השופט ח' מלצר:
1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא, השופט ע' חבש), בגדרו נקבע כי המערערים ב-ע"א 9955/09 (להלן, ביחד: המערערים) ישלמו למשיב 1 ב-ע"א 9955/09 (להלן: ששון) ביחד ולחוד סכום של 745,908.8 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 6.8.1998, ועד ליום התשלום המלא. חובת הפיצוי נקבעה בשל רשלנותו הנטענת של המערער 1 ב-ע"א 9955/09 (להלן: עו"דיוגב) בייצוגו של ששון בהליך משפטי מסוים, שיתואר בהמשך. המערערים 3-2 ב-ע"א 9955/09 (להלן, בהתאמה: עו"ד ריכטר, ו-עו"ד הרצוג) נמצאו חייבים בגין העובדה שעו"ד יוגב עבד עימם בשותפות עורכי-דין (היא המערערת 4 ב-ע"א 9955/09, להלן: משרד עורכי דין ריכטר, הרצוג יוגב ושות').
המערערים סבורים כי לא היה מקום לחייבם בפיצוי בגין נזקיו של ששון. לעומת זאת, ששון, אשר הגיש את הערעור ב-ע"א 10026/09, גורס כי יש לחייב גם את בנק לאומי בע"מ (להלן: בנק לאומי) לשלם את הפיצוי שנפסק לו (ביחד עם המערערים).
בפתח הדברים אביא את עובדות העניין הצריכות להכרעה, שאינן פשוטות.
העובדות הרלבנטיות
2. ששון ואחיו (להלן: סלים, וביחד עם ששון, להלן: האחים) ניהלו ביחד עסק בתחום הקבלנות (להלן: העסק). לפי חלוקת העבודה בין האחים, ששון עבד כ"איש השטח" של העסק, וסלים היה אחראי על הצד האדמיניסטרטיבי של הפעילות. העסק מעולם לא נוהל בצורה רשמית כשותפות, והכספים שהיו קשורים אליו הופקדו דרך קבע בשני חשבונות בבנק לאומי (להלן: החשבונות). החשבונות היו רשומים על שמו של סלים בלבד, ולששון היתה זכות חתימה בהם (כך שהוא היה יכול להפקיד ולמשוך כספים לבדו).
3. בשנת 1989 הגיש סלים תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נגד בנק לאומי, בעילות של התניית שירות בשירות שלא כדין, וייעוץ רשלני (להלן: ת"א 2912/89). בתאריך 4.9.1995 ניתן פסק דין חלקי בשאלת החבות ב-ת"א 2912/89, בגדרו נקבע כי בנק לאומי ישא באחריות לנזקים מסוימים שנגרמו לסלים. הדיון בנושא גובה הנזק נדחה למועד מאוחר יותר.
4. בתאריך 15.9.1995 חתם סלים על מסמך שכותרתו: "הודעה על המחאת זכות" (להלן: ההמחאה הראשונה). בגדרי ההמחאה הראשונה הצהיר סלים כי הוא ביצע "המחאה על דרך השעבוד" לבנק הפועלים בע"מ (להלן: בנק הפועלים) וזאת ביחס לכל הזכויות, הכספים והתשלומים האחרים שמגיעים לו מבנק לאומי בעקבות תביעתו ב-ת"א 2912/89.
5. זה המקום לציין כי בשנת 1989 עלו היחסים בין האחים על שרטון, והם החליטו על פירוק העסק, דבר שייצר גם מספר התדיינויות משפטיות ביניהם. הליך משפטי אחד כזה (ה"פ 296/92) הסתיים בפשרה, שקיבלה תוקף של פסק דין בתאריך 10.2.1997 (כלומר - לאחר מתן ההמחאה הראשונה). בהסכם הפשרה נקבע, בין היתר, כדלקמן:
"אנו [האחים - ח"מ] מודיעים בזאת כי הגענו להסכם פשרה המאשר סופית את הסכם פירוק השותפות שהתקיימה בין בעלי הדין, כאשר במסגרת זו ובנוסף להתחשבנות שנעשתה עד כה, ישלם המשיב [סלים - ח"מ] לתובע [ששון - ח"מ] את הסך של 60,000 ש"ח, כשהוא נושא הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן, מחושבים מאז פברואר 1989, ועד התשלום בפועל, ב-5 תשלומים צמודים שווים ורצופים החל מ-1.4.1997. עוד נקבע בזאת כי פירותיה של התובענה בתיק אזרחי 2912/89 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, כמו גם עלויותיה, שייכות בחלקים שווים לשני בעלי הדין. עם מתן פסק דין חלוט בתובענה הנ"ל, תבוצע התחשבנות בין בעלי הדין, כאשר בראשונה יוחזרו למשיב העלויות שהושקעו על ידו בניהול התובענה. היה ותידחה התובענה בפסק דין חלוט, גם אז יהיה חייב המבקש להחזיר למשיב מחצית הוצאות אלה..." (התוספות בסוגריים המרובעים שלי - ח"מ).
בית המשפט המחוזי הנכבד פירש בפסק דינו את החלק בהסכם הפשרה שנוגע לכספים שיתקבלו ב-ת"א 2912/89 כהמחאת חצי מזכויותיו של סלים ב-ת"א 2912/89 לששון, ועל כן גם אני אתייחס להסכם האמור בצורה דומה (ובהמשך אתייחס להשגותיהם של ששון ושל המערערים על מסקנה זו). בהתאם לכך אכנה את החלק בהסכם הפשרה, אשר נוגע לכספים שעתיד היה לקבל סלים מבנק לאומי בעקבות ת"א 2912/89: ההמחאה השנייה.
6. בתאריך 3.6.1997 חתמו סלים ובנק הפועלים על מסמך המחאת זכויות נוסף ביניהם, שהוא זהה בתוכנו להמחאה הראשונה (להלן: ההמחאה השלישית). עם זאת, בצד אותה ההמחאה חתם סלים גם על שטר משכון בגין אותן הזכויות, והמשכון אף נרשם אצל רשם המשכונות.
7. העולה מן המקובץ מלמד כי סלים המחה שלוש פעמים את זכויותיו בפירות התביעה ב-ת"א 2912/89. פעולות אלה הן שעומדות בלב הערעורים שלפנינו.
8. בתאריך 5.3.1998 ניתן פסק הדין החלקי השני ב-ת"א 2912/98, שעסק בסוגיית הנזק. בגדרי פסק הדין נקבע כי על בנק לאומי לשלם לסלים סכום של 1,491,817.6 ש"ח. הצדדים לתביעה (כאמור: סלים ובנק לאומי) הגישו ערעורים על פסק הדין, ובתקופת הביניים שעד להכרעה בערעור הוסכם על ידם כי הסכום שבו זכה סלים יופקד בבנק הפועלים בפיקדון נאמנות. בתאריך 14.3.2000 הגיעו סלים ובנק לאומי להסכמה, שלפיה, בין היתר, הסכום שבו זכה סלים יישאר ברשותו, ערעורו של סלים יידחה וערעורו של בנק לאומי יתקבל. בתאריך 26.3.2000 קיבלה הסכמה זו תוקף של פסק דין (ע"א 2250/98). בהתאם לכך הודיע בנק לאומי לבנק הפועלים כדלקמן:
"בעקבות הסכם שנעשה בינינו לבין מר יוסף סלים ... בכל העניינים הקשורים לפסקי הדין שנתנו ב-ת"א 2912/89 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ולערעורים ולערעור שכנגד שהוגש, הרינו להודיעכם כי: אין לנו טענות או דרישות מסלים או מכם בכל הקשור לסכום שהופקד בידיכם בעקבות פסק הדין בתיק הנ"ל, והננו מסכימים כי התחייבותכם להשבת הסכם במקרה ונזכה בערעור על פסק הדין בטלה ומבוטלת".
נוכח האמור לעיל נותר סכום הזכייה ב-ת"א 2912/89 בידי בנק הפועלים.
9. בנק הפועלים וסלים השתמשו בכספים הנ"ל במסגרת הסדר חוב שנערך לסלים עם הבנק הנ"ל. בהסדר האמור נקבע, בין היתר, כי חובו של סלים לבנק הפועלים, שעמד בתאריך 4.4.2000 על סכום של 3,275,759.6 ש"ח, יופחת בשיעור של 1,773,062.51 ש"ח (שיעורו הריאלי של סכום הזכייה בתאריך זה, שגדל מעט בעקבות הפקדתו בפיקדון), וכנגד זאת בנק הפועלים העמיד לטובת סלים מסגרות אשראי נוספות.
10. להשלמת התמונה יש לציין כי סלים מצוי כיום בהליכי פשיטת רגל, ונכסיו מנוהלים על ידי נאמן.
11. בעקבות התפתחויות אלה הגיש ששון תביעה כנגד סלים, בנק לאומי, עורך דינו בתקופה הרלבנטית (עו"ד יוגב), עורכי הדין שעימם עו"ד יוגב עבד בשותפות, והשותפות עצמה. במרכז התביעה עמדה טענתו של ששון כי למרות שחצי מסכום הזכייה של סלים ב-ת"א 2912/89 הומחה לו במסגרת ההמחאה השנייה - הכספים לא הגיעו לידיו בפועל.