פסק-דין בתיק ע"ע 14887-04-11

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אריאלה גילצר-כץ ונציג הציבור מר אליעזר רוזנטל; תע"א 12392/08), בו נפסק כזאת:

א.        בית הדין דחה את תביעת המערער כי המשיבה התנכלה לו וביקשה לפטרו עקב היותו חושף שחיתות. בית הדין התרשם כי יחסי העבודה בין הצדדים היו עכורים, למערער הייתה תרומה ממשית לכך ויתכן שרוב האשמה על כך מוטלת על שכמו (סעיף 169 לפסק הדין).

ב.         בית הדין פסק למערער פיצוי בשיעור 3 משכורות וזאת בגין "פיטורים שלא על פי ההליך הקבוע לעובד קבוע".

ג.         עוד פסק בית הדין למערער הפרשי שכר, גמול שעות נוספות, תמורת הודעה מוקדמת והפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות בגין אי עדכון שכרו והצמדתו למדד המחירים, שיחושבו בהתאם להכרעת מומחה חשבונאי שמונה (סעיפים 170 ו-171 לפסק דינו של בית הדין קמא).

ד.         כמו כן חויבה המשיבה לשלם למערער הפרשי שכר בגין ימי מחלה בסך של 16,990 ש"ח (סעיף 170 לפסק דינו של בית הדין קמא).

ה.        בנוסף על כל זאת, חייב בית הדין קמא את המשיבה לשלם למערער שכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח.

2.         כרקע לערעור, יצוין בקליפת אגוז כי המערער עבד אצל המשיבה כמפקח בנייה החל מיום 15.3.2000 ועד ליום 30.10.2008, על פי חוזה מיוחד. לאחר פיטוריו, תבע את המשיבה להחזירו לעבודתו, בין השאר מכוח ההגנה הנתונה לחושף שחיתות על פי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), תשנ"ז-1997. בנוסף תבע המערער סכומי כסף שונים ששולמו לו לטענתו בחסר במהלך תקופת עבודתו ועם סיומה.

3.         לאחר עיון בכלל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי בעיקרו של דבר, ראוי פסק דינו של בית הדין קמא להתאשר מטעמיו. לאור האמור, ראוי הערעור להידחות. חרף האמור, לא נצא ידי הנמקת דחיית הערעור מבלי לעמוד על העניינים הבאים:

4.         לעניין טענת המערער לגבי פיטוריו עקב היותו חושף שחיתות הזכאי להגנת החוק. לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין קמא המושתתת על הראיות שהיו בפניו, כי המערער פוטר עקב חוסר התאמה והתנהלותו, ללא כל קשר לתלונותיו על הממונים עליו. בנסיבות המקרה המוכחות, קבלת טענת המערער משמעה הייתה חסינות מוחלטת מכוח החוק מפיטורים למי שהתנהגותו הצדיקה פיטוריו, שעה שבפועל לא הוכח כל קשר בין חשיפת השחיתות לפיטורים.

5.         בדין דחה בית הדין קמא את תביעות המערער לעניין אי תשלום שעות נוספות, אי קידום דרגה, פיצוי בגין אי תשלום ימי בחירה, אי תשלום פרמיה, הפרת הסכם, ולעניין פגמים בהליך השימוע. לא מצאנו כל יסוד להתערב בפסק דינו של בית הדין קמא בעניינים אלו, והוא ראוי להתאשר מטעמיו. כמו כן לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת בית הדין להטיל את הוצאות המומחה החשבונאי באופן שווה על שני הצדדים.

6.         בהעדר ערעור המדינה, אין מקום להתערבות בהחלטת בית הדין קמא בסעיפים 170 ו-171 לפסק דינו. עם זאת, מצאנו מקום להעיר לעניין הפיצוי בשיעור של שלוש משכורות בצירוף הפרשי הצמדה שהמדינה חויבה לשלם למערער.

            תשלום זה נפסק נוכח קביעת בית הדין כי המערער, שהועסק על פי חוזה מיוחד, ראוי להיחשב כעובד קבוע בשירות המדינה, והיה מקום לנהל משא ומתן עם נציגות העובדים טרם פיטוריו (סעיף 107 לפסק הדין). קביעה זו של בית הדין בעייתית ואינה נקייה מספקות, בייחוד נוכח הוראות חוק שירות המדינה (מינויים) שעל-פיהן הופך עובד לעובד קבוע. יצוין כי דומה שהפטור שניתן למערער, ממכרז, אין די בו להפיכתו לעובד במעמד של עובד קבוע על פי חוק.

            ברי כי בנסיבות המקרה, אין מקום להגדיל את סכום הפיצוי שנפסק למערער בגין עילה זו. כל שנשאר לגבי עילה זו הינו קביעת הסכום שיגיע למערער על פי תחשיב החשבונאי וקביעת בית הדין קמא לאורו.

7.         סוף דבר, לאור האמור, הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח וזאת תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ט"ז חשון תשע"ג (01 נובמבר 2012), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.