פסק-דין בתיק ע"ע 21781-10-10

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.                 עניינו של הליך זה בדרך החוקית לפיטורי עובדים בוועדות מרחביות לתכנון ובנייה. העניין הובא בפנינו במסגרת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור מר משה קידר ומר עמי לוי; עב' 1530/07).

התשתית העובדתית

2.                 המערערת, גב' לולו ראשד (להלן: המערערת), הנדסאית בניין במקצועה, החלה לעבוד בעיריית שפרעם (להלן: העירייה) בשנת 1986, כעוזרת למהנדס העיר. ביום 1.9.96 הוקמה המשיבה - הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה גבעות אלונים (להלן - המשיבה או הוועדה) - ועובדי מחלקת ההנדסה בעירייה, ובכללם המערערת, נקלטו כעובדיה תוך שמירה על רצף זכויותיהם.

3.                 בשנים הראשונות לעבודתה בוועדה הועסקה המערערת בפועל כמנהלת לשכת יו"ר הוועדה, ללא תואר פורמאלי, ובמסגרת זו עבדה עם יו"ר הוועדה הראשון מר אברהים נימר חוסיין ומחליפו מר בדיע נקד. החל משנת 2001 לערך עברה לתפקיד של בודקת תוכניות - בכפר מנדא, שפרעם וביר אלמכסור.

4.                 בשנת 2004 מונתה גב' סלאם חאמד כיו"ר הוועדה (להלן - יו"ר הוועדה או חאמד). לאחר מינויה ביקשה חאמד להכניס שינויים ארגוניים ואחרים בעבודת הוועדה, ובמסגרת זו הורתה לעובדים, בין היתר, על החתמת שעון נוכחות והקפדה על שעות העבודה. אין חולק כי היחסים האישיים בין המערערת לבין חאמד לא היו משופרים; לטענת חאמד - נוכח הערות שהעירה למערערת בעקבות תלונות שקיבלה על התנהגותה ועבודתה המקצועית.

5.                 ביום 13.9.06 זומנה המערערת לשימוע, בשל אירוע מיום 5.9.06 במסגרתו סירבה ליתן שירות למהנדס שפנה במהלך שעות קבלת הקהל, תוך הרמת קול. המערערת טענה כי המהנדס שהתלונן כנגדה הגיע סמוך לסיום שעות הקבלה, עם בקשה שחייבה בדיקה יסודית מוקדמת, וכיוון שהרים קולו עליה - השיבה גם היא בטון דומה. השימוע בוטל לאחר פנייתה של המערערת לממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים.

6.                 ביום 12.2.07 הודיעה חאמד - שהינה מוסלמית בדתה - לעובדי הוועדה, כי החל מיום 1.3.07 יהיו ימי המנוחה השבועית ימי שישי ושבת, ועל כל העובדים להתייצב לעבודה בימי ראשון. המערערת - שהיא נוצרייה ונהגה בכל שנות עבודתה לנוח בימי א' יחד עם בני משפחתה - התנגדה לכך, ופנתה בקשר לכך - ביום 21.2.07 - לסיוע ההסתדרות וכן למשרד הממונה על המחוז במשרד הפנים.

7.                 ביום 28.2.07 נמסרה למערערת הזמנה לשימוע טרם פיטורים, אשר אמור היה להתקיים ביום 7.3.07, חתומה על ידי חאמד. עילות הפיטורים, כפי שפורטו בהזמנה, היו כדלקמן:

"א.      יחסי האנוש הגרועים שלך, הן כלפי הקהל הרחב, הן כלפי עמיתייך לעבודה, והן הממונים עליך.

ב.         אי קבלת מרות הממונים עלייך.

ג.         אי קבלת מרותי עלייך.

ד.         הזלזול שאת מפגינה במהלך עבודתך, וכן טעויותייך הבסיסיות והמהותיות החוזרות ונשנות בבדיקת תוכניות על ידייך. טעויותייך מסכנות את הוועדה בחשיפה לתביעות נזיקיות וכן מסבות לה נזק כספי.

ה.        אי התאמתך לעבודה, כאשר דפוסי התנהגותך המתאפיינים ביחסי אנוש גרועים אינם משתנים, וכאשר אינך מצליחה לבצע עבודה תקינה וזהירה למרות עשרות ההערות, החוזרות ונשנות שקיבלת".

8.                 במענה להזמנה זו נשלח לחאמד מכתב, ביום 1.3.07, על ידי יו"ר ההסתדרות המרחבית שפרעם, מר חסיב עבוד (להלן - עבוד). עבוד ציין בפנייתו, בין היתר, כי " הוועדה לתכנון ובנייה כפופה לחוקת העבודה של הרשויות המקומיות ובהם מוסדרים הליכי הפיטורים בנוסף לכללי הצדק הטבעי וכללי מנהל ציבורי תקין... כל עוד את לא פועלת לפי רוח ההסכמים והחוקה העובדת פטורה מלהופיע לשימוע...".

9.                 נוכח פנייתו של עבוד, נדחתה ישיבת השימוע ליום 14.3.07 והתקיימה בפני חאמד ועימה ב"כ הוועדה עו"ד חוסיין. המערערת יוצגה במהלך השימוע על ידי עו"ד מטעמה ועל ידי עבוד. המערערת טענה בתחילת השימוע כי אין לקיימו שכן חאמד אינה הגוף המוסמך לפטרה, וכן מאחר שבהזמנה לשימוע הועלו טענות כלליות שאין אפשרות אמיתית להתגונן מפניהן. עוד טענה כי הרצון לפטרה נובע ממניעים זרים, על רקע סירובה לעבוד בימי ראשון ונוכח התנכלות יו"ר הוועדה.

10.            בתשובה לטענות המערערת במהלך השימוע נטען כלפיה כי ותקה אינו מקנה לה חסינות מפני פיטורים; כי את תפקידה כבודקת תוכניות היא מבצעת מספר שנים בלבד; כי התנהגותה וחוסר מקצועיותה באים לידי ביטוי לאורך כל תקופת עבודתה; כי הינה מתנהגת בבוטות כלפי עובדי הוועדה וקהל מקבלי השירותים מהוועדה, פונה לעמיתיה בכינויים משפילים ומרימה את קולה; וכי נכשלה בעבודתה בדברים בסיסיים, והתוכניות אותן היא בודקת נזקקות באופן קבוע לבדיקה חוזרת של מהנדס הוועדה.

בפני המערערת הוצגו, כמדגם מייצג, שלושה מזכרים שנשלחו אליה על ידי מהנדס הוועדה, אחד ביום 4.11.06 ושניים ביום 23.2.07, ובהם הערות לגבי תיקים בטיפולה. המערערת הכחישה את המיוחס לה, וביקשה - כיוון שהדברים הועלו לראשונה באותו מועד - שהות לעיין בתיקים.