השופטת שושנה שטמר - אב"ד:
עובדות שבבסיס המחלוקות
1. המערער, יליד 1975, שרת במהלך שנת 2001 כמתנדב במשטרת ישראל ביחידת הסיור במחוז הצפון. ביום 7/4/01, בעת מילוי תפקידו ותוך כדי מרדף אחר נמלט, התנגש רכבו בערמת חול (להלן - "
תאונת הדרכים"). המערער פונה ממקום התאונה לקבל עזרה רפואית בבית החולים "רמב"ם" בחיפה. שם אובחן שהוא סובל משברים ברגל ימין, פגיעה בראשו, בצוואר וכאבים בגבו (וראו תעודה רפואית מיום 7/4/01 מחדר המיון של בי"ח רמב"ם).
2. ביום 7/5/01 הגיש המערער תביעה לקצין התגמולים להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959 (נוסח משולב) (להלן - "
חוק הנכים"). בהחלטתו מיום 13/1/02 קבע קצין התגמולים כי בגין חבלה ושבר בקרסול ימין ללא הגבלת תנועה נותרו למערער 1% נכות צמיתה. באשר לפגימות שהמערער טען להן בעמוד שדרה צווארי, מותני, ברך ימין ונכות נוירולוגית, קבע קצין התגמולים ש"אין נכות". הערעור כאן נסוב על הפגימה שהמערער טוען לה בגב התחתון. בעניין התביעה לאחר התאונה להכרה בנכות בגב תחתון, תביעה שנדחתה, כאמור בהחלטה מיום 13/1/02, כתב קצין התגמולים, כי אמנם החבלה אירעה בעת שהמערער היה בתקופת שירות, אולם "
כמו כן בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצוינים בחוות דעת הועדה הרפואית הנ"ל המצ"ב הגעתי למסקנה כי לא נותרה לך נכות בעמה"ש צוארי מתני... ואינה קיימת נכות נוירולוגית עקב החבלה מ-7.4.01, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק". קצין התגמולים הוסיף וכתב כי: "
הערה: במידה ובעתיד ישתנה מצבך הרפואי הקשור בעמה"ש צוארי מתני... ותעביר אלינו חומר רפואי אשר יצביע על קיום נכות, תבדק אפשרות של דיון מחודש בתביעה".
3. על החלטה זו הגיש המערער בזמנו ערעור לוועדת הערעור לפי חוק הנכים, וערעורו נדחה.
4. ביום 11/11/07 הגיש המערער בקשה לעיון מחדש בטענתו לפגימה בגב התחתון. בהחלטתו של קצין התגמולים מיום 6/7/08, נכתב כי הוא ראה במסמכים הרפואיים החדשים שהוגשו כ"ראיה חדשה", בהתאם לסעיף 35 לחוק הנכים, ברם בהסתמכו על חוות דעת רפואית מיום 26/5/08 מטעמו, החליט שלא לשנות את החלטתו, שכן, לא נותרה נכות בגב התחתון אשר קשורה לתאונה.
5. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לועדה קמא. המערער טען בערעורו, כי קצין התגמולים הכיר בקשר הסיבתי שבין התאונה לבין מצב גבו של המערער עוד בהחלטתו הראשונה מיום 13/1/02. ההכרה בקשר הסיבתי בין מצבו לבין התאונה גם בגב התחתון כבר נעשתה, כאשר קצין התגמולים קבע, שאם יהיה שינוי, הוא יהיה זכאי להכרה במצבו החדש. כל מה שהיה על המערער להראות הוא שחלה החמרה במצבו, והוא, לעמדתו, הראה זאת באמצעות חוות הדעת של דר' קרת מטעמו, אשר קבע שהמערער סובל מנכות בגב התחתון כתוצאה מהתאונה.
המדינה סמכה את טיעוניה על חוות הדעת של פרופ' ביאליק מטעמה. פרופ' ביאליק חיווה דעתו שהמערער סובל מניוון בגב תחתון, שאינו קשור לתאונה. המדינה לא הסכימה לגרסה כי משהוכר כי המערער נפגע בתאונה, הרי כל מחלה חדשה בגב התחתון, תוכר גם היא כנגרמת על ידי התאונה.
פסק דינה של הועדה קמא
6. הועדה קמא קבעה, כי משמעות ההכרה של קצין התגמולים בכך שהמערער היה מעורב בתאונת דרכים, בה אף נפגע, היא "
שאם תוכח בעתיד החמרה רפואית במצבו של המערער
וההחמרה תהיה קשורה לתאונה שהוכרה, ותוותר כתוצאה ממנה נכות, אזי יש להכיר בהחמרה ככזו הקשורה בנכות" (ס' 4 לפסק הדין, ההדגש בקו שלי ש.ש). הועדה הוסיפה ופסקה שלא מקובלת עליה עמדתו של המערער, לפיה כל נכות שתתגלה אצלו בעתיד בגבו, יש ליחסה לתאונה. בהתאם לעמדתה זו, העמידה הועדה קמא לפניה שתי סוגיות: אם קיימת נכות אצל התובע בגב תחתון, ואם נכות זו קשורה לתאונה. לצורך הכרעה בסוגיות אלו, נעזרה הוועדה קמא בחוות הדעת הרפואיות שהוגשו לה, של פרופ' ביאליק מטעם קצין התגמולים ושל דר' קרת מטעם המערער.
7. פרופ' ביאליק כתב בחוות דעתו מיום 26/5/08, כי ביום התאונה לא נמצאו סימני חבלה בגב תחתון. לאחר כשנה וחצי נפסקו הרישומים הרפואיים באשר לתלונות על כאבי גב תחתון. במיפוי עצם ובסריקת רנטגן ממחושבת לא תועדו ממצאים המעידים על תוצאת חבלה בגב תחתון. זאת ועוד: נמצא רישום שבשנת 1998 סבל המערער מכאבי גב תחתון שחלפו לאחר כשנה. ישנו רישום נוסף, משנת 2007, שהמערער החל לסבול מכאבי גב תחתון על רקע בקע דיסק בין חולייתי מותני שלישי, שאינו קשור בתאונה משנת 2001, וכי המדובר בפגם התפתחותי באיזור הדיסק השלישי. לפיכך, אין קשר בין התאונה לבין בעיות גב תחתון מהן סובל המערער.
8. דר' קרת, המומחה מטעם המערער, כתב בחוות דעתו מיום 21/1/09 כי חוות דעתו של פרופ' ביאליק מיותרת שכן "
כל רישומיו נועדו לשלול קשר של החמרה או גרימה בין האירוע שהתרחש ב-7/4/01 ובין בעית הגב התחתון". הוא הוסיף כי "
הכאבים בגב התחתון נובעים מתוצאות התאונה. גם הבקע שאובחן ב- 4£1 א (בגובה 13-1-4 ) ולא אותר במלואו (מסיבות טכניות!) בבדיקת ה 01- נובע מהתאונה ואין כל ארוע חבלתי אחר ונוסף במהלך כל השנים שחלפו מאז התאונה הנדונה. אין מדובר ב"פגס התפתחותי" אלא בבקע דיסק שנוצרבתאונה בלבד"
9. הועדה קבעה, שאין היא מקבלת את דעתו של דר' קרת, לפיה הכיר קצין התגמולים באופן גורף בכל בעיה שתהא למערער באזור הגב התחתון ככזו הקשורה בתאונה. עדיין על מומחה המערער לקשור את הפגימה הנוכחית לתאונה.
10. בחוות דעת נוספת של פרופ' ביאליק, מתאריך 1/6/09, התייחס פרופ' ביאליק לחוות דעתו של דר' קרת מיום 21/1/09, לפיה הונחו לפניו מסמכים חדשים מהם עלה כי הדיסק פרץ עוד ב-25/3/02, דהיינו כשנה לאחר התאונה, אולם לעמדתו של פרופ' ביאליק, אין בכך כדי לשנות את מסקנתו כי מצב גבו של המערער איננו נובע מהתאונה.
11. פרופ' קרת חזר ונתן חוות דעת משלימה, המתייחסת לחוות הדעת של פרופ' ביאליק, וכתב בה כי מצב הגב נובע מחבטת המערער בחוזקה בעת התאונה, כשהרכב התנגש בערימת החול.
12. פרופ' ביאליק הגיב על חוות דעת זו בכותבו כי כחצי שנה לאחר התאונה לא תואר בקע דיסק, אלא בלט קל של דיסק רביעי וכי ברקע יש קשריות על שם SCHMORL בחוליה מותנית סמוכה-שלישית המעידות על כך שמדובר בהתפתחות ניוונית טבעית, בעוד שדר' קרת לא התייחס כלל לממצא זה.
13. הועדה אמצה את עמדתו של פרופ' ביאליק, בהדגישה את מסקנתו, המקובלת עליה, ולפיה:
"על פי ההדמיה הוכח חד משמעית שבקע הדיסק שהינו ברקע לממצאים הקליניים הנטענים על ידי דר' קרת, לא היה קיים בזמן האירוע ולא זמן קצר אחריו, אלא התפתח הרבה יותר מאוחר ולפיכך הממצאים של דר' קרת בשנת 2009 אינם קשורים לאירוע בשנת 2001".
הוסיפה הועדה וכתבה כי :