השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. בפנינו שני ערעורים, אשר נדונים במאוחד, על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (סגנית הנשיא איטה קציר ונציגי הציבור מר אילן בוברוב ומר מוחמד גנאיים; עב 2540/05, עב 2541/08, עב 2542/08, עב 2543/08 ועב 1359/09).
בית הדין האזורי קיבל את תביעות המשיבות 1-5 (להלן -
המשיבות) וקבע כי מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן -
מבטחים) והתעשייה הצבאית לישראל בע"מ (להלן -
תעש או
החברה) הפרו את התחייבויותיהן כלפי המשיבות. בית הדין האזורי חייב את מבטחים בתשלום פיצוי כספי בסך של 15,000 ש"ח לכל אחת מהמשיבות ואת תעש בתשלום הפרשי הפנסיה בהתאם לתביעתן של המשיבות.
הרקע העובדתי
2. המשיבות עבדו בתעש במשך שנים רבות, עד פרישתן לפנסיה מוקדמת שתנאיה הוסדרו בשני הסכמים קיבוציים, האחד מיום 21.6.99 (להלן -
הסכם 1999 או ההסכם התפעולי), שנערך בין תעש לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה ולבין מבטחים, והשני מיום 2.1.2000 (להלן -
הסכם 2000)
, שנערך בין תעש לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה. במסגרת זאת, קיבלו המשיבות תשלומי פנסיה מוקדמת מוגדלת (להלן -
הפנסיה המוקדמת), אשר חושבה על בסיס שיעורי הפנסיה שנקבעו להן במהלך תקופת עבודתן בתעש ואשר שולמה להן בסופו של דבר ישירות על ידי תעש, וזאת עד מועד פרישתן לפנסיה על פי תקנון מבטחים.
3. יצוין כי זכאותן של המשיבות לפנסיית זקנה התגבשה רק לאחר כניסת התקנון האחיד לתוקף, במהלך שנת 2003, ולאחר העלאת גיל הפרישה.
4. החל ממועד הגעת המשיבות לגיל הפרישה לפנסיית זקנה (להלן -
מועד הפרישה לפנסיית זקנה) העבירה להן מבטחים את פנסית הזקנה יחד עם התוספת השקלית אשר שולמה לה על ידי תעש ובהתאם להסכם 1999. יחד עם זאת, במועד זה פחתה פנסיית הזקנה של המשיבות ביחס לפנסיה המוקדמת אשר שולמה להן על ידי תעש במהלך תקופת הפרישה המוקדמת, זאת כתוצאה משינויים שחלו בתקנון האחיד בשנת 2003 אשר הביאו להקטנת פנסיית הזקנה לה היו זכאיות בהתאם לתקנון.
5. המשיבות הגישו, כל אחת בנפרד, תביעה לבית הדין האזורי נגד תעש ונגד מבטחים. המשיבות טענו כי עם הגיען לגיל הפרישה לפנסיית זקנה משולמת להן על ידי מבטחים פנסיית זקנה בסכום שהינו נמוך משמעותית מסכום הפנסיה המוקדמת. עוד הן טענו כי עניין זה סותר את האמור בסעיף 6(ב) לנספח ז' להסכם 2000, לפיו תעש תשלם למבטחים את הסכום הנדרש, על מנת שפנסיית הזקנה לא תפחת מהפנסיה המוקדמת אשר שולמה להן במהלך תקופת הפרישה המוקדמת. המשיבות עתרו לחייב את תעש בתשלום ההפרשים בין שיעור הפנסיה המוקדמת לבין שיעור פנסיית הזקנה וביקשו לחייב את מבטחים בתשלום פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו להן כתוצאה מהפרת ההסכמים.
פסק דינו של בית הדין האזורי
6. לאחר שבחן את כלל החומר שהיה לפניו ושמע את עדויות הצדדים, קיבל בית הדין האזורי את תביעות המשיבות וקבע כי "
אין בעובדה שנעשו שינויים בתקנון הפנסיה בשנת 2003 בכדי לשנות במאום מהתחייבויותיהן של הנתבעות להבטיח כי התובעות לא תפגענה וכי שיעור פנסיית הזקנה לא יפחת משיעור הפנסיה המוקדמת".
7. בית הדין האזורי ציין כי אומד דעתם של הצדדים בסעיף 6(ב) לנספח ז' להסכם 2000 היה להבטיח כי תעש תשלים את הסכומים הנדרשים, על מנת להבטיח כי פנסיית הזקנה של עובדי תעש, אשר פרשו בפרישה מוקדמת, לא תפחת מהפנסיה המוקדמת אשר שולמה להם במהלך תקופת הפרישה המוקדמת. עוד קבע בית הדין כי אף הסכם 1999 מעיד על כוונת הצדדים להבטיח כי הפורשים לפנסיה מוקדמת לא ייפגעו וכי בהתאם להסכם זה, במקרה של שינויים בחישוב הפנסיה, היה על תעש להעביר למבטחים את הסכומים הנדרשים לצורך השלמת הפער שבין שיעור פנסיית הזקנה לבין שיעור הפנסיה המוקדמת. נוסף על כך, קבע בית הדין כי על מבטחים הייתה מוטלת החובה להעביר לידי תעש, במועד שינוי תקנון הפנסיה, דו"ח ובו פירוט של הסכומים הנדרשים לצורך השלמת הפער שבין הפנסיה המוקדמת לפנסיית הזקנה ומשלא עשתה כן, הפרה את התחייבויותיה כלפי המשיבות.
8. בית הדין חייב את תעש לשלם לכל אחת מהמשיבות את ההפרשים בין שיעור הפנסיה המוקדמת לבין שיעור פנסיית הזקנה בעתיד, ממועד הפרישה לפנסיית זקנה ועד למועד מתן פסק הדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. נוסף על כך, חייב את מבטחים לשלם לכל אחת מהמשיבות פיצוי בסך של 15,000 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו להן כתוצאה מהפרת ההסכמים הקיבוציים. תעש ומבטחים חויבו לשלם למשיבות, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 6,000 ש"ח.
טענות הצדדים בערעורים
9.
תעש טוענת כנגד קביעותיו של בית הדין האזורי, וטוענת כי בית הדין האזורי שגה בפרשנות שנתן להסכם 2000. תעש מבהירה כי התחייבה אמנם לרכוש את התוספת השקלית, אך מעבר לכך לא נטלה על עצמה כל התחייבות לתשלומים נוספים, ומדגישה כי לא הייתה לצדדים כל כוונה לשלם תשלומים נוספים במקרה של שינוי בתקנון הפנסיה. לדבריה, התוספת השקלית שולמה על ידה כסכום חד-פעמי, אשר נקבע על פי נוסחת חישוב המבוססת על גילו ומינו של העובד, בסמוך למועד הפרישה המוקדמת של המשיבות, ולא במועד זכאותן לפנסיית זקנה. עוד היא מוסיפה כי מטרת תשלום זה הייתה ליצור ניתוק בין תעש לבין העובדים אשר פרשו לפנסיה מוקדמת ולהעביר את האחריות לתשלום הפנסיה למבטחים.
10. תעש מציינת כי הסכם 1999 אינו יוצר זכויות עצמאיות לעובדים, אלא מסדיר את ההיבטים התפעוליים והטכניים של פרישתם המוקדמת של עובדי תעש. תעש טוענת כי בית הדין האזורי שגה באשר לפרשנות הסכם 1999 וכי סעיפים 10-12 להסכם 1999 מתייחסים לתקופת הפרישה המוקדמת שבין פרישתן המוקדמת של המשיבות לבין מועד זכאותן לפנסיית זקנה. עוד היא מוסיפה וטוענת כי סעיף 18 להסכם מבהיר במפורש כי בתשלום פנסיית הזקנה והתוספת השקלית מתמצות זכויותיהן של המשיבות.
11. תעש סבורה כי תוצאת פסק הדין משפרת את מצבן של המשיבות בהשוואה למצב בו היו מצויות אילו היו ממשיכות לעבוד בתעש עד למועד זכאותן לפנסיית זקנה, שכן בהתאם לפרשנות בית הדין האזורי, בפרישתן המוקדמת הן זכו לחסינות מפני שינויים בפנסיית הזקנה שלהן.
12. לחלופין, סבורה תעש כי האופן בו חישב בית הדין האזורי את הפרשי הפנסיה הינו מוטעה. לדבריה, אין לנכות את רכיב דמי הניהול מהפנסיה המשולמת על ידי מבטחים שכן רכיב זה הוטל על כלל הגמלאים במבטחים. עוד היא מוסיפה כי בפועל שילמה למשיבות פנסיה מוקדמת גבוהה יותר מזו אשר הייתה אמורה להשתלם להן בהתאם להסכם 2000 - זאת ככל הנראה כתוצאה מיישום שגוי של מנגנון ההצמדה אשר פעל במקרה זה לטובת המשיבות - וכתוצאה מכך התעשרו המשיבות שלא כדין במהלך תקופת הפרישה המוקדמת. על כן, לטענתה, אף אם יידחה ערעורה יש לפסוק לטובת המשיבות סעד אשר ישקף את הפער שבין הפנסיה המוקדמת לה היו זכאיות המשיבות בפועל, במועד הפרישה המוקדמת, לבין פנסיית הזקנה לה הן זכאיות לפני ניכוי דמי הניהול.
13.
מבטחים הגישה אף היא ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי, ומצטרפת לנימוקי הערעור של תעש. לדבריה, כלל לא הייתה מודעת לנוסח הסכם 2000 עד למועד הפרישה לפנסיית זקנה של המשיבות ורק ידעה על כוונתה של תעש לחתום על הסכם זה.
מבטחים מוסיפה כי טענותיהן של המשיבות באשר לאופן בו הופר הסכם 1999 הועלו רק לאחר ניהול הליך ההוכחות, ועל כן הן מהוות הרחבת חזית אסורה שדינה להימחק על הסף. עוד היא טוענת כי העלאת טענות אלו בשלב מאוחר של ההליך המשפטי פגעה באופן מהותי ולא מידתי בזכותה להתגונן.