פסק-דין בתיק ע"ע 39413-01-12

  השופטת ורדה וירט-ליבנה

            הרקע לערעורים :

1.         בפנינו שלושה ערעורים, הנדונים במאוחד, על החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים (הנשיאה דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור מר אפרים פוסט ומר אורי בירן; תל"א 1459/09, תל"א 11480/09, תל"א 1481/09). בהחלטה נדונה בקשה לאשר כתובענה ייצוגית תביעה שהוגשה כנגד מכבי שירותי בריאות, קופת חולים מאוחדת ושירותי בריאות כללית (להלן גם קופות החולים או הקופות), בטענה להפליה אסורה לטובת הציבור החרדי בגביית דמי השתתפות עצמית בגין מתן שירותי חירום על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

            המשיבים בשלושת הערעורים, שהם חברים בקופות, הגישו 3 תובענות נפרדות נגד הקופות בטענה להפליה אסורה, שמבוססת על כך שהקופות אינן מחייבות בתשלום דמי השתתפות עצמית עבור שירותי רפואת חירום ביישובים שאוכלוסייתם מורכבת מתושבים חרדים, וביישובים שרוב תושביהם חרדים הן גובות דמי השתתפות עצמית מופחתים או שאינן גובות אותם כלל. על פי הטענה, התנהלות זו של הקופות מנוגדת להוראות סעיף 21(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994, המחייב את הקופות לתת שירותי בריאות ללא כל הפליה.

המשיבים הגישו את התובענות נגד כל אחת מהקופות והן נדונו במאוחד בבית הדין האזורי. המשיבים ביקשו כי תביעתם תאושר כתובענה ייצוגית על פי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן גם חוק תובענות ייצוגיות) ותחול על כלל החברים בקופות שנדרשו לשלם דמי השתתפות עצמית עבור שירותי רפואת החירום.

            הקופות הגישו בקשות לדחות על הסף את התובענות, בעיקר בשל חוסר סמכות עניינית ובטענה שחוק תובענות ייצוגיות אינו חל עליהן. הקופות דחו מכל וכל את טענת המשיבים בדבר הפליה אסורה. המשיבים מצדם הגישו במקביל בקשה לגילוי מסמכים רבים מהקופות.

2.         כמו כן, לאחר הגשת התובענה, מסרו שלוש הקופות הודעות, שלטענתן הן בגדר "הודעות רשות" לפי סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות. על פי ההודעות התחייבו הקופות כי ייגבה תעריף אחיד מהמבוטחים בכל אחד ממוקדי הרפואה הדחופה ומוקדי הלילה, תוך שהקופות מכחישות את הטענה שהסיבה לגבייה השונה היתה נעוצה בהפליה אסורה כלפי הציבור שאינו חרדי, אלא לטענתן הגבייה בשיעורים השונים נעשתה על סמך סל שירותים שונה בכל מוקד חירום, ומקורם של ההבדלים בגביה אינו אלא בטעות. על פי הודעות אלה של הקופות, ההבדלים בגביה יתוקנו והגביה תתבצע מאותו מועד על פי פרמטרים אחידים.

קופת חולים מאוחדת הודיעה כי מדיניות הגביה אצלה בגין שירות מוקד לילה לא היתה אחידה, בעיקר בשל יוזמות מקומיות, ולכן החל מיום 1.11.09 היא חדלה מהגביה שלגביה הוגשה הבקשה לאישור, כך שהגביה בגין שירותי מוקד לילה בסניפיה עומדת על 26 ש"ח והגביה במוקדים אשר מפעילים נותני השירותים הקשורים עמה ומעניקים את השירותים מטעמה עומדת על 50 ש"ח. 

מכבי שירותי בריאות הודיעה כי מבדיקה שערכה עלה כי בחלק ממוקדי הרפואה הדחופה נגבה תעריף שונה מזה שהיה צריך להיגבות בהם, וזאת  שלא כדין ובאופן מוטעה, ולכן היא מתקנת את הטעות והחל מיום 1.12.09 ייגבה תעריף אחיד במוקדי הרפואה הדחופה.

שירותי בריאות כללית הודיעה כי מבירור שערכה התברר כי במספר קטן של מוקדי לילה נגבו דמי השתתפות עצמית מופחתים או שלא נגבו כלל, ומייד לאחר הגשת התביעה היא הורתה לכל המוקדים לגבות את מלוא דמי ההשתתפות העצמית באופן שוויוני.

3.         בהחלטת בית הדין האזורי מיום 1.6.10 נדחתה בקשת הקופות למחיקת התובענות על הסף והתקבלה בחלקה הבקשה לגילוי מסמכים. הוגשו ערעורים על ההחלטה ובפסק דין של בית הדין זה מיום 4.4.11 (ע"ע 37785-06-10; ע"ע 5839-07-10) בוטלה ההחלטה מיום 1.6.10 ונקבע כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שידון תחילה בטענות הסף: האם הקופות הן בבחינת "רשות" והאם ניתנה הודעת רשות מטעמן על פי סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, האם הקופות הן בבחינת "עוסק" כמשמעותו בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, והאם המשיבים הביאו תשתית לכאורית לקיומה של עילת תביעה אישית נגד הקופות, ורק לאחר מכן תידון מחדש הבקשה לגילוי מסמכים.

4.         התיק הוחזר לבית הדין האזורי, ולאחר שנשמעו טיעוני הצדדים ניתנה ההחלטה נשוא הערעורים שבפנינו, בה נקבע כי קופות החולים אינן בגדר "רשות" על פי חוק תובענות ייצוגיות והן בגדר "עוסק" על פי חוק הגנת הצרכן. עוד נקבע כי לא חל השתק שיפוטי בין הצדדים וכי קיימת למשיבים עילת תביעה אישית נגד הקופות. כמו כן התקבלה חלקית הבקשה לגילוי מסמכים.

5.         קופות החולים הגישו כל אחת בקשת רשות ערעור מטעמן, בהן הלינו על קביעות בית הדין האזורי בהחלטתו וטענו כי היה מקום לדחות על הסף את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. בהחלטות השופט אילן סופר מיום 9.2.12 ומיום 16.2.12 ניתנה רשות ערעור והתיקים נקבעו לדיון בפנינו.

            לאור חשיבות השאלה העומדת לדיון, התבקשה עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה (להלן גם היועמ"ש), אשר הודיע על התייצבותו בהליך והגיש עמדה מנומקת מטעמו. בעמדת היועמ"ש נטען כי דמי ההשתתפות העצמית הקבועים בחוק הן שיעור מקסימום שהקופות יכולות לגבות, כך שהן רשאיות לגבות דמי השתתפות בשיעורים נמוכים יותר. כן נטען כי הקופות אינן בגדר "רשות" לצורך חוק תובענות ייצוגיות והן בגדר "עוסק" לצורך החוק, ולכן, ככלל, ניתן להגיש נגדן תובענות ייצוגיות לפי פרט 1 לתוספת השניה לחוק.

6.         בדיון שהתקיים בפנינו ביום 15.1.13 הסכימו הצדדים להצעת בית הדין לפיה בית הדין יפסוק גמול למשיבים ושכר טרחת בא כוחם מבלי להכריע בכל המחלוקות בין הצדדים, לרבות עניין סיווג קופות החולים כ"רשות" או כ"עוסק", והחלטתו של בית הדין קמא תבוטל. פסיקת בית הדין תהא לסילוק מלא וסופי של כל עניין התובענות הייצוגיות והבקשות לאישור כפי שהוגשו על ידי המשיבים. יצוין כי ב"כ המדינה החליטה שלא להתערב בעניין הגמול שישולם למשיבים ולבא כוחם.

            להסכמת הצדדים כאמור ניתן תוקף של החלטה, ובפסק דין זה נכריע בשאלת הגמול למשיבים ושכר טרחת בא כוחם.

            טענות הצדדים בשאלת הגמול למשיבים ולבא כוחם :

7.         באי כוח הצדדים השלימו בדיון שבפנינו את טענותיהם בדיון באשר לשאלת קביעת הגמול למשיבים ולבא כוחם.

באי כוח הקופות טענו כי הגמול המגיע למשיבים ולבא כוחם יחד עם שכר הטרחה הוא בסך של 90,000 ש"ח, שיתחלק באופן שווה בין שלוש הקופות.

            ב"כ מכבי שירותי בריאות טען כי ביישום השיקולים בקביעת גמול, כפי שקבועים בסעיף 22(ב) לחוק, היתה טרחה מצד התובע המייצג והתביעה הביאה לתועלת (לאחר ההודעה על ביטול הגביה הדיפרנציאלית), אולם התובע לא נטל סיכון בהגשת התובענה הייצוגית וניהולה, ולא היתה לתובענה חשיבות ציבורית משום שטענת ההפליה היתה מופרכת. מה שנקבע זה שנגבה תעריף שונה לפי רמת השירותים שהוצעו בכל מוקד וזו לא הפליה. עוד נטען כי התיק נמצא בשלב התחלתי.