השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1. עניינו של תיק זה בדרך יישומו המעשית של סעיף 13(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו - 1996 (להלן:
החוק או
חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם). העניין הובא להכרעתנו במסגרת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט (כתוארו אז) שמואל טננבוים ונציגי הציבור מר מרדכי כהן ומר בן גל; עב' 9899/05), וכהמשך לפסק דינו הקודם של בית דין זה באותה פרשה (ע"ע 131/07
גלעד גולדברג - אורטל שירותי כוח אדם בע"מ, מיום 13.5.2009; להלן -
פסק הדין הקודם).
התשתית העובדתית
2. המערערים הועסקו על ידי המשיבה 1, אורטל שירותי כוח אדם בע"מ (להלן:
אורטל), בתקופות שונות שאורכן נע בין שלוש לשמונה שנים, והוצבו מטעמה - כקבלן כוח אדם - כמאבטחים באחד ממפעליה של המשיבה 2, התעשייה האווירית בע"מ (להלן:
התעשייה האווירית).
3. במסגרת עבודתם נדרשו המערערים "
לבצע סינון של הנכנסים בשער המפעל, לבדוק רכבים חשודים במגרש החניה, לבדוק אתראות שהתקבלו מעת לעת על נגיעות בגדר או מאחד מגלאי העשן הפזורים במפעל, להסתכל בטלוויזיה במעגל סגור ועוד" (פסק הדין הקודם), וזאת בכפיפות לקציני הביטחון מטעם התעשייה האווירית. המפעל בו הוצבו הינו מפעל תמ"מ (תעשיית מכשירים מדויקים) ביהוד, בו מועסקים כ - 500 עובדים.
4. בסמוך לאחר סיום עבודתו של המערער 1, ותוך כדי עבודתם של שאר המערערים, הוגשו על ידם תביעות לבית הדין האזורי בתל אביב, במסגרתן ביקשו לראות בהם כעובדי התעשייה האווירית, ולחלופין ביקשו צו הצהרתי בדבר השוואת תנאי עבודתם, מכוח סעיף 13(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, "
לתנאי עבודת עובדיה ה"קבועים" של הנתבעת 2, לרבות ההסכמים הקיבוציים והסכמי השכר שחלים עליה". עוד תבעו שכר עבודה, שלא שולם להם, בגין הפסקות בנות חצי שעה ליום. המערער 1, מר גלעד גולדברג, תבע בנוסף לכך פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.
5. לאחר שתביעתם נדחתה ברובה, הגיע עניינם של המערערים לבית דין זה. במסגרת פסק הדין הקודם התקבל ערעורם בחלקו, ונקבע - בין היתר - כדלקמן:
א. ההסכם הקיבוצי בענף שירותי משאבי אנוש, כפי שנחתם ביום 16.2.2004 והורחב ביום 1.9.2004,
אינו חל על המערערים שכן לא הועסקו בעבודה זמנית או תקופתית מטבעה.
ב. לאור האמור, ומשלא חל אף סייג אחר המצדיק להוציא את המערערים מגדר תחולתו של סעיף 13(א) לחוק -
על אורטל להשוות את תנאי עבודתם לאלו של עובדי התעשייה האווירית.
ג. באשר לדרך ביצוע ההשוואה: טענת המערערים כי יש להשוות את תנאי עבודתם לתנאי עבודתם של קציני הביטחון, כמו גם טענת אורטל כי אין בתעשייה האווירית "קבוצת השוואה" מתאימה - תוחזרנה לבית הדין האזורי לצורך בירורן. ההנחיה שניתנה לבית הדין האזורי בקשר לכך הינה להכריע בה "
לאור החומר שבפניו, או על ידי שמיעת טיעונים נוספים בכתב ו/או בעל פה".
ד. ככלל, בזמני ההפסקות לא היו חופשיים המערערים לעשות כרצונם אלא עמדו לרשות המעסיק. לאור זאת, יש לראות זמן זה כשעות עבודה והמערערים זכאים לשכר בגין חצי שעה ליום שנוכתה משעות עבודתם, אלא אם תוכיח אורטל כי היו מקרים בהם יצא מי מהם בזמן ההפסקה משטח המפעל. גם בקשר לכך, הוחזר המשך הבירור לבית הדין האזורי, כאשר צוין כי בית הדין "
יורה על אופן המשך הדיון".
פסק דינו של בית הדין האזורי
6. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי במועדים הרלוונטיים לתביעה לא הועסקו מאבטחים כלשהם כעובדי התעשייה האווירית, אלא רק באמצעות קבלני כוח אדם או חברות שירותים. עוד ציין כי כיום חל שינוי בכך וחלק מהמאבטחים שהועסקו באמצעות אורטל נקלטו כעובדי התעשייה האווירית, אך "
הנתונים שהוצגו בפנינו מצביעים על כך, כי העסקתם של מאבטחים כיום על ידי הנתבעת 2 הינה בתנאים ירודים מהעסקתם אצל הנתבעת 1".
7. בית הדין דחה את דרישת המערערים להשוואת תנאיהם לתנאי עבודתם של קציני הביטחון בתעשייה האווירית, לאחר שקבע כי אין מדובר בקבוצת השוואה רלוונטית. לאור זאת, לא מצא לנכון להורות על גילוי המסמכים הספציפי שביקשו המערערים, בקשר לפרטי שכרם של חמישה קציני ביטחון ואחראי אבטחה. בית הדין הסביר את נימוקיו לכך במילים הבאות:
"
הנתבעת הצביעה בצורה מפורטת על כך כי מדובר בתנאי העסקה שונים באופן משמעותי. ההשכלה הנדרשת מקצין ביטחון בנתבעת 2 הינה השכלה אקדמאית בעוד שמאבטח נדרש להשכלה תיכונית בלבד. תנאי הכשירות וההסמכה שונים לחלוטין לרבות תקופת ההכשרה אשר לגבי קצין ביטחון היא ארוכה בהרבה. מבחני ההתאמה של קצין ביטחון חמורים מאלו הנדרשים ממאבטח. אופי התפקיד שונה בשתי המשרות; מאבטח נדרש בעיקר לעבודה פיזית נקודתית ואילו תפקידו של קצין הביטחון הינו תפקיד מטה הכולל שיתוף פעולה עם גורמי הביטחון במדינת ישראל לגיבוש תפיסת ביטחון כוללת. היקף המשרה שונה ואף רמת החשיפה לחומרים מסווגים אינה שווה.
שוכנענו איפוא, כי אף שבשני התפקידים מדובר על תפקידי אבטחה, הרי שענייננו בתפקידים שונים וזאת בהתייחס למכלול אמות המידה הרלוונטיות לבחינת סוגי התפקידים. אין מדובר באותו "סוג עבודה" ומשכך, אין מקום להשוות את תנאי עבודתם של המאבטחים לאלו של קציני הביטחון".
8. בית הדין שוכנע, לאור זאת, כי "
לא קיימים עובדים אצל הנתבעת 2 אליהם ניתן להשוות את תנאי עבודתם של התובעים", ולכן - הגם שהדבר לא נרשם במפורש - דחה במלואה את התביעה בכל הנוגע לסעיף 13(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. כן דחה, במשתמע, את בקשתם של המערערים לגילוי מסמכים בהתייחס ל"
כלל ההסכמים וההסדרים הקיבוציים החלים על הנתבעת 2".
9. בהמשך פסק הדין קיבל בית הדין האזורי את דרישת המערערים לשכר בגין שעות הפסקה לפי החישובים שנערכו על ידם, ופסק לזכותם את הסכומים כדלקמן: למערער 1 - סך של 7,284 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.12.2005 ועד התשלום בפועל; למערער 2 - סך של 20,356 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.1.2006 ועד התשלום בפועל; למערער 3 - סך של 18,118 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.8.2006 ועד התשלום בפועל; ולמערער 4 - סך של 13,694 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.8.2006 ועד התשלום בפועל.
כן נפסקו לזכות המערערים הוצאות, בסך כולל של 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ.