השופט אילן סופר
1. במרכז הערעור שלפנינו מונחת החלטת המרכזת לפי חוק עבודת נשים שלא להתיר פיטורי עובדת, שעברה טיפולי פוריות. בית הדין האזורי בת"א (השופטת הדס יהלום ונציגי הציבור מר זלוצבר ומר דקל; ס"ע 12127 מיום 1.5.11) קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת המרכזת, באשר היא סבירה ועניינית.
הרקע העובדתי
2. המשיבה 1 (להלן -
העובדת) החלה לעבוד אצל המערערת (להלן -
החברה) בחודש נובמבר 2008. החברה עוסקת ביבוא, שיווק והפצה של ציוד רפואי. העובדת התקבלה לתפקיד של סגנית מנהלת פיתוח עסקי.
בחודש אפריל 2009 החלה העובדת לעבור סדרת טיפולי פוריות. בסמוך לתחילת הטיפולים, בתאריך 20.4.09 הודיעה העובדת לממונה עליה, הגב' מיכל רודיך על הטיפולים שהיא עוברת. בתשובה העבירה הגב' רודיך לעובדת מסרון ובו איחלה לעובדת הצלחה וביקשה, כי תביא אישורי מחלה, מבלי שתצויין בהם הסיבה.
3. ביום 27.4.09 נערכה לעובדת שיחת משוב, עם הגב' רודיך ועם מנכ"לית החברה. מסיכום הפגישה עולה, כי העובדת סיפרה על קשייה בתפקיד של פיתוח עסקי, שעה שסברה כי התקבלה לתפקיד של ניהול מוצר או שיווק.
הובהר לעובדת כי ככל שחסר לה מידע עליה לדאוג למציאתו בעצמה. צוין כי בנוסף לכך שמטלות העובדת לא בוצעו או בוצעו באופן חלקי, היא אינה ממלאת את מכסת השעות שהתחייבה לה, מאחרת תדיר בהגעתה ולא משלימה שעות. סוכם כי תוארך תקופת ההתלמדות בחצי שעה ותיערך הערכה מחודשת לאחר שלושה חודשים לקראת סוף חודש יולי. עוד סוכם, בין השאר, כי הגב' רודיך תכין לעובדת רשימת יעדים ומטרות לחצי השנה הקרובה. הובהר לעובדת מהם היעדים אשר לא בוצעו טוב ושחלק מהכשלים נבעו מאחר ולא פעלה בהתאם להנחיות. עוד הובהר לעובדת כי המשך התנהלותה ואי עמידתה במטלות עד כה, לא יוכלו להימשך עוד. העובדת התבקשה לפעול באחריות ובהתאם לכישורים בגינם התקבלה לעבודה , לתפקיד ניהולי.
4. בערבו של יום 8.7.09, הודיעה הגב' רודיך לעובדת כי היא מבקשת להיפגש עימה למחרת מחוץ למשרדי החברה. בפגישה ב-9.7.09 נפגשו עם העובדת מנהלי החברה ונמסר לה כי בדעתם לפטרה. העובדת נתבקשה שלא להגיע למשרדי החברה. העובדת הגיעה באותו יום למשרדי החברה, ונטלה מסמכים הקשורים לעבודתה. בהמשך אותו יום קיבלה העובדת מכתב פיטורים.
5. החברה פנתה לבית הדין בתל אביב ביום 15.7.09 בבקשה למתן סעד זמני לפיו, העובדת תשיב לחברה את כל המסמכים שנטלה וכן תימנע מלעשות שימוש בסודותיה המסחריים. (בש"א (ת"א) 5613/09).
6. בתאריך 19.7.09 פנתה העובדת בבקשה לצו מניעה כנגד החברה לביטול פיטוריה אשר לטענתה נעשו בשל היותה בטיפולי פוריות.
בעקבות בקשת העובדת, פנתה החברה ביום 11.8.09 למשרדי התמ"ת, לממונה על חוק עבודת נשים בבקשה לאשר את פיטורי העובדת. בבקשה נטען כי מתחילת עבודתה, הביעה החברה את אי שביעות רצונה מתפקוד העובדת. כך היה בעניין קצב למידתה, התנהלותה והאופן שבו לא מילאה אחר הוראות מנהליה. עוד נטען, בין השאר, כי העובדת הציגה מצג שווא בקשר לקשריה עם רופאים, היא הייתה חסרת ידע מקצועי, ובשל כך התעכבו תהליכים. עוד התברר לחברה כי העובדת שימשה במקביל כמנהלת שיווק באתר המיועד לכלות, וכן עבדה בחברה השייכת לבעלה אשר בשניהם השקיעה העובדת את מרצה גם בשעות העבודה במשרדי החברה.
עוד נטען בבקשה כי העובדת לא הציגה מעולם אישור רפואי, המעיד כי היעדרויותיה מהעבודה היו לצורך טיפולי פוריות. לאחר שהודע לעובדת על הכוונה לפטרה בשל תפקודה הלקוי, בחרה העובדת ליטול מסמכים ממשרדי החברה שאותם סרבה להשיב. בנסיבות אלו ציינה החברה כי הפיטורים מחוייבי המציאות ואין להם קשר לטיפולי הפוריות.
7. ביום 2.11.09 החליטה הגב' שרית יהודאי מרכזת לפי חוק חוק עבודת נשים (להלן -
המרכזת) לדחות את בקשת החברה. המרכזת מצאה כי משהוכח שהחברה לא דרשה מהעובדת אישורים רפואיים מפורטים, אין מקום לטענה כי האישורים שהציגה אינם עונים לדרישת החוק.
ההערות לעניין תפקוד העובדת הופיעו לאחר שהודיעה על טיפולי הפוריות. מאחר ובשיחת המשוב הוזכרו העדרויות העובדת, המהוות לדעת המרכזת שיקול שהוביל לפיטורי העובדת, יש בכך פגיעה בחוק.
8. לצד שתי התביעות התלויות ועומדות בבית הדין האזורי, של החברה ושל העובדת, הגישה החברה ערעור על החלטת המרכזת ובו חזרה על טענותיה שנדחו על ידי המרכזת. עוד נטען , בין השאר, כי המרכזת הגיעה לקביעות עובדתיות מוטעות, התעלמה מטענות מרכזיות כמו העבודה הנוספת של העובדת, תפקודה, ויתקה הקצר, וההשלכות של ההחלטה על העובדים האחרים בחברה וכן על יכולתה של העובדת להמשיך ולעבוד.
פסק דינו של בית הדין האזורי
9. בית הדין דחה את הערעור בקבעו, כי החלטת המרכזת נמצאת בתוך מתחם הסבירות, בהתאם לראיות והעדויות שעמדו בפניה. הגב' רודיך אישרה כי העובדת איחרה פעמים רבות ונעדרה לצורך טיפולים, ומשיחת המשוב שנערכה לעובדת עולה, כי ההעדרויות בשל טיפולי הפוריות היוו שיקול שהביא לסיום עבודת העובדת. כמו כן, ההערות בקשר לתפקוד העובדת באו רק לאחר שהודיעה על טיפולי הפוריות.
גם אם היו שיקולים נוספים לפיטורי העובדת, לבד מטיפולי הפוריות, לא ניתן היה להתיר את הפיטורים.
המרכזת לא התייחסה לטענות החברה בדבר עבודה נוספת של העובדת, אך אין בכך כדי להצביע על התעלמות משיקול מהותי. גם לא היה מקום לדרוש מהעובדת אישורים רפואיים מפורטים, לאחר שהחברה לא דרשה זאת מהעובדת בזמן עבודתה.