פסק-דין בתיק ע"ו 32720-05-12

1.       המערער, יליד 1936 מהעיר טריפולי שבלוב, הגיש בשנת 2000 תביעה להכרה כ"נרדף" מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957. הרשות המוסמכת דחתה את התביעה, וביום 25/8/02 שלחה למערער בדואר רגיל מכתב המודיע לו על הדחייה.

ביום 10/1/10, היינו, כעשר שנים לאחר הגשת התביעה וכשמונה שנים לאחר דחייתה, שלח המערער למשיבה מכתב, ובו ציין כי טרם קיבל תשובה לתביעתו.

במענה שלחה המשיבה למערערת מכתב מיום 24/5/10, לפיו נדחתה תביעתו עוד בשנת 2002 ובהעדר ראיה חדשה לא ניתן לדון בה מחדש. המערער שלח למשיבה מכתב נוסף ובו טען כי ברח לכפרים. המשיבה ראתה במכתבו זה בקשה להכרה על פי " ההחלטה המנהלית", לפיה הוכרה זכאותם של יהודי לוב לתגמולים ללא צורך בבירורים פרטניים, וזאת בהמשך לפסק דינה של וועדת העררים בעניין " ג'וליה טייר". במענה שלחה למערער בקשה לפתיחת חשבון בנק שאליו יועברו התגמולים שלהם הנו זכאי על פי אותה החלטה. המערער המציא למשיבה את המבוקש ולמן שלהי 2010 או בסמוך לכך הוא מקבל את התגמולים הלכה למעשה, וזאת בתחולה מיום 1/4/10.

2.       בה בעת, בחודש אוקטובר 2010 הגיש המערער לועדת העררים ערר על החלטת הדחייה מיום 25/8/02 של תביעתו המקורית. המשיבה התנגדה לשמיעת הערר ועתרה למחיקתו על הסף, זאת מהטעם שהמערער בחר לקבל תגמולים מכוחה של ההחלטה המנהלית, ומשכך הוא מנוע לערור במקביל על החלטת הדחייה. וועדת העררים הציעה לעורר לוותר על התגמולים אותם הוא מקבל מכוח ההחלטה המנהלית ולשמוע את הערר לגופו, אך המערער סירב להצעה זו. במצב דברים זה נעתרה וועדת העררים לבקשתה של המשיבה והורתה על מחיקת הערר. מכאן הערעור.

3.       השאלה: האם מי שבחר בתגמולים מכוחה של ההחלטה המנהלית יכול לערור במקביל על החלטת הרשות המוסמכת שניתנה בעניינו, נדונה לפנינו בע"ו 17466-06-12 בוכניק נ' הרשות המוסמכת (ניתן ביום 9/12/12), ואלה היו דברינו:

דבקותו של המערער בהחלטה המנהלית, אשר זיכתה אותו בתגמולים ללא שזכאותו נבחנה לגופה באופן פרטני, בד בבד עם רצונו למצות את ההתדיינות במסלול המשפטי- חותרת תחת הרציונל של ההחלטה המנהלית לייתר את הצורך בבחינה פרטנית על ידי בית המשפט בכל מקרה ומקרה. גישה זו אף אינה ראויה שכן היא מבקשת לאחוז "במקל משני קצותיו" - מצד אחד, לרדות את יתרונותיה של ההחלטה המנהלית, מצד שני, למצות דיון משפטי פרטני אשר ההחלטה המנהלית ביקשה ליתרו.

עמדתו של המערער אף אינה עולה בקנה אחד עם דברי בית המשפט העליון בבג"ץ 932/12 כחלון זוהרה נ' הרשות: 'איננו רואים דופי בגישה שקנתה לה שביתה גם בפסיקה המחוזית, כי על הנוגעים בדבר לבחור באחד משני המסלולים - על פי ההחלטה המנהלית (תגמולים מאפריל 2010) או הוכחת הזכאות גם למועד קודם (בועדת הערר). ברי כי ככלל הבוחר במסלול השני נוטל עליו את תוצאותיו השיפוטיות ואינו יכול לשוב למסלול הראשון'. דברים אלה נכונים גם במקרה ההפוך, היינו, הבוחר במסלול הראשון אינו יכול לבקש לדבוק במסלול השני.

אין לנו אלא לחזור על הדברים גם בעניינו של המערער כאן.

4.       ב"כ המערער לא חלק על כך שעורר צריך לבחור באחד משני המסלולים - מסלול ההחלטה המנהלית או מסלול דיוני, ומעשה כן אין דרך חזרה. אלא שטענתו היא, כי המערער מעולם לא "בחר" במסלול ההחלטה המנהלית, ולכן "יש לתת לו יומו בפני הוועדה גם מבלי שקודם לכן יהיה עליו להחזיר (או להתחייב להחזיר) כספים שאולי יתברר בהמשך כי שולמו לו ב'טעות'". ב"כ המערער לא חלק על כך שהמערער אכן חתם על טפסי בנק שקיבל מהמשיבה, אך לדבריו, המערער לא היה מודע לכך שמדובר במיצוי זכויותיו על פי ההחלטה המנהלית, אלא הוא סבר לתומו כי המשיבה קיבלה את עררו.

5.       שקלנו את הסבריו דלעיל של המערער בכובד ראש, ואין בידינו לקבלם: ראשית, המערער חתם על הטפסים ששלחה לו המשיבה רק לאחר שנועץ בפרקליטיו הקודמים (ראו את דברי המערער במהלך הדיון לפנינו, בעמ' 3 לפרוטוקול) וחזקה עליו שהבין היטב על מה הוא חותם ולו מטעם זה; שנית, מעבר לתשלום החודשי השוטף קבל המערער הפרשים בגין העבר (בתחולה ליום 1/4/10) בסך כמה עשרות אלפי שקלים חדשים, ובהמשך לכך הגיש לרשות המוסמכת בקשות להגדלת אחוזי הנכות ולהכרה בפגימות נוספות. התנהלות זו כשלעצמה מלמדת כי המערער בחר למצות את המסלול המנהלי שבו הכירה המשיבה; שלישית, לא רק שהמערער לא הסכים להחזיר את התגמולים ששולמו לו במסגרת המסלול המנהלי כתנאי לקיום דיון בעררו, כהצעת וועדת העררים, אלא שהוא גם לא הודיע שהוא מבקש להפסיק את התשלומים השוטפים ואלו משולמים לו עד עצם היום הזה. יוטעם, כי גם בעיקרי הטיעון מטעמו שהוגשו לנו טוען המערער, כי " בשלב זה יש לדון בעררו. אם, חלילה, יידחה הערר אכן יופסקו התשלומים...". רואים אנו, כי המערער מבקש לאחוז בחבל משתי קצותיו גם בשלב זה.

6.       הערעור נדחה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב אדר תשע"ג, 04 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.

                               _____________                   _____________                   _____________

  יצחק ענבר, שופט            יהודית שבח, שופטת             אבי זמיר, שופט