשלום הרכיבים הבאים:
א. פדיון ימי חופשה בסך של 26,608 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
ב. תוספת שכר על פי ההסכמים בין הצדדים בסך 76,440 ש"ח.
ג. פיצוי הלנת שכר בסך של 76,440 ש"ח.
ד. פיצוי בגין פיטורים בחוסר תום לב בסך של 39,000 ש"ח.
ה. פיצוי הלנת פיצוי פיטורים בסך של 102,357 ש"ח.
3. בית הדין האזורי, מתוקף סמכותו הקבועה בסעיף 49(ב)(2) ל
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב -1991, נתן פסק דין על יסוד כתב התביעה, בהיעדר התייצבות המשיבה. בית הדין הורה למשיבה לשלם למערער הסכומים הבאים:
א. פדיון חופשה שנתית בסך 27,065 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ממועד מתן פסק בית הדין האזורי ועד התשלום בפועל.
ב. רכיב בונוס בסך של 76,440 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ממועד מתן פסק בית הדין האזורי ועד התשלום בפועל.
ג. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 39,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ממועד מתן פסק בית הדין האזורי ועד התשלום בפועל.
ד. פיצוי הלנת פיצוי פיטורים בסך של 7,500 ש"ח.
בית הדין האזורי לא מצא לנכון לפסוק למערער פיצוי הלנת שכר, נוכח העובדה שההסכם השני מסווג את הסך של 76,440 ש"ח כרכיב בונוס, שהינו רכיב שאינו נושא פיצוי הלנה. על פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש המערער ערעור לבית דין זה.
4. הערעור שלפנינו הוגש כנגד קביעת בית הדין קמא לפיה הסכום הפסוק בסך 76,440 ש"ח אינו מהווה "שכר" אלא בונוס, שאינו נושא פיצוי הלנה. המערער טען כי התוספת למשכורתו, כפי שהוגדרה בהסכם העבודה האישי, היתה חלק משכר עבודתו. על כן אי תשלום התוספת מהווה הלנת שכר כמשמעותו של המונח ב
חוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958.
5. במעמד ישיבת קדם ערעור בפני, מיום 1.1.13, הצהיר בא כוח המערער כי הוא יוותר על פיצוי הלנת שכר, ככל שייפסק כי הסכום שנפסק בבית הדין קמא, בשיעור של 76,440 ש"ח, מהווה שכר עבודה על פי האמור בסעיף 9 לכתב התביעה וסעיף 9.8 להסכם העבודה של המערער. המשיבה, אשר זומנה כדין, לא התייצבה לישיבת קדם הערעור בבית דין זה.
6. בהחלטתי, במעמד ישיבת קדם הערעור (להלן -
ההחלטה), הורתי למשיבה להודיע עמדתה להודעת בא כוח המערער בפני בית דין זה, תוך 21 יום. בהחלטתי ציינתי כי ככל שהמשיבה לא תודיע עמדתה, ישקול בית הדין פסיקת הוצאות גם בגין ישיבת קדם הערעור אליה זומנה המשיבה כדין וגם בגין אי התייחסות להחלטת בית הדין לעניין מתן עמדה.
7. בחלוף המועד להגשת עמדת המשיבה, הורתי, בהחלטתי מיום 10.2.13, לפנים משורת הדין, כי המשיבה תגיש עמדתה עד ליום 25.2.13. בהחלטתי חייבתי המשיבה בהוצאות לטובת המערער בשיעור 1,500 ש"ח, בשל אי התייצבותה לישיבת קדם הערעור מיום 1.1.13, וגם בגין אי התייחסותה להחלטה. עוד ציינתי בהחלטה כי כפי העולה מהודעת בא כוח המערער, מיום 20.1.13, ההחלטה הומצאה לידי המשיבה ביום 17.1.13.
8. המשיבה לא הגישה עמדתה חרף חלוף המועד המוארך להגשת העמדה.