פסק-דין בתיק ע"ו 34668-12-12

השופטת י.שבח:

ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 מיום 4.11.2012 לפיה נדחה ערעורה של המערערת על החלטת קצין התגמולים מיום 4.7.05 שלא להכיר בה כנכת צה"ל במחלת האוסטאומיליטיס בה לקתה במהלך שירותה הצבאי, משזו אינה נובעת מתנאי השירות.

רקע עובדתי

1.    המערערת (להלן גם צפורה) התגייסה לשירות צבאי ביום 5.7.95 בפרופיל 82 (בשל בעיות בברך), שירתה כהנדסאית מכונות, עברה קורס קצינים והמשיכה את שירותה בשירות קבע כקצינת נשק ותחמושת בחטיבת הנח"ל.

2.   במהלך השירות עברה צפורה טיפולי שיניים שגרתיים במרפאת השיניים של הצבא מתוקף זכאותה כחיילת בשירות סדיר ובקבע. לענייננו רלבנטיים הטיפולים בשן 36 - מוקד הדיון (להלן גם השן) שהחלו יותר מארבע שנים לאחר גיוסה לצבא. כעולה מתיקה הרפואי, התלוננה צפורה ביום 19.8.99 על נפיחות באזור השן, נבדקה במרפאת השיניים בבי"ח תל- השומר (להלן - המרפאה) ללא ציון ממצא/טיפול כלשהו. ביום 12.1.00 נלקחה ביופסיה מאזור השן שתוצאתה הייתה תקינה (להלן - הביופסיה הראשונה). ביום 22.5.00 הומלץ לעקור את השן וזו אמנם נעקרה ביום 12.7.00. ארבעה ימים לאחר העקירה, ביום 16.7.00, פנתה צפורה, עקב כאבים ונפיחות באזור העקירה, לרופא תורן בקצין העיר, שגילה במכתש שנוצר בעצם עקב העקירה "עצם זר מתכתי". הגוף הזר הוצא והאזור נוקה ונתפר.

הכאב והנפיחות באזור השן לא פסקו אלא התעצמו.

3.   משבדיקת CT שללה תהליך תופס מקום, נלקחה ביום 5.2.01 ביופסיה נוספת מהעצם (להלן - הביופסיה השנייה) שתוצאתה הצביעה הפעם על CHRONIC OSTEOMYELITIS -  אוסטאומיליטיס כרונית(להלן - אוסטאומיליטיס או המחלה). לאור תוצאות הבדיקה החלו רופאי המרפאה טיפול אנטיביוטי ארוך טווח, שלא הועיל. ביום 1.11.01 עברה צפורה ניתוח באזור הלסת, במהלכו אף נעקרו שיניים מס' 34,35,37.

4.   משלא חלה שום הטבה, החליטו הרופאים המטפלים לשלוח את ציפורה לקבלת ייעוץ רפואי אצל פרופסור מרקס מארצות הברית, הנחשב למומחה בעל שם עולמי במחלה. צפורה הגיעה למרכז הרפואי בחודש יוני 2002, שם הוחלט לבצע שני ניתוחים: בניתוח הראשון שבוצע בחודש אוגוסט 2002 נכרת קטע מהלסת השמאלית שהיה נגוע במחלה, ובמקומו הושתלה פלטת טיטניום. בניתוח השני שנערך בדצמבר 2002, לאחר שהוברר כי סביבת השתל אינה נגועה במחלה, הושתל במקום פלטת הטיטניום קטע עצם שנלקח מאגנה של צפורה, ועליה הושתלו שיניים תותבות.

5.   הפרופיל הצבאי של צפורה הורד ל-21 והיא שוחררה מהצבא בדרגת סרן. לא נסתרה עדותה לפיה עברה במצטבר יותר מ-12 ניתוחים, וכי היא מממנת כיום מכיסה הפרטי את הוצאות הטיפולים הרפואיים, כולל נסיעות חוזרות לארה"ב לצורך טיפולים וביקורות רפואיות ע"י פרופ' מרקס, משעם הצטרפותה לקופת חולים ולביטוחים רפואיים, הוחרגה המחלה ומשכך היא נושאת בנטל ההוצאות בעצמה.

6.   תביעה שהגישה צפורה להכיר בה כנכת צה"ל לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (להלן - חוק הנכים) נדחתה ע"י קצין התגמולים שקבע " כי אין קשר בין הופעת הממצא בלסת והטיפול הרפואי אותו קבלת בגינו ובין תנאי שירותך הצבאי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק".

צפורה ערערה על החלטת קצין התגמולים בפני ועדת הערעורים לפי חוק הנכים. ערעורה נדחה. מכאן הערעור שלפנינו.

חוות הדעת הרפואיות מטעם המערערת

7.   צפורה תמכה את ערעורה בפני ועדת הערעורים בשתי חוות דעת רפואיות המציגות שתי סיבות נפרדות שגרמו למחלה. חוות דעת אחת הינה מטעם דר' רעיה קוריאט מיום 5.12.06 הסוברת כי המחלה נגרמה כתוצאה מרשלנותו של הרופא שביצע את העקירה, בהותירו גוף זר בחלל שנוצר עקב העקירה, אשר הינו הגורם לזיהום. הוכחה לכך רואה דר' קוריאט, בין היתר, בתוצאת הביופסיה הראשונה שהדגימה עצם תקינה, ובביופסיה שבוצעה בארה"ב בדצמבר 2002 לאחר הניתוח השני בה נצפתה "תגובת תאי ענק מסוג גוף זר".

8.  חוות הדעת השנייה היא מטעם מומחה לכירורגיית פה ולסת דר' ליאון ארדקיאן מיום 28.1.07, הגורס, בהסתמך על הספרות הרפואית, כי הטראומה שלוותה את עקירת השן המזוהמת, היא הגורם למחלה.

חוות הדעת הרפואיות מטעם המשיב

9.   אף המשיב תמך עמדתו בשתי חוות דעת רפואיות: האחת מטעם דר' ברק, והשנייה מטעם פרופסור אברהם הירשברג.

בחוות הדעת מיום 7.1.05, בתוספת מיום 26.10.07 (להלן - התוספת הראשונה) ובתוספת מיום 14.3.08 (להלן - התוספת השנייה) גורס דר' ברק כי מדובר בדלקת עצם קשה ונדירה, כי הטיפול בו טופלה צפורה במרפאת תל השומר היה ללא דופי, וכי בניגוד לסברת דר' קוריאט, הגוף הזר שהוצא ממכתש העקירה 4 ימים לאחר ביצועה היה " קרוב לודאי ...חתיכת סתימת אמלם" (צ"ל אמלגם - י.ש.) ולא יכול היה לגרום למחלה.

דר' ברק אינו שולל את הנאמר ע"י דר' ארקדיאן ולפיו תהליך סב חודי ממקור דנטלי (תהליך זיהומי סביב קצה שורש השן) עשוי לגרום למחלה, אלא שהזיהום בשן לא נוצר עקב רשלנות הרופאים ומשכך גם אם המחלה נגרמה עקב הזיהום בשן, לא ניתן היה למנוע זאת.