ע"נ
בית משפט השלום חיפה
|
1750-08-08
24/10/2011
|
בפני השופט:
1. אילת דגן
2. חבר הועדה - פרופ' איתן פלדי
3. חבר הועדה - מר דוד לוקוב
|
| - נגד - |
התובע:
מירב רגב
|
הנתבע:
קצין התגמולים - משרד הביטחון - אגף השיקום
|
| פסק-דין |
הערעור וטענות הצדדים
1. הערעור נסב על החלטת המשיב מיום 08/07/08 הקובעת כי אין קשר בין ההפרעות בקצב הלב מהן סובלת המערערת ואוטם שריר הלב שארע לה ב- 20/11/07 (לאחר שחרורה) לבין תנאי השירות.
2. המערערת
, ילידת 86, התגייסה ביום 22/02/05 בפרופיל 97 ושרתה כחובשת חמ"ל.
אין חולק כי כבר במהלך השירות החלה לסבול מהתקפים של SVT (הפרעות קצב) והמחלוקת הינה האם תנאי השירות המלחיצים, לטענתה, גרמו להופעת התסמינים או לא.
3. לטענת המערערת קורס החובשים היה קשה פיזית ונפשית. כבר אז החלו בעיות רפואיות. לאחר מכן הוצבה במפח"ט 7 בעוטף עזה. אירועים של הפרעות בקצב הלב חזרו על עצמם 3 פעמים בשבוע אך נדרשה להמשך תפקוד מלא. באותה תקופה הייתה הערכות להתנתקות והמערערת נאלצה לאייש את החמ"ל 12 שעות בלילה + 6 שעות בבוקר במרפאה. לא יכלה לישון באוהל בצהריים בגלל החום וסבלה ממחסור בשעות שינה.
לטענתה, חרף התקפים חוזרים ונשנים של הפרעות קצב, היא הוחזרה לשירות תוך חשיפתה למצבי דחק והתנכלות הממונים.
4. ביחס לאוטם שריר הלב לאחר השחרור, ב-9/11/07 נחקרה המערערת במצ"ח בעניין חיילת שהוטרדה מינית. לטענתה, החקירה הייתה קשה והציפה את השירות הצבאי שלה. היא החלה לרעוד במהלך החקירה. בימים שלאחר החקירה סבלה מכאבים בחזה וקשיי נשימה וביום 20/11/07 אושפזה בבית חולים זיו בצפת בשל הכאבים ושינויים בא.ק.ג תוך שנקבע כי היא סובלת מאוטם שריר הלב. המערערת שוחררה כעבור 5 ימים. היום סובלת מהתקפים תכופים של דופק מוגבר, כאבים בחזה בזמן מאמץ. תחושת עייפות וחולשה עד כדי עילפון.
5. המערערת תמכה את ערעורה בחוות דעת ד"ר רסין הקובע כי העדר כל גורמי סיכון, ולנוכח קשר הזמן ההדוק בין מועד החקירה והתפתחות התסמינים שהביאו בסופו של דבר לאוטם שריר הלב, קיים קשר סיבתי וכי אלמלא אירועים אלה הקשורים לשירותה הצבאי האוטם מיום 20/11/07 לא היה מתרחש. לעניין הפרעות הקצב - הוא קובע כי בספרות הרפואית מוכר הקשר בין רמות גבוהות של דחק לנטייה להפרעות קצב התקפיות. הואיל וסבלה מדחק בשרות, לפי תצהירה, קיים קשר סיבתי בין הפרעת הקצב ותנאי הדחק בהם שירתה.
6. לטענת המשיב החלטתו ניתנה כדין והיא מבוססת על התיעוד הרפואי שהוצג בפניו ועל סמך חוות הדעת המייעצות.
המשיב צרף חוות דעת של ד"ר עמיקם מיום 15/06/08. לדעתו ה-S.V.T (הפרעות הקצב) הוא על רקע קונסטיטוציונאלי שנובע מבעיה מולדת במערכת הולכת האימפולס החשמלי בלב. אין גורם חיצוני או כל אירוע בשירות הצבאי שיכול לגרום לתופעה. אך מקרה הוא כי התופעה הופיעה לראשונה בעת שירותה הצבאי. לכן אין קשר בין ההפרעות לשירות. ביחס לאוטם הוא ארע מספר חודשים לאחר שחרורה, ולכן אין קשר סיבתי מכיוון שהייתה מחוץ למסגרת הצבאית. (יצוין כי ד"ר עמיקם לא היה מודע ולא התייחס בחוות דעתו לארוע מסירת העדות במצ"ח)
דיון והכרעה
7. נוכח חוות הדעת הסותרות, הסכימו הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט.
בחוות דעת המומחה המוסכם, פרופ' יהודה אדלר מיום 3/6/10 קובע המומחה ביחס לאוטם שריר הלב כי קיים קשר סיבתי וכי אלמלא אירוע החקירה ישנה סבירות גבוהה ביותר כי אוטם לא היה מתרחש.
ביחס להפרעות הקצב - אין חולק כי עד למועד גיוסה לא היה ארוע של SVT. המומחה קובע כי בספרות הרפואית ידוע הקשר בין דחק נפשי ונטייה להפרעות קצב. מעיון בחומר הרפואי ותצהירה במשולב עולה כי במהלך השירות נחשפה למצבי לחץ שהיו מלווים בתחושת פלפיטציות. הוא מסכים כי תפקודית בגין מחלת הלב מצבה מוגדר כדרגה ראשונה אלא שבעת הפרעות קצב מחמיר המצב ומגיע לדרגה שנייה.
על פי קביעתו, גם אירוע האוטם שארע לאחר חקירת מצ"ח שגרמה לה למצב של דחק נפשי, וגם אירועי הפרעות הקצב שהחלו בזמן שירותה הצבאי ובעקבותיו ונמשכות גם היום, נגרמו עקב שירותה הצבאי.
8. המשיב לא השלים עם קביעות המומחה וביקש לקבוע את התיק להוכחות.
בישיבת 24/01/11 נחקרו המערערת, הגב' טל חורש חוקרת מצ"ח מטעם המשיב ובישיבת 10/10/11 נחקר המומחה פרופ' אדלר.
9. בתצהירה הראשון מיום 25/2/07 (מספר ימים לפני שחרורה מהצבא) (ת/2) מעידה המערערת כי התגייסה ב22/2/05 בפרופיל 97, חדורת מוטיבציה ורצון לתרום בשרותה למדינה.
לאחר הטירונות עברה קורס חובשים קשה פיזית ונפשית שאופין בחוסר שעות שינה, ולימודים בלילות כדי להצליח בבחינות ולעמוד בדרישות. לאחר הקורס שובצה כחובשת חמ"ל בתפקיד של ניהול ארועי נפגעים במסגרת תוכנית ההתנתקות. ע"פ עדותה במהלך ההתנתקות בילתה שעות רצופות ללא שינה עם מיעוט שתיה ואוכל וללא החלפות.