השופטת ברכה בר-זיו
1. ערעור מיום 4/2/13 על פסק דין מיום 19/12/12 של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן "
הועדה"), בראשות כבוד השופטת אילת דגן והחברים פרופ' איתן פלדי ופרופ' דוד לוקוב בתיק ע"נ 15215-10-10.
2 בפסק הדין קבעה הועדה כדלקמן:
"בהמשך להחלטות הועדה מיום 12.11.12 ומיום 4.12.12, ומאחר והמשיב (המערער בפנינו - הערה שלי ב' ב') לא הודיע עמדתו, אנו מורים על קבלת הערעור וקובעים כי יש קשר סיבתי בין הירידה בשמיעה בשתי האוזניים לתנאי השירות הצבאי".
3. בהודעת הערעור טען ב"כ המערער כי הועדה קמא טעתה, כאשר התעלמה מהודעה בכתב שמסר המערער ביום 16.10.12, ולפיה מכיר המערער בקשר של גרימה בין השירות הצבאי לבין הליקוי השמיעתי בתדרים גבוהים באוזן ימין בלבד, וכי יש לבטל את פסק הדין ולהחזיר את הדיון לועדה קמא.
4. ב"כ המשיב טען בעיקרי הטעון מטעמו, כי צדקה הועדה קמא בפסק דינה, לאחר שהמערער לא הודיע על עמדתו לועדה קמא במועד, וזאת חרף החלטות שניתנו על ידה. ב"כ המשיב טען כי אין כל טעות משפטית בפסק דינה של הועדה קמא וכי יש לדחות את הערעור המופנה כולו כנגד קביעות עובדתיות של הועדה קמא.
5. בישיבה מיום 30.4.13 הוצע על ידינו, כי ההכרה באוזן ימין תישאר על כנה ולגבי אוזן שמאל - פסק דינה של הועדה קמא יבוטל וימונה אודיולוג מומחה לאבחון ליקויי שמיעה, על מנת שיבדוק אם קיימת נכות באוזן שמאל של המשיב ומה שיעורה.
משלא ניתנה הסכמה להצעתנו - ניתן בזאת פסק דיננו לגופו של ענין.
6. המשיב הגיש למערער בתאריך 4.6.09 תביעה להכרת זכות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט- 1959 (להלן "
חוק הנכים") בגין ליקויי שמיעה . בתאריך 6.9.10 דחה המערער את התביעה בקובעו כי:
"...בהסתמך על תוצאות הבדיקות ומן הנימוקים המצויינים בחוות הדעת הרפואית מתאריך 15.8.10 המצ"ב, לפיה הגעתי למסקנה כי אינה קיימת נכות שמיעתית בתדרים הגבוהים ואין קשר בין הירידה בשמיעה באוזן ימין ובין תנאי שירותך הצבאי, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק".
7. בתאריך 4.7.10 ניתנה חוות דעתו של ד"ר נכטיגל מטעמו של המערער, בה סקר המומחה את תוצאות בדיקות השמיעה שנערכו למשיב בתאריך 5.9.01 (במכון פרטי), בתאריך 11.4.02 (במכבי) ובתאריך 4.7.05 (בתל השומר). בסיכום קבע כי:
"בדיקות השמיעה של העורר מראות ליקוי שמיעה בשתי האוזניים בתדרים הגבוהים מ- 4000 הרץ. לא ניתן לקבוע אם הליקוי הזה הולכתי או תחושתי-עצבי, כי לא בוצעה בדיקת הולכת עצם בתדרים הגבוהים מ- 4000 הרץ. אולם הליקוי הוא דו צדדי וסימטרי בשתי האוזניים וצורתו צורת U. לכן מבחינתנו הליקוי יכול להתאים לנזק מחשיפה לרעש. אולם הליקוי הוא בתדרים הגבוהים מאד, והחומרה אינה מגיעה לכדי הגדרת נכות לפי סעיף 72ג', כיון שלפי סעיף זה רק ירידת שמיעה בשעור 25 דצ' או יותר הן בתדר 3000 הרץ והן בתדר 4000 הרץ מקנה נכות.
בנוסף לליקוי הנ"ל, שיכול להיות שנגרם מחשיפה לרעש, קיים מרכיב נוסף של ליקויי שמיעה בתדרים הנמוכים באוזן ימין המגיע עד לסף 25 דצ' ב- 500 הרץ. בבדיקה אחת .(4/02) הוא נראה כליקוי הולכתי ובאחרת (7/05) הוא נראה כתחושתי- עיצבי. למרות הבדלים אלה, סף השמיעה הממוצע לצליל טהור בתדרים 500,1000 ו- 2000 הרץ בכל בדיקות השמיעה אינו עובר את סף ההגדרה של נכות לפי סעיף 72א'".
8. במכתב ששלח ד"ר נכטיגל לד"ר וייס, היועץ הרפואי של אגף השיקום, בתאריך 15.8.10 (עליו עליה נסמך המערער בהודעתו למשיב על דחיית תביעתו), ומהווה הבהרות לחוות דעתו, נאמר כדלקמן:
"השאלה העומדת בפנינו היא - האם יש נכות מחשיפה לרעש. חבלת רעש גורמת לנזק לאוזן הפנימית, לכן צריך לבדוק את סף השמיעה בהולכת עצם, המבטא את כושר השמיעה של האוזן הפנימית. הפרעה בהולכת הקול באוזן החיצונית והתיכונה, שאינה קשורה לרעש אלא למחלות האוזן התיכונה, תתבטא בירידת סף בהולכת אויר.
חבלת רעש מתבטאת בירידה תחושתי- עצבית בתדרים הגבוהים, ב- 3000 הרץ ומקסימלית ב- 4000 הרץ. כדי לקבוע נכות מחבלת רעש, על ירידת השמיעה להגיע או לעבור את הסף המוגדר בסעיף 72ג' - ירידה של 25 דציבל ויותר ב- 3000 הרץ וגם ב- 4000 הרץ...
בבדיקת השמיעה מ- 2001 בתדר 3000 הרץ ניתן לראות סף שמיעה בתחום התקין הן בעצם והן באויר באוזן ימין. באוזן שמאל נראית שמיעה תקינה בהולכת אויר (20 דצ') ואילו בהולכת עצם הסף 25 דצ'.
מצב זה לא אפשרי
(ההדגשה במקור) - סף השמיעה בהולכת אויר לא יכול להיות טוב מסף בהולכת עצם, הוא רק יכול להיות זהה לו או גרוע ממנו. לכן אני מתיחס לסף בהולכת אויר, 20 דצ' כסף האמיתי בתדר 3000 באוזן שמאל לפי סדיקה זו. לכן ניתן לסכם שבדיקה זו מראה שאין נכות לפי סעיף 72ג'.
בדיקת השמיעה ממכבי מ- 11.4.02 מראה סף שמיעה בתחום התקין הן באויר והן בעצם באוזן שמאל. כלומר - אין נכות באוזן זו לפי 72ג'.
באוזן ימין הסף בהולכת אויר ב- 4000 הרץ הוא 25 דציבל, ובהולכת עצם 10 דציבל. לפיכך ובהנחה שיש ליקוי של 25 דציבל או יותר גם ב- 3000 הרץ (בתדר זה הוא לא נבדק) , יש , לכאורה, נכות באוזן ימין המתאימה לסעיף 72ג'. אולם ההגעה לירידת סף של 25 דציבל ב- 4000 הרץ נובעת מירידת סף של 10 דצ' בהולכת העצם (תחום נורמה) ותוספת של ליקוי הולכתי בשעור 15 דציבל בתדר זה. הולכת עצם, המבטאת ליקוי תחושתי-עצבי , היא היחידה הנפגעת בחבלת רעש (פרט לפיצוץ אדיר ההורס את כל האוזן), ולכן לו היתה בפנינו רק בדיקת שמיעה זו (ובהנחה שהיה ליקוי ג0 ב- 3000 הרץ של 25 דצ' לפחות) ניתן היה לסכם: "קיימת נכות שמיעה לפי סעיף 72ג' באוזן ימין בלבד, אך אין נכות שנגרמה עקב השירות". בתדר 3000 הרץ השמיעה לא נבדקה, אבל גם אם היתה ירידה בסף השמיעה בשעור של 25 דציבל או יותר ב- 3000 הרץ, ללא ליקוי דומה ב- 4000 הרץ בהולכת עצם לא ניתן לקבוע נכות מהשרות לפי סעיף 72ג' בהסתמך על בדיקה זו.