פסק-דין בתיק ע"ע 202-10

השופט עמירם רבינוביץ

פתח דבר

1.     בפנינו ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 24.2.10 (תיק עב 010993/09, בשא 7652/09 ; השופטת הדס יהלום ונציגי הציבור, מר יגאל כוחלאני ומר אורי מתתיהו), במסגרתה התקבלה בקשתה של נגב קרמיקה בע"מ (להלן: נגב קרמיקה או החברה) לסלק על הסף את בקשת המערער לתיקון פסק הבוררות שניתן בעניינו. 

התשתית העובדתית

2.         המערער כיהן כמנכ"ל החברה, שתחום עיסוקה הוא בייצור ושיווק מוצרי קרמיקה וכלים סניטאריים. המערער הועסק בחברה על פי הסכם העסקה מיום 11.12.96 (להלן: הסכם ההעסקה) שקבע, כי הוא מתמנה כמנכ"ל נגב קרמיקה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים. ביום 7.7.04 חתמו הצדדים על תוספת להסכם ההעסקה על פיה תוקף ההסכם העיקרי יוארך והוא יעמוד בתוקפו עד ליום 31.12.07.

3.         בסעיף 11 להסכם ההעסקה נקבע כדלהלן:

" הצדדים ימסרו להכרעת בורר מוסכם, דן יחיד, את כל הסכסוכים שיתגלעו בינהם לגבי תוקפו של הסכם זה וביצועו. הבורר לא יהא כפוף לדיני הראיות או סדרי הדין האזרחי, אולם יהא חייב לפסוק על פי הדין המהותי ולנמק את פסיקתו ".

4.         ב- 14.6.07 נמסר למערער מכתב בדבר סיום העסקתו בנגב קרמיקה (להלן: מכתב הפיטורים), על פיו בהתאם להסכם העסקתו ניתנת לו בזאת הודעה מוקדמת בת שלושה חודשים, שמועד תחילתה ביום 7.6.07.

5.         בתגובה למכתב הפיטורים שלח המערער לחברה מכתב תשובה בו טען, כי לפי ההסכם ביניהם לא יכולה נגב קרמיקה ליתן לו הודעה מוקדמת על הפסקת העבודה לפני יום  1.1.08, ולפיכך סיום תקופת העבודה בנגב קרמיקה הוא לכל המוקדם יום 31.3.2008. בנוסף בסעיף 4 למכתבו פרט המערער סכומים שונים המגיעים לו, לשיטתו,  מאת החברה. 

ההליך המשפטי

6.         בעקבות פיטוריו הגיש המערער תביעה ובקשה לצו מניעה זמני וקבוע לבית הדין האזורי בתל-אביב (עב 9083/07, בשא 7845/07). בקשתו לצו מניעה נדחתה בהחלטה מיום 16.10.2007. בעקבות התביעה הועבר הסכסוך בין הצדדים להליך בוררות בפני השופטת (בדימוס) עדנה גבריאלי (להלן: הבוררת). פסק הבוררות בעניינו של המערער ניתן ביום 15.1.2009.

7.         במסגרת פסק הבוררות נקבע, כי ההסכמים, שנחתמו בין הצדדים, לא היו חוזים לתקופה קצובה, ולכן הייתה רשאית נגב קרמיקה להביא את החוזה לידי סיום לפני יום 31.12.2007. עוד נקבע בפסק הבוררות כי הגורם שפיטר את המערער לא היה מוסמך לכך וחרג מסמכותו, וכי נפל פגם נוסף בהליך הפיטורים, בשל העובדה שלא התקיים שימוע עובר להחלטת הפיטורים על ידי האסיפה הכללית, שהיא הגורם המוסמך. לאור הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים, נפסק בפסק הבוררות, כי המערער זכאי לפיצוי כספי בגובה שכרו וזאת עד ליום 31.12.2007. עוד נקבע כי שכרו הקובע הוא בגובה 83,028 ש"ח, וכי יש לקזז את ההודעה המוקדמת ששולמה לו עד ליום 7.9.2007.

8.         יתר תביעותיו של המערער להחזר כספים בגין רכישת מוצרי קרמיקה ולחיוב נגב קרמיקה בתשלום שישה חודשי שכר בגין התחייבות לאי תחרות נדחו. כמו כן חוייבה נגב קרמיקה במסגרת פסק הבוררות למסור למערער את הדו"חות הכספיים לשנת 2007.

9.        ביום 15.2.09 הגיש המערער בקשה לבוררת להשלמה ולתיקון של פסק הבוררות בשלושה עניינים : זכאותו של המערער להמשך תשלום שכרו בנוסף לפיצוי הכספי שניתן לו בגין פיטורים שלא כדין, וזאת לאור הקביעה בפסק הבוררות, לפיה הפיטורים בטלים ; תביעת המערער לתשלום מענק בגין רווחי החברה לשנת 2007 , וחיוב נגב קרמיקה בתשלום שכר טרחת עורכי דינו של המערער.

10.       ביום 23.4.2009 נתנה הבוררת החלטה בבקשה, כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בכל טענות הצדדים אני סבורה, שדנתי ופסקתי בכל הנושאים בהם מבוקש תיקון פסק הבוררות, גם אם אין הפסיקה לטעמו של התובע.

אשר על כן אני סבורה, שאינני מוסמכת להיענות לבקשה, מאחר שהמבוקש בה איננו השלמת פסק הדין אלא תיקונו, ואף אחד מהתיקונים המבוקשים אינו נופל בגדרו של סעיף 22(א) לחוק, פרט לנושא שכר טרחת ב"כ התובע, שאליו אתייחס בהמשך.

כאשר פסקתי לתובע הוצאות בפסק הבוררות, נשמטה ממני מתוך שכחה, קביעת שכר טרחתו של בא כוח התובע.

לפיכך ובהתאם לסעיף 22(א)(4) לחוק אני מחייבת את נגב קרמיקה לשלם לתובע את הסכום של 20,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין, וזאת בתוך חודש ימים מיום שהחלטה זו תימסר לצדדים. במידה שהסכום שנפסק לא ישולם לתובע במועד שנקבע לעיל, ישא הסכום ריבית חוקית מאותו יום ועד לתשלום בפועל..."