פסק-דין בתיק ע"ע 218-10

השופט שמואל צור

הרקע

1.         המערער, יועץ מס בהכשרתו, הועסק במועצה מקומית בית ג'אן (המשיבה 1; להלן- המועצה) בתפקיד מבקר פנים, מאז מחודש אוגוסט 1999, בהיקף של 50% משרה. לפני העסקתו במועצה, עבד המערער במדינה כפקיד שומה בעכו החל מחודש ינואר 1988.

2.         מתחילת עבודתו במועצה ועד חודש ספטמבר 2000, שימש המערער, בנוסף לתפקידו כמבקר פנים, גם כנציב תלונות הציבור בהיקף של 50% משרה. בתקופה זו היה היקף משרתו של המערער בשני התפקידים (מבקר ונציב תלונות הציבור) בהיקף של 100%. העסקתו של המערער כנציב תלונות הופסקה על פי החלטת משרד הפנים והמערער המשיך בתפקידו כמבקר בהיקף משרה של 50%.

3.         בכל התקופה הועסק המערער על פי חוזה בכירים מיום 1.8.99 שנערך בין המועצה לבינו. בחוזה הבכירים נקבע, בין היתר, כי תקופת שירותו במס הכנסה תצורף לתקופת שירותו במועצה, תוך המשך ביטוחו בפנסיה תקציבית. כמו כן, נקבע בחוזה הבכירים כי המערער יהיה זכאי לתשלום הוצאות רכב עד 1,000 ק"מ לחודש והחזר הוצאות טלפון עד למכסה של 400 שיחות לחודש.

ביום 19.4.2001 אישרה המועצה את רציפות זכויות הפנסיה של המערער עם עבודתו במדינה (נספח ט' לערעור המערער).

4.         בשנת 2001 נערכה במועצה ביקורת על ידי הממונה על השכר במשרד האוצר (להלן- הממונה על השכר או הממונה). בביקורת זו נמצא כי המערער מועסק ב- 50% משרה בגובה שכר מנכ"ל, בעוד שלפי החוזר המשותף של מנכ"ל משרד הפנים והממונה על השכר מיום 23.3.93 (להלן- חוזר משותף), שכר מבקר הוא  90% - 85% משכר מנכ"ל עבור משרה מלאה. עוד נמצא כי המערער אינו זכאי לפנסיה תקציבית בתקופת כהונתו במועצה וכי אין הוא זכאי להוצאות רכב וטלפון בשיעור שניתן לו.

5.         בתגובה הודיעה המועצה כי שיעור שכרו של המערער אושר בהתאם לחוזר המשותף ולפיו המערער זכאי גם לפנסיה תקציבית מכח הסכם רציפות הזכויות שנערך עימו.

6.         נוכח עמדה זו של המועצה, נשלח למערער מכתב מיום 22.10.02 מאת מר שמואל נחמני, סגן בכיר לממונה על השכר, בו פורטו טענות על חריגות תנאי השכר בניגוד להוראות סעיף 29א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985(להלן - החוק או חוק יסודות התקציב). הממונה ציין במכתבו, כי המערער אינו זכאי לפנסיה תקציבית, משום שהוא לא השלים 10 שנות שירות במועצה לפני חתימתו על חוזה הבכירים אלא לפנסיה צוברת. עוד ציין הממונה כי המערער מועסק בהיקף משרה של  50% ומקבל שכר על בסיס שכר מנכ"ל בעוד הוא זכאי לשכר על בסיס 80% בלבד. כן נקבע כי משולם למערער החזר הוצאות רכב עבור 1,000 ק"מ גלובאלי, בעוד הוא זכאי לתשלום של עד 500 ק"מ בכפוף לדיווח.

7.         במכתב מיום 19.11.01 טען המערער כי רציפות זכויותיו לפנסיה תקציבית מעוגנת  בחוזה הבכירים שנערך עימו והיא אושרה הן במליאת המועצה והן בנציבות שירות המדינה. עוד טען המערער כי העסקתו על בסיס שכר מנכ"ל והחזר הוצאות הרכב אושרו במליאת המועצה.

8.         ביום 7.8.03 החליטה המועצה להגדיל את היקף משרתו של המערער ל- 100% משרה. בהתאם לכך נערך עם המערער חוזה בכירים חדש מיום 10.8.03.

9.         בחודש אוקטובר 2003 הודיע חשב השכר במועצה למערער כי החשב המלווה דאז, מר שמעון תורג'מן, לא אישר את העלאת היקף המשרה ואת חוזה הבכירים החדש. לאור זאת בוטל ההסכם והחל מחודש נובמבר 2003 חזר המערער לעבוד בהיקף משרה של 50%. בהתאם לכך, החל מחודש אוקטובר 2003 שולם שכרו של המערער לפי 50% משרה, וממשכורות חודשים 10/03 ו- 1/04 קוזזו סכומי השכר ששולמו לו  ביתר ושלא כדין בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2003.

10.       ביום 25.4.04 החליט הממונה על השכר כי המערער אינו זכאי לפנסיה תקציבית לתקופת העסקתו במועצה מאחר שאינו מועסק במועצה על פי דירוג ודרגה אלא בחוזה בכירים. לאור זאת נדרשה המועצה לבטח את המערער בביטוח מנהלים לאלתר. עוד החליט הממונה, לפנים משורת הדין, כי שכרו של המערער יהיה 45% משכר מנכ"ל רמה 4 ישן, היינו - מחצית משרה על בסיס 90% שכר מנכ"ל. בנוסף, הורה הממונה למועצה להמשיך לשלם למערער מחצית ממכסת הוצאות הרכב והוצאות הטלפון שניתנו לו עד כה והורה למועצה לתבוע מהמערער להשיב את התשלומים ששולמו לו ביתר ושלא כדין, החל ממועד תחילת העסקתו בחוזה בכירים.

            לאור החלטת הממונה, הודיעה המועצה למערער כי תנאי העסקתו יהיו לפי החלטת הממונה (מכתב ראש המועצה מיום 5.8.04).

התביעה

11.       על רקע החלטה זו הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בחיפה, בה ביקש להצהיר על ביטול החלטת הממונה. המערער חזר על טענותיו כי שכרו אושר לפי חוזר משותף והוא זכאי לפנסיה תקציבית לאור הסכם הרציפות. עוד טען כי החלטת הממונה להשיב למועצה סכומים אשר שולמו לו ביתר הינה בלתי צודקת ובלתי מידתית. בנוסף עתר המערער לתשלום שכר חודש אוגוסט 2001, לתשלום הפרשי שכר עבור עבודה במשרה מלאה בחודשים אוגוסט - אוקטובר 2003, לפיצויי הלנת שכר עבור תקופות בהן שולם שכרו באיחור, לרבות העברת תשלומים לקרן השתלמות. עוד תבע המערער להעמיד לרשותו אמצעים משרדיים לצורך מילוי תפקידו.

            הנתבעים התנגדו לדרישת המערער לתשלום פיצויי הלנת שכר וטענו כי החלטת הממונה - לרבות מרכיב  ההשבה - ניתנה כדין ויש לתת לה תוקף.

12.       בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר ונציגי הציבור מר אמנון שחר ומר חריש נאזם; תע"א 4776-04) קיבל את תביעת המערער בחלקה. בית הדין קבע כי שכרו של המערער הולן במהלך שלוש השנים האחרונות לפני הגשת התביעה לבית הדין ועל כן הוא זכאי לתשלום פיצויי הלנת שכר. אשר לשיעור ההלנה נקבע שהמועצה הוכיחה כי מצבה הכלכלי קשה וכי נעשו או נעשים ניסיונות להבראת מצבה ולפיכך קיימת הצדקה להפחתת פיצויי הלנת שכר ולהעמידם על שיעור שנתי של 25%, בהתאם לפסיקה בפרשת לוד (ע"ע 1242/04 עיריית לוד נ' אבלין דהאן; לא פורסם; ניתן ביום 28.7.2005; להלן - פרשת לוד). בית הדין חייב את המועצה לשלם למערער את שכר חודש אוגוסט 2001 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן להעביר לקרן ההשתלמות את התגמולים עבור התקופה מרץ 2003- ספטמבר 2004, כמפורט בטבלה שצורפה לתצהירו של המערער.

בית הדין קבע כי החלטת המועצה להגדיל את היקף המשרה של המערער ל- 100% לא קיבלה אישור ולא היתה חוקית ולכן החלטת המועצה להחזיר את המצב לקדמותו ולקזז את השכר ששולם ביתר בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2003 התקבלה כדין ואין הצדקה משפטית להתערב בה. בית הדין דחה את התביעה בעניין אי העמדת אמצעים משרדיים לרשות המערער, זאת בשל מצבה הכלכלי הקשה בה נקלעה המועצה והליכים אשר ננקטו לשם הבראתה. עוד נקבע כי המערער ביצע את עבודתו במשך חמש שנים ללא האמצעים שנתבעו וכי המחסור באותם אמצעים לא מנע ממנו לבצע את עבודתו כנדרש.

13.       בית הדין דחה את כל טענות המערער בנוגע לביטול החלטת הממונה על השכר מיום 25.4.04. בית הדין קבע כי אין בחוזה הרציפות שנחתם עם המערער כדי ליצור לו זכות לפנסיה תקציבית. בקשר לכך קבע בית הדין כי הסכם הרציפות חל רק לגבי גמלה המוענקת לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), תש"ל- 1970 או לפי חוקת עובדי הרשויות המקומיות ואלה לא חלים על המערער מאחר והוא מועסק על פי חוזה בכירים. עוד נקבע כי בעוד ששנות עבודתו של המערער בשירות המדינה (מס הכנסה) מזכות אותו בפנסיה תקציבית, לא כך הם פני הדברים ביחס לעבודתו במועצה, בשל העובדה שהמערער לא הועסק במועצה על פי דירוג ודרגה ולא השלים 10 שנות שרות במועצה בטרם חתימה על חוזה הבכירים. בית הדין קבע כי המערער זכאי לשכר בשיעור של 40% משכר מנכ"ל ועל כן החלטת הממונה המאשרת לו, לפנים משורת הדין, שכר בכירים בשיעור של 45%, הינה סבירה והתקבלה כדין. עוד קבע בית הדין כי אף החלטת הממונה בכל הנוגע להפחתת החזר ההוצאות התקבלה כדין, בהתאם להיקף העסקתו של המערער.