פסק-דין בתיק ע"ע 217/09

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפנינו שני ערעורים, האחד של מר ישראל שטוקהמר (להלן - העובד) והשני של רשות הדואר / חברת דואר ישראל בע"מ (להלן - רשות הדואר), על פסק דינו החלקי של בית הדין האזורי בתל אביב (ע"ב 3563/04, השופטת חגית שגיא), בו התקבלה באופן חלקי תביעתו של העובד.

הרקע לערעור

2.            א.    העובד החל לעבוד כמחלק דואר עוד כאשר היווה שירות הדואר חלק ממשרד  התקשורת ועובדי הדואר היו עובדי מדינה.

            העובד עבד כמחלק דואר במשרד התקשורת במשך שנים רבות, זאת מיום 14.12.50 ועד לחודש פברואר 1984, אז מלאו לו 65 שנים והוא פרש לגמלאות כדין. החל מאותו מועד העובד מקבל גמלה בשיעור של 70% לפי משכורתו הקובעת עובר לפרישתו, דהיינו, משכורת חודש פברואר 1984.

            מספר ימים לאחר פרישתו לגמלאות, העובד החל לעבוד כעובד עצמאי במשרד התקשורת והמשיך בעבודתו כמחלק דואר. עבור עבודתו זו קיבל שכר ובנוסף קיבל את מלוא הגמלה לה היה זכאי בעד שירותו כעובד מדינה עד הגיעו לגיל הפרישה לגמלאות.

ב.         ביום 1.4.87 שירותי הדואר הועברו לרשות הדואר ומאותו מועד לא היו עוד חלק ממשרד התקשורת. העובד המשיך לשמש כקבלן חלוקת דואר עצמאי במסגרת רשות הדואר וזאת בתקופה שבין 1.4.87 ועד ליום 1.1.94. או אז ביום 2.1.94 השתנה מעמדו של העובד והוא נקלט כעובד ארעי ברשות הדואר. בחודש דצמבר 1994 שוב שונה מעמדו, כך שהופסקה עבודתו ברשות הדואר והוא עבר להיות מועסק על ידי "תגבור" מאגר כוח אדם מקצועי זמני בע"מ (להלן - חב' תגבור). העובד סיים עבודתו בחברת תגבור ביום 15.3.97, ונסיבות סיום עבודתו שנויות במחלוקת בין הצדדים.

            נציין שבמהלך ניהול ההליכים רשות הדואר הפכה להיות חברה ממשלתית והיא נקראת חברת דואר ישראל בע"מ, אולם בתקופה הרלוונטית לערעור היא היתה רשות הדואר ולכן בפסק הדין תיקרא "רשות הדואר".

3.         ההליך בבית הדין האזורי

א.        העובד הגיש את התביעה הראשונה ובה עתר לסעדים הצהרתיים לגבי מעמדו בשנות העבודה השונות שלאחר פרישתו. לאחר שבית הדין האזורי חייב את העובד לכמת את התביעה הוא הגיש כתב תביעה מתוקן. בתביעתו העובד מתאר את השתלשלות האירועים מאז החל לעבוד בתור מחלק דואר, זאת במשך כ-47 שנים, כשמעת לעת מעמדו משתנה או זהות מעסיקתו וזאת מבלי  שמהות עבודתו השתנתה.

ב.         בכתב תביעתו, תבע העובד הפרשי השכר המגיעים לו לטענתו, לרבות התוספות וההטבות להם הוא זכאי בהיותו עובד החל משנת 1950. כן ביקש פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בגין כל תקופת העסקתו, הפרשי גמלאות גם עבור תקופת עבודתו הנוספת, ותשלום יתרת פיצויי פיטורים עבור כל תקופת עבודתו.

ג.         בית הדין האזורי, בפסק דין חלקי, דחה את תביעת העובד כנגד המדינה וכנגד תגבור וקבע, כי העובד היה עובד על פי חוזה מיוחד ברשות הדואר בתקופה שבין התאריכים 1.4.87 ו- 1.3.97, ומכאן שעל רשות הדואר לשלם לו את יתרת דמי ההבראה בשנים האחרונות לעבודתו לפי ותק מחודש אפריל 1987, הפרשי שכר כעובד רשות הדואר במהלך התקופה שבין חודש מאי 1992 ועד חודש מרץ 1997 ופיצוי בגין אי הפקדות לקופת גמל בגין אותה תקופה.

            התביעה לפיצוי פיטורים נדחתה מאחר ובית הדין האזורי קבע, כי העובד לא הוכיח כי פוטר מעבודתו.

ד.         בית הדין האזורי ביקש מהעובד להגיש חישוביו בדבר גובה הסכומים המגיעים לו, לאור תוצאת פסק הדין.

על תוצאת פסק הדין הוגשו הערעורים הן על ידי העובד והן על ידי רשות הדואר.

4.         הערעור

א.        עיקר טענות העובד בערעור הן:

            לטענת העובד, יש לראות בקביעה כי הוא היה עובד שכיר לאורך כל השנים כמי שהוותק שלו הוא משנת 1950 ועד לשנת 1997 ברציפות וללא הבחנה בין התקופות השונות, זאת לצורך חישוב מלוא זכויותיו עבור כל התקופה.

            בטענתו זו מסתמך העובד הן על פרשת נקש [בג"צ 6194/97 שלמה נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נג(5) 433 (1999)] והן על חוק רשות הדואר, ההסכמים הקיבוצי ם החלים על עובדי רשות הדואר והתקשי"ר.