פסק-דין בתיק ע"ע 201/09

השופט אילן איטח

1.      לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופט חיים ארמון ונציגי הציבור מר יוסף לוי ומר שמעון אלמלם; עב 2624/04) אשר חייב את המערער לשלם למשיב 1 פיצוי בגין אובדן זכות לפנסיית נכות ודחה את הודעות צד שלישי ששלח המערער למשיבות 2 ו- 3.

במהלך הדיון בערעור הורנו, בהחלטה מיום 3.4.12, על קבלת עמדת הממונה על אגף שוק ההון והביטוח (להלן - הממונה) בחלק מהשאלות המתעוררות בערעור כפי שפורטו בהחלטה האמורה. לאחר אורכות להגשת עמדת הממונה בשאלות האמורות, הודיע היועץ המשפטי לממשלה על התייצבותו להליך, והוגשה מטעמו עמדה. לאחר קבלת עמדתו הוגשה תגובת המשיבה 2 והתקיים דיון נוסף לפנינו.

במהלך הדיון הנוסף, מיום 17.3.13, הודיע עו"ד עבוד, כי המשיב 1 נפטר בחודש יולי 2012.

המסגרת העובדתית

2.      ואלה העובדות הרלוונטיות לענייננו כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, וזאת לתקופה שעד להפסקת עבודתו של מר חנא ראשד ז"ל - המשיב 1 (להלן - העובד), עקב מצב בריאותו:

א.    העובד, מנהל עבודה בענף הבניה, יליד 1.10.49, עבד אצל מעבידים שונים בענף הבניין ובוטח במשיבה 2 (להלן - קרן בניין) בשנים 1977 - 1986. בגין תקופה זו משך העובד את כספי הצבירה בקרן בניין. תקופה זו אינה דרושה לענייננו.

ב.     החל משנת 1987 שב העובד להיות מבוטח בקרן בניין, וממועד זה החל לצבור בה זכויות עד לסוף שנת 1994.

ג.       ביום 1/1/95, החל העובד לעבוד, כמנהל עבודה במשכורת חודשית, אצל המערער שהיה אז קבלן בניין עצמאי. בתקופה זו כבר הוקמה חברת ג.ס.ט. הנדסה בע"מ (להלן - החברה), אך היא לא הופעלה.

ד.     בתחילת עבודתו של העובד אצל המערער, הוא לא בוטח בביטוח פנסיוני כלשהו. אך בסוף שנת 1995 בוטח העובד בקרן בניין רטרואקטיבית החל מחודש ינואר 1995. הנסיבות שהביאו לכך אינן דרושות לעניננו. לפי קביעת בית הדין האזורי המערער המשיך לבטח את העובד בקרן בניין "אם כי לא באופן סדיר, אלא בקניית זכויות רטרואקטיווית" עד לחודש אפריל 1996.

ה.    בית הדין האזורי קבע כי 'חלק העובד' בביטוח שולם למעשה על ידי המערער שכן השכר שסוכם היה שכר בנטו, כך שהניכויים לקרן הבניין "לא השפיעו על גובה השכר נטו, אלא ככל שהיו יותר ניכויים - עלה שכר הברוטו". עוד קבע בית הדין האזורי כי סכום חלק העובד היה קבוע - 165 ש"ח לחודש, והוא משקף שכר קובע של 3,000 ש"ח, אף כי שכרו של העובד בפועל בכל התקופה היה גבוה יותר.

כאן המקום לציין כי בבית הדין האזורי תבע העובד את 'חלק העובד' שלכאורה נוכה משכרו ולא הועבר לקרן בניין. תביעה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי משנקבע כי שכרו של העובד שולם בנטו וכי למעשה 'חלק העובד' היה על חשבון המעביד. לא הוגש ערעור של העובד על דחיית רכיב תביעה זה.

ו.       בגין חודש מאי 1996 ואילך פסקו הפרשות המערער בעד העובד לקרן בניין, אף כי בתלושי השכר של העובד המשיכו להופיע ניכויי חלק העובד לקרן בניין.

בקשר להפסקת התשלומים טען המערער שהדבר נבע ממחדלי קרן בניין אשר סגרה את סניפה בנצרת, וכתוצאה מכך לא עלה בידו לחדש את הקשר עם קרן בניין. בית הדין האזורי דחה טענה זו בהיותה מופרכת, ודאי משהתקבלה עדות מר שמואל קנובלר - יועצה הפנסיוני הבכיר של קרן בניין (להלן - מר קנובלר) לפיה הסניף בנצרת פעל לפחות עד לחודש פברואר 2000.

בערעור טוען המערער כנגד קביעת בית הדין אזורי, לפיה טענת 'סגירת הסניף' הייתה טענתו היחידה. בהתייחס להפסקת התשלומים נטען כי למערער היו טענות נוספות, ובכלל זה כי הידיעות שהתפרסמו בתקשורת אודות מצבה הכלכלי הקשה של קרן בניין, והחשש מפני אובדן כספי ההפרשה הם שהובילו להפסקה בהפרשות.

ראשית, צדק בית הדין האזורי כי הטענה על אובדן הקשר עם הסניף בנצרת מופרכת. שנית, בהתייחס לטענה הנוספת - אפילו נניח שטענה זו היא שהניעה את המערער, הרי שממילא אין ב"פרסומים בתקשורת" אודות מצבה של קרן בניין, כדי להצדיק הפסקת התשלומים לקרן בניין, או למצער אי ביטוחו הפנסיוני של העובד בקרן אחרת, ובכלל זה בביטוח נכות.

ז.      בחודש ינואר 1999 עבר העובד לעבוד אצל החברה. גם החברה לא ביטחה את העובד בקרן הבניין, ובתלושי השכר שהוצאו על ידה לעובד החל מחודש ינואר 1999 - פסק גם רישום הניכוי משכרו של העובד.

ח.    לקראת סוף שנת 1999, החליט המערער לחדש את ביטוחו של העובד בקרן בניין. בית הדין האזורי קבע כי הטעם לכך היה נעוץ בביקורת שנערכה מטעם קרן בניין באתר בניה של המערער. המערער מלין כנגד קביעה זו. אין כל צורך להידרש לטענתו, שכן ממילא לסיבה שהביאה לרצונו של המערער 'לחדש' את ההפרשה לקרן בניין אין כל נפקות לעניננו.

כך או כך, בהמשך לשיחה שהתקיימה עם סניף קרן בניין בחיפה נשלחו לקרן בניין שני מכתבים נושאי תאריך 2/12/99.