השופט שמואל צור
1. הערעורים שלפנינו נסובים על שתי החלטות של בית הדין האזורי בתל אביב: האחת, מיום 20.10.10, בה בוטל צו כינוס הנכסים מיום 20.10.10 נגד המשיב 1 (להלן-
צ'רי) שניתן בעקבות פסק דינו של בית דין זה מיום 12.7.10 (בר"ע 38180-05-10) ונפסל החומר שנתפס במסגרתו מלשמש כראיה בתיק העיקרי (השופטת שרה מאירי; תע"א 4490-10 ); השניה, מיום 24.10.10, בה נדחתה בקשת המערערות להוספת "חברת מרכז חלפים סחר 1991 בע"מ"(להלן-
מרכז חלפים) כמשיבה ונתבעת להליך העיקרי (השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור מר לוין ומר זוידוביץ; תע"א 4490-10).
הרקע
2. המערערת מס' 1 הינה חברת בת של המערערת מס' 2 ושתיהן - יחד עם שלוש חברות נוספות - מהוות קבוצה עסקית בתחום היבוא והשיווק של ציוד מכני הנדסי לתשתיות, גנרטורים, תחנות כוח ועוד.
3. המשיבים 3-1 הועסקו במערערות כעובדים בכירים. צ'רי החל את עבודתו במבקשות בשנת 1984 כאיש מכירות ובהמשך שימש כמנהל מוצר בתחום המסננים לציוד מכני, מנהל בתחום התעשיה ובתחום החקלאות, האוטובוסים והרכבים הפרטיים. צ'רי התפטר בשנת 2006 ובהסכם הפרישה עימו קיבל הטבות רבות וסכומי כסף גדולים והתחייב לשמור על סודות המערערות ולהימנע מתחרות עימן.
המשיב 2 כיהן במערערות כחשב וסיים את עבודתו בסוף שנת 2005. גם משיב זה קיבל כספים (לטענת המערערות לפנים משורת הדין) בגין זכויות ופיצויי פיטורים.
המשיב 3 החל שרותו במערערות בשנת 1984 וכיהן כמנהל מוצר חלקי חילוף. המשיב 3 סיים את עבודתו במערערות בסוף שנת 2006 ואף הוא קיבל פיצויי פרישה והתחייב לשמור על סודותיה המסחריים של המערערות ולהימנע מתחרות.
4. לטענת המערערות, סמוך לאחר שעזב צ'רי את עבודתו, הוא החל להתחרות בהן באמצעות עסק שהפעיל יחד עם המשיב 3. לטענת המערערות, המשיבים 1 ו-3 הפעילו את העסק המתחרה תוך שימוש במאגר מידע סודי של המערערות הקרוי "מאגר המתחלפים". לטענת המערערות, מדובר במידע סודי המתייחס לכל שלבי פעילותן ובו פרטים על עשרות אלפי המוצרים המשווקים על ידה בארץ, לרבות מחיר הרכישה מן הספק, מחיר המכירה הבסיסי ללקוח לפני הנחה, מחיר המכירה הסופי ללקוח ומידע על המוצרים החליפיים לאותו מוצר. לטענת המערערות, המידע האמור נאסף ועובד על ידה במשך עשרות שנים והוא נאגר, בין היתר, בתוכנת "אזימוט" אשר נרכשה על ידן. לטענת המערערות, הגישה לתוכנה זו היתה מוגבלת והתאפשרה באמצעות סיסמה אישית ובאמצעות מחשבים שהיו מחוברים לרשת הפנימית של המערערות. לטענת המערערות, לצ'רי היתה ההרשאה הגבוהה ביותר לתוכנה זו.
5. לטענת המערערות, פעלו המשיבים, בנפרד ובמשותף, לגזילת מידע ובסיסי נתונים ממוחשבים ממנה ועשו בהם שימוש כדי להתחרות בהן. לטענתן, המידע שנגזל - ובעיקר תוכנת "אזימוט" ומאגר המתחלפים- הינם נכסים מרכזיים, חד פעמיים ויחודיים של המערערות אשר הושקעו בהם שנים רבות של מומחיות ועמל שלא ניתן לשחזרו או לשכפלו. לטענתן, לא ניתן לרכוש את מאגר המתחלפים שבתוכנת "אזימוט" מגורם כלשהו בשוק- בארץ או בחו"ל- שכן אין אף גורם שהקים ועידכן בסיס נתונים שכזה.
6. לטענת המערערות, בשלהי שנת 2009 נודע לה מעובדיה לשעבר שחזרו לעבוד אצלה כי המשיבים, במסגרת עיסוקיהם הנוכחיים, עושים שימוש במאגר המתחלפים של המערערות ובתוכנת "אזימוט". לטענתן, ה"צינור" להעברת המידע שלהן היה צ'רי אשר עם סיום עבודתו בהן דיווח על גניבת המחשב הנייד שלו ששימש אותו בתקופת עבודתו אצלן.
ההליכים בבית הדין האזורי ובבית הדין הארצי
7. על רקע האמור לעיל הגישו המערערות, ביום 24.3.10, בקשה לבית הדין האזורי בתל אביב, במעמד צד אחד, למתן צווי מניעה ומינוי כונס נכסים לחיפוש ותפיסת הסודות המסחריים שנגזלו מהן. הבקשה הוגשה לפי סעיפים 16 ו-17
ל
חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, לפי
תקנות עוולות מסחריות
(
סעדים וסדרי דין), תש"ס-1999 ולפי
תקנות סדר הדין האזרחי
, תשמ"ד-1984.
8. בהחלטה מיום 3.5.10 דחה בית הדין את הבקשה (השופטת שרה מאירי; תיק בש"א 2385/10 בתיק ע"ב 4490/10). הנימוק המרכזי לדחיית הבקשה לצו המניעה היה השיהוי בהגשתה. בית הדין ציין כי גזל הסודות המסחריים ארע עוד בשנת 2006, בעוד שהבקשה הוגשה בשנת 2010 ומכאן - לדעת בית הדין האזורי - המערערות "ישנו" על זכויותיהן. נימוק זה עמד גם ביסוד החלטתו של בית הדין לדחות את הבקשה למינוי כונס נכסים. על החלטה זו הגישו המערערות בקשה לרשות ערעור שנדונה כערעור במעמד צד אחד. הדיון בבית דין זה התמקד בבקשה למינוי כונס נכסים לתפיסת הסודות המסחריים המצויים בידי צ'רי כראיות לצורך ההליך העיקרי. לטענת המערערות, לא היה צידוק לדחות את הבקשה למינוי כונס נכסים בשל שיהוי שהרי התכלית העיקרית העומדת ביסוד הבקשה היא תפיסת ראיות המצויות בידי צ'רי. המערערות הסכימו שהבקשה לצו מניעה תידון במעמד שני הצדדים. בפסק דין מיום 12.7.10 קיבל בית דין זה, בדעת רוב, את בקשת רשות הערעור, ביטל את החלטת בית הדין האזורי ונתן צו למינוי כונס נכסים לצורך חיפוש ותפיסה כמבוקש בבקשה
(בר"ע 38180-05-10).
9. ביום 13.7.10 נתן בית הדין האזורי צו למינוי כונס נכסים לפי פסק דינו של בית דין זה (נספח 3 לבקשה לרשות ערעור). לפי הצו מונתה עורכת הדין מירב שחר ככונסת נכסים (להלן-
הכונסת) וניתנו בו הוראות בקשר לביצועו. בין השאר מינה בית הדין מומחה בתחום המחשבים לשם תפיסה והעתקה של חומר המחשב (להלן -
המומחה). ביום 14.7.10 בוצע החיפוש והתפיסה אצל צ'רי כאמור בצו. ביום 21.7.10 הגישה הכונסת דו"ח על ביצוע הצו (כניסה, חיפוש ותפיסה). ביום 26.7.10 הורה בית הדין האזורי על הגשת דו"ח המומחה תוך 24 שעות. הכונסת ביקשה לאפשר למומחה עוד מספר ימים לצורך עיבוד החומר שנתפס אך בית הדין דחה את בקשתה (החלטה מיום 28.3.10). ביום 29.7.10 הגישה הכונסת דו"ח חלקי של המומחה והודיעה כי דו"ח משלים יוגש תוך 7 ימים. ביום 1.8.10 החליט בית הדין כי הודעות הכונסת מנוגדות לפסק הדין ולצו הפורמלי ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 8.8.10.
10. לקראת הדיון ביום 8.8.10, הגיש צ'רי בקשה לדחייה על הסף של הבקשה המקורית של המערערות ולביטול צו הכינוס. לבקשה זו צורף חומר ראייתי (תמליל) המיועד לעיני בית הדין בלבד. מנגד, ביקשו המערערות לדון באותו מועד גם בבקשה לצו מניעה זמני. כמו כן הגישו המערערות בקשה לתיקון כתב התביעה להוספת נתבע נוסף, היא חברת מרכז חלפים. בית הדין האזורי קבע כי "הדיון יתקיים ביום א' הקרוב [הוא ה-8.8.10 - ש.צ.) אך בהיבט צו הכינוס שניתן" (החלטה מיום 4.8.10).
11. ביום 8.8.10 הוגש דו"ח המומחה המלא. באותו מועד התקיים דיון בהיבטי הכינוס במעמד שני הצדדים, במסגרתו נשמעו טיעוני באי כוח הצדדים והכונסת והעידו מר סמירה והגב' לדני. ביום 20.9.10 הגישו צ'רי ומשיב מס' 2 תגובתם לבקשה לתיקון כתב התביעה, כאשר האחרון לא התנגד לה והשאיר את ההחלטה לשיקול דעת בית הדין.
12. ביום 20.10.10 נתן בית הדין האזורי החלטה מפורטת המבטלת את צו כינוס הנכסים והורה על פסילת חומר המחשב שנתפס על פיו מלשמש כראיה בתיק העיקרי. בית הדין דחה גם את בקשת המערערות לדון בבקשה לצו מניעה זמני (להלן-
ההחלטה הראשונה).
ביום 24.10.10 החליט בית האזורי לדחות את בקשת המערערות להוספת מרכז חלפים כמשיבה ונתבעת להליך העיקרי (להלן-
ההחלטה השניה).
13. על שתי החלטות אלה הוגשו בקשות לרשות ערעור. בית דין זה הורה למשיבים להגיב לבקשה בשני עניינים:
האחד, החלטתו הראשונה של בית הדין האזורי לפיה:
"פסילת הראיות אינה נובעת מכך שקבעתי כי יש לבטל את צו הכינוס, אלא... לא בוצע הצו, לא ביצעה הכונסת תפקידה-כדין...דו"ח המומחה לא ישמש כחלק מהראיות שבהליך, משהושג והוגש
בניגוד לכל דין", זאת תוך התייחסות לטענת המערערות כי ניתן היה לעשות שימוש בדוקטרינת הבטלות היחסית ולהימנע מפסילת הראיות.
השני, החלטתו השניה של בית הדין האזורי הדוחה את בקשת המערערות להוספת מרכז חלפים כנתבעת נוספת (החלטת השופטת ורדה וירט- ליבנה מיום 21.11.10; תיק בר"ע 15616-11-10 ותיק בר"ע 28908-11-10).