השופט ישעיהו שנלר, אב"ד:
1. בפנינו ערעור על פסק דינה של ועדת עררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (בראשות כב' השופטת בדימוס רחל גרינברג) (להלן:
הועדה) בתיק וע 33193-07-10, אשר דחתה את הערר שהגישה הגב' לאה ברגמן, בשם יורשי המנוח ליפוט יוסף רוט ז"ל (להלן:
המנוח) תוך העברת ביקורת נוקבת על התנהלות המשיבה.
2. תמצית הרקע העובדתי, לרבות אשר נקבע על-ידי הועדה, הינה כדלקמן:
א. בתאריך 24.9.97, הגשת התביעה למשיבה על-ידי המנוח, וכשלכאורה הבקשה אינה נושאת חתימה זו או אחרת, כך גם צוין כי מבוקש להכיר במנוח כנכה רדיפות הנאצים ומתן פנסיה כל חודש, כך בבקשה. עם זאת, צוין בבקשה כי הכתובת לקבלת מכתבים הינה תיבת דואר בתל-אביב, תוך ציון פרטי תיבת הדואר והמיקוד, וכשמבוקש לקבל בדחיפות את מספר התיק שנפתח, וכשהוסף גם כי יצורף צילום של תעודת הזהות.
עוד צוין במסמך, כי ידוע למגיש התביעה כי המועד האחרון להגשת בקשה למשיבה, הינו 1.10.97.
ב. מכתב מטעם המשיבה מיום 5.7.98 אל המנוח, אולם לא לתיבת הדואר, אלא ככל הנראה, לכתובת מגוריו בעבר. במכתב זה, צוין כי התביעה הוגשה לאחר המועד הנקוב בחוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 (להלן:
החוק), ולכן התביעה נדחית. אולם, לאור הוראות נוספות, יראו את התביעה כאילו הוגשה ב- 1.6.98 וכי הטיפול עלול לארוך זמן.
ג. ביום 31.1.99 נפטר המנוח, וכשצו ירושה לפי דין, הוצא ביום 21.4.04. דהיינו, חלוקה של 1/3 לכל אחד מילדיו.
ד. מכתב של המשיבה מיום 14.3.99 למנוח, ושוב, לכתובת מגוריו, ככל הנראה, ובו התבקש המנוח להמציא טופס תביעה כדין, כולל מסמכים נוספים והצהרות, כך גם החלטה מגרמניה בגין "שלילת חירות".
תזכורת נוספת להמצאת מסמכים מיום 6.9.99, תוך ציון כי אם החומר לא יומצא תוך 60 יום, תוצא החלטה על סמך החומר המצוי בתיק.
ה. משך כעשור לא בוצע מאומה, עד שהגב' ברגמן (להלן:
המערערת) יצרה קשר עם המשיבה, ואזי במכתב מיום 11.2.09 אשר נשלח ליורשי המנוח, התבקשו אלו להמציא טופס הצהרה, וכן להמציא מסמכים רפואיים.
לטענת המערערת, היא המציאה את הנדרש, כולל תביעת המנוח למוסד הפיצויים הגרמני ופסק הדין בעניינו של המנוח.
תזכורת נוספת נשלחה ליורשי המנוח ביום 4.3.09.
ו. רק ביום 25.1.10 המציאה המערערת מסמכים רפואיים כפי שהתבקשו עוד ביום 11.2.09, כך גם צו ירושה ויפוי כח נוטריוני.
ז. והנה, ביום 14.2.10 במכתב מטעם המשיבה, צוין כי המנוח (בטעות צוין 'המנוחה' בכל רכיבי המכתב) הגיש את הבקשה לפתיחת התיק במועד, כפי שפורט לעיל, אולם הבקשה לא כללה מסמכים כנדרש בתקנות, תוך פירוט החסר, וכי
"העברת קלסר עב כרס הכולל מסמכים רפואיים לאחר פטירתה של המנוחה, מבלי שבחייה של המנוחה הושלמו כל יתר המסמכים הנדרשים, אין בו כדי להועיל". עוד הוסף, כי המנוח נפטר טרם השלמת הטיפול בתביעתו, והואיל ותביעת המנוח אינה עוברת בירושה לפי החוק, לא ניתן לקבל טופס הצהרה שמולא שלא על-ידי המנוח בחייו, ועל כן לא ניתן לטפל בתיק.
ח. ביום 30.5.10 נשלח מכתב נוסף מהמשיבה ליורשי המנוח באמצעות המערערת, ובו החלטת המשיבה לדחות את הבקשה להכיר במנוח כנכה הזכאי לתגמולים על-פי החוק ולשלם ליורשים את התגמולים שהגיעו לו בחייו ועד לפטירתו. כל זאת, מבלי שהזכאות נבדקה לגופה.
במכתב צוין, כי מעיון בתיקו של המנוח, עולה כי המסמך היחידי שהגיע בחייו, פניה מגורם בלתי ידוע שהתקבלה ביום 21.10.97, תוך פירוט אשר תואר לעיל בס"ק א'. עוד צוין, כי מסמך זה אינו מהווה בקשה לתגמול לפי החוק והתקנות, לרבות מאחר ולא התקבלו המסמכים מגרמניה, כך גם לא תצהיר, וכן גם ראיות נדרשות, הגם שחלקם התקבלו לאחר פטירת המנוח, וכשהתצהיר נחתם על-ידי המערערת.
כך הוסף
"מאחר וכאמור המנוח בחייו לא הגיש תביעתו ולאור הוראות המפרשות (כך)
שבסעיף 23 לחוק לפיה הזכאות לתגמולים אינה עוברת בירושה אני דוחה כאמור בקשתכם".
3. המערערת הגישה ערר לועדה כשאינה מיוצגת, וכשבמסגרת הדיון טענה המערערת כי התבקשה להמציא מסמכים, וכשהבקשה לא נדחתה, תוך שהבהירה כי המכתבים שנשלחו למנוח, נשלחו לבית מגוריו בעבר, למרות שעבר לבית אבות בשנת 1996. עוד הוסף על-ידי בעלה, כי היה למערערת יפוי כח, וכי אם אכן הייתה יודעת על המכתבים הייתה פועלת בהתאם.
4. הועדה דחתה את הערר, הואיל ולא ניתן לראות בפניית המנוח למשיבה בשנת 1997 "בקשה בצירוף ראיות" הדרושות להוכחת התביעה בהתאם לסעיף 6(א) לחוק, וכמפורט בתקנות נכי רדיפות הנאצים (בקשה לתגמול). הועדה לא הייתה מוכנה לקבל את ההשערה כי צורף חומר נוסף, וכי בכל מקרה, גם אם הטענה של המערערת כי המנוח לא קיבל את המכתבים בגין מחדלי המשיבה, לא ניתן לקבל את הערר: